השימושון

פוסט החופש הגדול

מאת: עמליה זנד (כלומר, עמלמול)

הראשון ליולי. מתחיל החופש הגדול. טלפון מבעל הבית – ביקור קצר ושיחה מנומסת. לא נחדש את החוזה…את יודעת..מחירי הבתיםהדולר…חודש להתפנות. אולי חודשיים אם אין ברירה. נהיה לי חושך במוח לרגע מין היבהוב של תהומות היאוש ומיד – שינוס מתניים. טוב. כאילו לא ידעתי שזה מגיע…ברור שידעתי.. הנה נותנים לי הזדמנות…מעבר בית – הזדמנויות חדשות….הזדמנות ראשונה – מלא מלא החלטות שצריך לקבל .
להשאר בפרדס חנה?
להשאר ברחוב מגד?
בית קרקע?
שיכונים?
בית גדול עם סטודיו מסודר וחלל שמיועד להכניס כסף הבייתה?
חלל קטן וקומפקטי שיתרגל ויתור על מטען נכסים ארציים?
מלא החלטות. שולחת בקשה קטנה לרחבי היוניברס – צריכה חלל כלשהו למגורים במחיר סביר ברחוב מגד. וגם שולחת כמה מיילים למרחב הקיברנטי, אולי שמעתם על איזה בית. ..חברים?? חברות?. בית… והופס, הבקשות פוגשות זו את זו אי שם במקומות שבהן בקשות נפגשות, וצץ לו בית קטן, קטון קטן, ברחוב מגד בקומה השניה במשק צוף. לא בית – חדר. חדר אחד. גדול מרווח יחסית ועדיין אחד חדר.

מטבחסלוןפינתעבודה

אבל אם זה מה שבקשות מביאות אז זה מה שלוקחים. כי יש התכוונות וכוונה וסיבה וגורל במתנות שהיוניברס שולח.
וככה, כשיש לאן ללכת והחלק הדואג תמיד נרגע לרגע, יצאנו, הנחמדת ואני, לטיול בצפון ולשאר פעילויות חופש גדול. מפסגתו המרהיבה של מבצר קלעת נמרוד..אני אורזת בראש את הספרים. תוך כדי שיכשוך במי הכנרת הנעימים להפתיע…אני אורזת את המטבח. וגם בהמולת שוק הכרמל אני ממיינת בראש בגדים שכבר אפשר למסור…
וחוזרות הבייתה והכל כבר כל כך מסודר בראש שכל מה שנשאר זה למהר לאסוף ארגזי קרטון ולהתחיל להעביר, למיין, לזרוק, לחלק, לותר על המון המון דברים שהתאספו במהלך השנים.
שולחן רגלי ברזל משטח שיש- לשכנה, יחד עם שני כסאות איקאה שנאספו בזבל וספה שירדה מה"אלטע זעכאן". ספה של איקאה שקיבלתי מחברים כשהזבל סיפק להם ספה טובה יותר, לחברה ג. יחד עם ארגז ענק קלוע מימי מלחמת העולם השניה שהופיע אצלי ממחזר מימי עג'מי ושוק הפשפשים. תנור אפיה נהדר שהגיע מהמורה להתעמלות שלי מכתה ד שפגשתי אותו במכולת של ריטה ברחוב הבוטנים ושמע שאני רוטנת שאין לי תנור לאפות בו עוגות לנחמדת. ולי. נמכר .
כלי גינה מדפים אקווריום עגול ספרים ושטיחים לרענן האספן. כסאות שולחנות ארונות וארוניות לשכנים לחברים ל"אוהל המציאות" וזהו נשארנו עם כל מה שצריך, רק עם מה שצריך, עם מה שצריך.
ועברנו לדירת חדר. 35 מ"ר בקושי. והכל נכנס והכל מסתדר ובעצם הרבה יותר נוח בלי כל המטען שאגרנו. בלי הספות המאובקות הרהיטים השולחנות וערמות הבגדים. בלי הקרשים ובולי העץ והחלונות והעציצים שאספנו כי חבל היה לזרוק, כי אולי נעשה מהם.. ,כי בטוח נצטרך אותם…
פתאם נהיה לנו המון מקום. ובעיקר נהיה לנו חופש גדול. חופש מהעומס, חופש מחפצים, חופש מלאסוף ולשמור ולאגור. יחי החופש הגדול!!!

***

ואני (רונית) מוסיפה: מה שמדהים בעמלמולה, זה הפרודוקטיביות היצירתית שלה תוך כדי אריזות והתאקלמות במרחב החדרוני. מלא, אבל מלא עבודות חדשות במחשב, בעיסת נייר, דימויים חדשים ויפניים, יצורים, צבעוניות מתפרצת. פשוט אמנית גדולה. אתם מוזמנים לפליקר שלה >>

הראה עוד

6 thoughts on “פוסט החופש הגדול”

  1. אוי עמלמולה!
    איתך בכאבך על בלונדי,
    האהובה הנעימה והחכמה,
    החיבוקית והזקיינה.
    היא עוד תמשיך להופיע בבית במימדים אחרים, בדיוק דיברתי על זה השבוע עם תקוה רב הון מחוץ לשער של הדמוקרטי. בהקשר של קאיה..
    חיבוק לך עמלמול…………..

  2. כשנפרדנו לשלום מרהיטים, ציוד חשמלי, וערמות של ניירת ,לא ידענו ולא חלמנו שהמעבר ידרוש מאיתנו פרידה אחת נוספת.אמרנו שלום לשולחן הווינטג'. אמרנו שלוםלארגז שודדי הים. אמרנו שלום לתרנגולות ולאפרוחים. שלחנו לדרכם ,בלב שלם,בגדים ספרים וצעצועים…
    וביום שישי בצהריים, עברה בדהרה מכונית ..ונפרדנו מבלונדי.
    איך אומרים שלום למי שליוותה אותנו 12 שנה. איך נפרדים ממי שהיא חלק מהמשפחה הקטנה, ממי שהייתה רועת התרנגולות המושלמת,מברכת האורחים הנלהבת,ממי שישנה במיטתינו ,ושהייתה רכת אוזניים וחייכנית עד שאפילו כלבופובים מובהקים בני 4 הסכימו להתגבר על הפחד ולחבק…
    הו ,בלונדי ,היינו נותנים עוד אלף שולחנות וארגזים, נפרדים מהמוני דברים מיותרים,ולא ממך,אבל מישהו איפהשהו החליט שתפקידך בחיינו תם.
    את חסרה לנו מאד .

כתיבת תגובה

Close