סדנאות, קורסים, חוגים

פרדס חנה – ברלין – פרדס חנה

[נגה סיני]

לעזוב את פרדס חנה… לעזוב את ישראל…. לעזוב את ברלין… בכדי להגיע עכשיו לביקור בפרדס חנה…
מאפשרת לעצמי יומן מסע, לנסח מעברים בין נקודה לנקודה. עכשיו אני לפני טיסה לישראל. אז אעבור מנקודה בברלין לנקודה בבן גוריון. שבועיים ויום לפני שאעמוד מול אנשים בכרכור וארצה בעברית על האור הלבן. לקחת מעיל?

כמה חודשים, כמה שנים? כמה זמן לוקח עד שמתרגלים למזג האוויר? לשפה? למראות? לעובדה שהקופאים בסופר בשכונה בברלין זהובי שיער ותכולי עיניים ושופעים מין חן אינסופי שופע עלומים. וכל זה מהול בדיכאון והדחקה שקשה להתעלם מהם, שאופפים את העם הזה. בנויים לתלפיות ועצובים.
והמוח מנסה ללקט רגעים, אירועים, של שמש יוקדת, של חצר גדולה עם המון כלבים והאווירה הנינוחה, קהילתית, משפחתית של פרדס חנה. אני לא מאלה שהיו לוקחים איתם את אלבום הצילום המשפחתי כדבר ראשון אם הבית היה עולה בלהבות- אני יודעת שכל הרגעים האלה מאוחסנים במוחי ומצליבים ביניהם מבטים. זיכרון פוגש זיכרון, נרקם לרגע חדש ומופיע כמו רוח חדשה שנושבת בי. מנסה לדמיין איך זה יהיה לדבר אל מול הקהל בכרכור ולהנחות תרגול של הרחבת רגשות. תבואו?

אבל עכשיו להתרכז בעכשיו- ברלין. אני יושבת בחדר מאיר פנים, רחב ומואר ועלי השלכת הזהובים אדומים נוקשים על החלונות ולרגע אם אני לא שמה לב, נכנסים פנימה, מחפשים לעצמם בית חדש ומתגבהים על רצפת הפרקט במקום העץ שאיפשר להם ללכת.
אני מאפשרת לעצמי ללכת, לנוע עם רצון ללמד ממקום למקום ולהתחבר לא דרך הרגליים אלא דרך הידיים שממששות מחוזות חדשים, תרבות אחרת. התרבות הכל כך מחוזקת של גרמניים. האם זה מה שקורה אחרי שהכל מתפרץ ושוטף כל, נסוגים פנימה ומחזיקים קצר קצר קצר, גם 50 ו60 שנה אחרי. זה הרי נמצא שם, מצומצם בעיניים, לא מדובר, עצוב.
נובמבר הוא החודש בו הכל מתחיל להתענן ואני מוצאת את עצמי יחד עם קישוטי הכריסמס המתקתקים שמתחילים לגדוש את החנויות, מחייכת יותר למטופלים הגרמניים שלי, עוטפת אותם בחיבוק חם כשהם הולכים, זוכרת עבורינו שבקרוב יתחיל החורף והוא מביא עימו את ההתכנסות פנימה הבלתי נמנעת של שלג עבה ורוח קרה מנשבת. ובקשות מסנטה קלאוס כמובן.

בקרוב הנסיעה לישראל והלב מתחיל להלום. אני אמורה להעביר ערב בפרדס חנה וללמד אנשים הרחבות. אני מארגנת סדנה ליצירתיות בטל הדר. " את לא טיפוס של איש שיווק", " את לא יכולה באמת למכור דברים, את יכולה להדביק בהתלהבות שלך". "תסבירי לאנשים מה זה עושה לך והם יבינו בעצמם ויראו אם זה מתאים להם".

אז אני מסבירה, עוד לפני שאני מגיעה, עוד לפני שניפגש ותרגישו לבד אם זה מתאים לכם. ההרחבה של האור הלבן היא שיטה פשוטה ללימוד. אני אלמד אותה ב9 בנובמבר בסטודיו המקסים של קטי המקסימה, שם לימדתי מחשבת הגוף, אי שם לפני שנים. היא פשוטה כי אפשר ללמוד אותה בערב אחד ולחבק אותה פנימה ולהשתמש בה במשורה ביום יום או כתרגול משמעותי למדיטציה או ככלי טרנספורמטיבי… אפשר להתאים אותה למה שתצטרכו אתם.
הרעיון הוא להתמיר רגשות כשהם מגיעים ושוטפים אותנו, לכדי שקט פנימי ובהירות . זה שימושי גם כשאתה בחור גרמני שמפחד וגם בפרדס חנה כשאת כועסת והאמת שאפילו בזמן טיסה מפה לשם, האמת שזה הדבר הכי שימושי שפגשתי, כי רגשות יש בשפע תמיד ולכן חשוב לי שתדעו את זה גם. רגשות הם משאב מבוזבז שאפשר לנצל אותו כדי להתרחב, כדי לגדול, כדי לשנות ברגע אחד מצב רוח לכדי שקט פנימי שימושי לחיים יותר מסודרים.
במזוודת המתנות מחו"ל שאביא איתי, אביא איתי טפסים שמלמדים איך עושים את זה וגעגועים לשמש יוקדת( כן, אני יודעת שנובמבר, בשבילי כרגע זה עדיין מאד שימשי באופן יחסי, אתם יודעים).
והרהורים על השמחה לפגוש אתכם, מרגישה כמו יונת דואר שמביאה מכתבי אור לבן ורוחב לב משם לכאן לשם.
(או שסנטה קלאוס והדימויים שלו כבר התחילו לחלחל להכרתי בלי שאדע).

כמה פרטים:
האור הלבן היא שיטה של שי טובלי, לא המצאתי אותה. אני מלמדת אותה ומארגנת לזכר ימיי כאמנית בבצלאל ומורה לתנועה סדנה של יצירתיות מסוג חדש לגמרי בסוף נובמבר.

ערב ההרחבה יהיה ב-9.11 בין השעות 20:00-22:30 ללא תשלום כמתנה ממני –  אבל צריך להירשם כי אני לא יכולה ללמד מספר רב מדי של אנשים בבת אחת.

להירשם אפשר כאן- nogasini@gmail.com או כאן 054.7631202
על מה בדיוק יהיה בו אפשר לקרוא כאן.
ואם אתם יצירתיים, חסומים יצירתית, או רוצים להיות יצירתיים אחרת, ורוצים לשמוע על הסדנה 21-23.11 שעליה עוד אכתוב בהמשך, אפשר לקרוא כאן.
.
תודה על ההקשבה
באהבה
נגה

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close