פגישה מקרית עם אורי כהן: היי חוצלארץ!

כבר כמה זמן מסתובב לי בראש רעיון לטור שהנושא שלו הוא פגישה מקרית.
לתפוס גל ולצאת מהבית ולפגוש את המבקש להיפגש.
אני בתשומת לב לזה אבל רק ביום האחרון של השנה זה התיישב בול.
השמש יצאה וחשבתי לצאת לטיול. אולי להקפיץ לימונים לגלו, אולי לבקר את הורי. אבל אצל גלו היה תפוס ולהורים זה נסיעונת באוטו ואני רציתי להתהלך בשמש עם העגלה. הלבשתי את התינוק חם ושמתי פעמי למרפסת.
איך שהתחלנו ללכת הרגשתי שזה הכיוון הנכון. אפילו רחוב המייסדים נטול המדרכות איפשר מעברים קלים. מול קולנוע אוריון שמתי לב שהתחלתי לחייך.

ולמרות כל זאת, ולמרות שיש בינינו פגישה מקרית מתמשכת כבר מ- 1996, הופתעתי לראות את הפרצוף המוכר והצוחק שלו יושב בחוץ בשולחן מול הדלת. אורי כהן! וואו! אתה לא ב…..מקסיקו?
– בפרו
– נכון, נכון, באמת פגשתי את אמא שלך לפני כמה זמן והיא אמרה שאתה חי בגן עדן
הוא מסכים והעיניים שלו נהיות סדקים צרים כשהוא מחייך וסוקר אותי ואת התינוק שהוא לא מכיר, שלוש שנים מאז עזב את הארץ ונסע והשתקע בכפר קטן בעמק הקדוש של האינקה בפרו, ליד קוסקו.
– קוראים לכפר הזה וואיוקרי. why carry..
– פששששששששששששששששש החיים הטובים!
– ממש…
– אפשר לשבת איתך?
– ברור, ברור..

למי שזה מכבר בא, תקציר הפרקים הקודמים: פורים 2007. אורי כהן פותח את ראגה ומגדיר אותה כ"בית ליוצרים, אומנים ואוהבי אומנות: ראגה – בית שקולו יצירה". שלוש שנים הוא מפעיל את ראגה, ולידו עוזרת כלבתו הנאמנה חופש. השניים האלה צמד חמד. תחשבו פרדס חנה לפני שבע שנים. אין בתי קפה מתחת כל עץ רענן. אין לכל חתול פייסבוק. יובלים וחלומות כרכור רק מתחילים להסתמן. וראגה פעם ריק ופעם מלא ויש רגעי שיא ורגעי שפל, ואת הכל מתזמר הבחור הזה, שהוא בכלל מוזיקאי ופתאום טבע בניהול עסק קטן, ועוד בלי רישיון. בקיצור. כך זה נמשך עד שחופש מתה. "ובאותו היום שהיא מתה הבנתי את המסר: שחרר, סע! צילצלתי לטל ואמרתי לו "בוא", ומכרתי לו את העסק. ובכסף הזה עליתי על מטוס ונסעתי".

– איך הגעת לוואיוקרי?
"יש לי אופנוע גדול שם ויום אחד נסעתי והגעתי לשדה תירס. זוג שעבד שם ניפנף אלי. עצרתי את האופנוע ואמרתי להם שאני מחפש בית. הם הצביעו על הבית בקצה ואמרו שהוא פנוי ומחכה לי. ככה הגעתי לבית שאני גר בו"
אני יכולה לדמיין שמדובר בבית מצויין, כי אורי זה בנאדם שיש לו מזל גדול עם בתים ותמיד מצליח לגור במקומות יפהפיים. ולא. אין לו סמרטפון להראות תמונות. אין לו טלפון בכלל. בחודשים שהוא נמצא עכשיו בארץ הוא מסתובב בין פרדס חנה לטבעון ומתקשר עם העולם דרך הפייסבוק. הצצה בדף שלו מגלה שהוא מוקף באהבה.

על השולחן מונח דיסק עם צילום של יונק דבש. זה עותק עבודה של initiation – האלבום החדש שלו! הוא משחק בעטיפה שתכף תרד להדפסה, כמו לא מאמין. "לא תיכננתי שיצא לי עוד דיסק. זה פשוט קרה. אני מסתובב בעולם עם הסידור שקיבלתי לבר מצווה. יום שישי אחד ישבתי עם החברים האינדיאנים שלי והסברתי להם שיש בספר הזה את כל התפילות שלנו. הם מאוד התרגשו. אמרתי בוא נפתח במקום מקרי בספר. פתחתי ויצא תפילת יום השישי. ישבנו וניגנתי. מפה לשם יצא שהלחנתי עוד תפילות, וככה נהיה הדיסק. הקלטתי אותו עם אורן צור, עומר גונן האלה, ועוד חברים".
אחת התפילות בדיסק היא קדיש, אותה הוא שר השנה על קברו של אביו. "השנה זה היה 40 שנה למלחמת יום כיפור. אחותי יפעת גרה בברלין והיא צילצלה ואמרה לי, שמדינת ישראל נותנת פעם בשנה כרטיס טיסה לארץ לילדים שכולים, שגרים עכשיו בחו"ל. צילצלתי לשגרירות בלימה ואכן! יצאתי ואמרתי "תודה אבא על המתנות שאתה ממשיך לשלוח לי!"

בספר עקרון הרצף, מתוארת פגישה מחודשת עם כמה חברים בשבט כשהם חוזרים משהות ארוכה הרחק. בהתחלה הם עומדים בצד ומישהו מגיש להם מים אולי גם אוכל. אחר כך, לאט לאט, מתחילה השיחה עם שאר הכפר ובאים הסיפורים. ביום האחרון של 2013, עם הפנים לרחוב המייסדים הממהר בשעת הצהריים אין זמן המתנה כמעט. הסיפורים זורמים, ובין ההפוגות במילים מתגלה האיש המוכר שהוא, ומציץ האיש החדש, ומעיר: "האנרגיה כאן ממש אינטנסיבית. איפה שאני גר עוברת מכונית פעם בשעתיים".

כדי להרגיע, אורי מסתובב בארץ עם אוהל, ונוטע אותו בטבע לחניות ארוכות. בעמק הירדן, בנחלים. את החזרה לפרו הוא דחה לאמצע פברואר. בכל כך הרבה אהבה והשלמה הוא טובל כאן, שאין מה למהר. כשיגיע הרגע הנכון הוא יעלה על המטוס ויעוף מפה, להמשך חייו החדשים, למקום בו הוא זכה לטקסי חניכה רבים, וממנו הגיח עם initiation.

בהצלחה חבר!

—

שירים מהאלבום החדש אפשר לשמוע בפייסבוק של אורי