פרשת מסעי, בגילגול הזה.

[אילת מלמד]

פרשת מסעי היא אחת הפרשות המשעממות. זו היתה פרשת השבוע של הבן שלי, איתן. רצף של 42 התחנות של בני ישראל במדבר. ויסעו ויחנו ויסעו ויחנו וכו וכו… אני נוסעת בזיכרוני אל בר המצווה שלו, שנה אחרי הגירושין בדיוק. שבת שלימה, משפחה דתית עניפה, אגף שלם שלא מדבר אתי כי התגרשתי מהבן שלהם (יקים, הם יהודים קתולים, אמר לי אז חבר טוב), הפצעים עוד היו טריים, העצבים חשופים, עשינו הכל כדי לתת לו חוויה הכי טובה שאפשר. קמתי אז בשש בבוקר וקצצתי שני ארגזים של ירקות דק דק לארוחת הבוקר שחיכתה לכולם אחרי הקריאה בתורה. קידוש של סבתות זממתי בהבנה שיש משהו באוכל של סבתות שאי אפשר לעמוד בפניו, שיש בו משהו שממיס רגשית ועושה משפחה גם אם הכל נפיץ. הארוחה היתה על טהרת הקיגל והקובנה. סבתות מבינות עניין בקומבינציה של קמח ושמן. אוכל הכי מנחם שיש. סלט ענק קצוץ דק דק, טחינה ושמנת. אה..וחמוצים כיאה לקיגל כי בלי זה זה פשוט לא אותו הדבר.

בשבת האחרונה בפיילוט המרגש בראשוניותו עשינו קריאה מונחית בתורה, stora-telling, שעתיים מרוכזות של דברי עומק וחום משפחתי נוגע, שהשאירו את כל הנוכחים בתוך האולם. כולם לקחו חלק, מי בדיבור, מי בנגינה, בשירה, בתשורה, מי בקריאה בתורה ובברכותיה. זו לא היתה המשפחה שלי, אבל היה לי הכבוד להיות בשעתיים האלה חלק ממנה. וכשקראנו על מניין בני ישראל כמשפחות משפחות ולא כיחידים לקראת הכניסה לארץ, הזמנתי את כל הסבים והסבתות, חלקם גרושים ונשואים כבר שנים ארוכות מחדש לעלות לתורה. כשהם עמדו מאחוריי כולם ושרו יחד את ברכות התורה, הרגשתי גוש דמעות בגרון שכמעט ולא איפשר לי לברך אותם.

אז, בבר מצווה של איתן, הכנו שיעור חווייתי, אבא שלו ואני יחד. התורה מלמדת אותנו שיש פשט ודרש. פשט הוא, בעיני, הכוונה המקורית פרקטית של הכתובים, והדרש…אוי הדרש הוא אינסופי, בחירת המילים מצלולית ורבת משמעות ופנים, נוגעת בנימים אחרים בכל פעם שקוראים אותה. הפשט שלנו אז היה, כעס כבוש, שתיקות, הפרדה ורצון טוב. הדרש, לעומתו, כך אני מרגישה, קיפל בתוכו את כל ההמשך, גם את יום ההולדת 15 שחגגנו לאיתן השבוע, במסעדה הבאמת טעימה וחביבה עלינו ובסרט, והיה כייף, פשוט, נעים, מצחיק, וקל. רק שנתיים עברו מאז. אולי גם מקפל בתוכו את ברי המצווה של הנכדים שלנו בהם נעמוד יחד כגב משפחתי אחד אנחנו ובני זוגנו הוותיקים כבר, אמן.

אז בשיעור הבאנו את הפירוש המופלא החסידי והמרגש לפרשה המשמימה, לכאורה, שנפלה בחלקנו:

נתיבות שלום:

"אכן מבואר בספרים הקדושים פרשה זו של מ' מסעי בני ישראל היא מהפרשיות הגדולות בתורה, שטמונים בה עניינים נשגבים השייכים לאותו הדור ולדורות הבאים, וכמאן דאמר בספר הקדוש דגל מחנה אפרים בשם הבעש"ט, כי כל המסעות היו מ"ב והם אצל כל אדם מיום היוולדו עד שובו אל עולמו, כי מיום הלידה והוצאתו מרחם אמו הוא בחינת יציאת מצרים כנודע ואחר כך נוסע ממסע למסע עד בואו לארץ החיים העליונה וכו'. ומסיים שוודאי נכתבו המסעות בתורה להורות הדרך הישר לאיש הישראלי לידע הדרך אשר ילך בו כל ימי חייו ליסע ממסע למסע"

כי הפרשה היא רשימה של מקומות, אמנם, אבל השמות עצמם וההדהוד המטאפורי שלהם הפעיל את כל היושבים. הכנו גזירים של כל שמות המקומות וכל אחד בחר שלושה, אחד שמסמל מקום שהיה בו בעבר, אחד שמסמל את מקומו הנוכחי ואחד שהוא רוצה להגיע אליו. אין לי הרבה מה להוסיף מלבד ההמלצה לעשות את זה עם חברים או עם המשפחה, זה מוציא דיאלוג רב דורי מרגש, ושיח פנימי שפוגש שיח פנימי של אחרים וזה קסם בפני עצמו. רק אסיים ברשימה חלקית של שמות התחנות במסע החיים הזה, כל מילה היא סיפור, קיראו ותנו להן להדהד…

סֻּכֹּת

פִּי הַחִירֹת

מָרָה

אֵילִמָה

דָּפְקָה

קִּבְרֹת הַתַּאֲוָה

רִתְמָה

לִּבְנָה

חֲרָדָה

מַקְהֵלֹת

תָחַת.

מִתְקָה

מֹסֵרוֹת

חֹר הַגִּדְגָּד

הֹר הָהָר

עִיֵּי הָעֲבָרִים

שבת שלום ואהבת אמת

אילת.

—

בתמונה: נעם הבכורה שלי ואיתן בבר המצווה על רקע "בגלגול הזה" ששרנו לו.