ילדיםכתיבה פרטית

פרחים בכוס שוקו

יש ימים שלא משנה כמה תכניות תיכננתי, משהו בזרימה של היום מתנהל כמו רקדן עצמאי.
נגיד שלשום. קבעתי עם אחותי שנשב ביחד על התכנית העסקית שלי. שנבוא ישר מהגן או שאחר הצהריים, ונכין לי חכה. אבל כשבאתי לגן ראיתי שינאי בטראק אחר. הוא וצופתא טיפסו על הפיקוס ופיטפטו משם בניחותא. אמא של צוף ואני עמדנו למטה, חושבות איך לשכנע את הקופים לרדת. בסוף היא הביאה רעיון: שינאי יבוא אליהם לשעה קלה.
הרווחתי שעת עבודה!
הוסכם על הצדדים ואיש איש פרש למכוניתו.

כשהגעתי הביתה פגשתי את מיה בשביל. היא בדיוק עברה ויאללה, בואי לקפה. קפה, ופיתה עם ריבה, ופתאום טלפון מטלי שלום. "יש לי בשבילך סיפור. יש שדה חמניות מקסים אצל מישהו בכרכור" (זה הניוז פה באתר: סקופ בלעדי! התגלה שבלול בבית ממול! ידיעה חשובה! יש מכתש גדול בסביבה!) שעה קלה עברה ביעף.

לצופתא יש פינת חי

אני נוסעת להביא את ינאי ואנחנו מגיעים הביתה, נינוחים. התכנית העסקית נראית לי פתאום לא קשורה לרגע הזה. אחרי ימים גדושים של פעילות הנה פתאום רגע שליו אחד עם השני. בלי תכניות. אמא וילד בבועת שקט.

שמה דיסק לילדים של חוה אלברשטיין.

זה אוצר. אוסף של שבעה דיסקים עם שירים מהצגות ומחזות, כולל קרוסלה ודלת הקסמים ואשה באבטיח וחוה ועודד בארץ הקסמים, ואם מתחשק לך לפעמים לפתוח לרגע את דלת הקסמים, ולו יכולתי הייתי קוסם, ומהטקסטים האלה מתעופפות תמונות ישנות של ילדות, עם ריח של יום שישי ושל מכולת, ומחשבות דקיקות של ילדים קטנים שחוה אלברשטיין מכירה כל כך טוב מבפנים, כי היא שרה בערנות והקול שלה מתכוון, וחווה כל כל מילה. (מתאים לה השם שלה).

ינאי יושב על הספה רואה אותי נשטפת בנוסלטגיה ומסנן:
"דיסק מסריח" "דיסק מעצבן", צוחק כי משהו בריקוד שלי נראה לו שטותי, ושוב "דיסק מגעיל" ואז "שימי לי סרט".

אני מושכת עוד שני שירים כי כיף לי לרקוד ואז הוא ניגש למדף קלטות ומצביע למעלה. "את זה".
"איזה?" אני מיתממת,
"נו, באטמן" הוא מצביע על הקלטת ששמתי הפוך לפני יותר משבוע… (יש פה עיניים רואות ורואות. כל פעם זה מהמם אותי מחדש).
ואחרי באטמן שוב שקט ואנחנו חושבים אולי נקפוץ לטלי שלום, אבל אין תשובה בטלפון.
ואז אני עושה כלים וינאי עובד על השולחן במטבח. הוא מבקש את הספל זכוכית הגדול של הבירה "זה עם הריבועים" ומערבב בו מים עם שוקוליתה, ושיבולת שועל, ומוזג קצת חלב, ומערבב, ואני משתדלת להקשיב לזה ולא להתעצבן שהוא מבזבז חומרים אכילים על ניסוי.
ומתוך הקשב הזה עולה בי הרעיון להכין עוגה.

"יש!!! עוגה!! אני רוצה לעזור" קוקי מתנדב.
אני מביאה את הקערה והחומרים לשולחן, הוא מערבב.
כשצריך להוסיף חלב אני פתאום רואה את המשקה שהוא הכין, ומציעה שנוסיף אותו לעוגה.
"כןןן! זה מה שהתכוונתי!!" הוא מאושר, "עוגה בשביל טלי שלום!!"
"אבל היא לא ענתה לטלפון, וכבר מאוחר," אני מבלבלת לו את המוח עם העובדות.
"אה, ותוסיף כמה כפות שוקוליתה, וחופנים של שיבולת שועל אם בא לך" מתערבת האישה הפראית.

כשהעוגה נכנסת לתנור אני מתקשרת שוב לטלי שלום. הפעם עונה, קודם היתה בחצר.
גם היא בילתה היום במטבח ויצאו לה קציצות מהממות ופירה, והיא מזמינה אותנו לארוחת ערב.
אנחנו באים עם העוגה והיא מספרת שהיום בצהריים היא חלמה שאני מביאה לה זר פרחים סגולים, שמסתכלים אחד על השני מכל מיני זויות (והיא הופכת להיות הפרחים האלה ומראה לי איך הם מתנהגים וקורעת אותי מצחוק) ואחרי שהיא מסיימת להמחיז פתאום נדלק לה אור בעיניים והיא מתארת איפה הפרחים היו: בספל זכוכית עם ידית, שהיה בו שוקו.

וכשאנחנו חוזרים כרמל כבר בבית, וזה כיף, והוא מציע לינאי אמבטיה ולחפוף, כי כל התלתלים מזיעים ויש בהם חול, וינאי מסרב, וכרמל מציע לו תספורת, והוא מסכים, ואני לא מסתכלת. ואז יוצא מהמקלחת ילד חתיך. אותו אחד קצוץ שיער מהקיץ שעבר – רק יותר גבוה ועם קול יותר בוגר ועיניים בורקות בעוד משהו,
וזה יום מוצלח מאוד. מאוד מאוד. מאוד מאוד.

הראה עוד
Close