פרשת "פנחס" – על קווים, פרשות ומים

[אילת מלמד]

לאחרונה יצא לי לשוחח עם המורה שלי לתושב"ע מהאולפנה. בווידוי מרגש סיפרתי לו שהחומר היחיד שאני זוכרת מהתיכון (מלבד תהליכי היווצרותם של מכתשים) זה החומר שלמדתי אצלו. הוא מאוד התרגש. כמובן שלא התאפקתי והסברתי, שהשקעתי בהפנמת ההלכות והכרתן לעומק, כדי שאדע איפה אפשר לעגל פינות. הוא, איש חרדי, שנייה לפני פנסיה, ענה: "נו טוב, משלא לשמה יבוא לשמה".

חוויית החיים בין שני עולמות היא חוויה קיומית שבתוכה אני מתנהלת מאז שעמדתי על דעתי. אל תוך בתי הספר הדתיים בהם לימדתי הבאתי את התיאטרון, ולתוך התיאטרון הבאתי את הטקסטים האהובים עלי ואת מי שאני. כדתיה הייתי מעין גשר בין החיים ההלכתיים לבין החילונים איתם באתי במגע, וגם היום אחרי שנפרדתי מההלכה עד כמה שאפשרי לי כי עדיין היא הלך מחשבה שיושב בבסיס המוח שלי, אני נתפסת כחברה של אלוהים, ועדיין מוצאת את עצמי עונה על שאלות הלכתיות ומופתעת בכל פעם מחדש עד כמה המידע עוד יושב נהיר ושליף אצלי בזיכרון.

בשבת הקרובה, פרשת "פנחס", אני וידיד עסקי מפתיע, שהחיים זימנו לי, מריצים פיילוט לשבת "בר מצווה" ברוח היהדות והאקולוגיה. במתחם יפהפה בקיבוץ דליה, בכוונה לשלב את ה"כל טוב" התרבותי יהודי בחיים החילוניים הערכיים, עם המשפחה, המבקשת לחגוג בדרך אותנטית ונכונה להם את התבגרות בנה הבכור וכניסתו למצוות. למרות שיש מאחרי הרבה שעות במה והפעלת קהל, ולמרות שארגנתי אינספור אירועים משפחתיים רבי משתתפים (כ-100 איש במשפחה המצומצמת. עד 120..) אני נרגשת כמו ילדה לקראת ההזדמנות להיפגש, חילוניות ישראלית מודרנית, עם מה שנהוג לקרוא "ארון הספרים היהודי". מפגש שיתחיל בסעודת ליל שבת מתובלת בטיש חסידי-רוחני-קומי-אינטראקטיבי. בבוקר נתכנס לקריאה רעננה בתורה, בהשראת ה"s-tora telling" המשלבת קהל ותכנים עכשוויים רלוונטיים. בתוכה גם בר המצווה, ילד דק וארוך, ציני חקרן ומעמיק, יישא דרשה.

תהליך כתיבת הדרשה היה מרתק. אחרי שפירקנו יחד את הפרשה וניתחנו אותה עד שנותרה מפורקת לגורמים במחברת שלי, איחינו אותה לכדי דרשה. בעיצומן של ההכנות לשבת לקחתי פסק זמן כדי לגזור למענכם רסיסים מהדרשה:

אלוהי הרוחות לכל בשר- מודל להנהגה

כשמשה יורד מהר העברים, הר נבו, הוא קורא לאלוהים "אלוהי הרוחות לכל בשר".

במסעותיו, משה מטפס על הרבה הרים. על הר סיני הוא בילה ארבעים יום בלי אוכל ובלי שתייה. עכשיו, לפני מותו, הוא עולה על הר שממנו רואים את שני צידי המטבע, את התמונה הכוללת, את המדבר ואת ארץ ישראל, את אלוהים ואת בני האדם, את הרוחות ואת הבשר.

אלוהים בכבודו עובר תהליך, כשהוא הופך מ"אלוהי הרוחות" ל"אלוהי כל בשר". זאת אומרת שאלוהים יכול היה לשלוט על ההתרחשות (אלוהי כל הרוחות) ובמקום זאת, הוא בחר להיות משפיע על בני האדם (אלוהי כל בשר). הוא מבין שהאידאות שלו, צריכות להתקיים בתוך המציאות.

בפרשה רואים שאלוהים מקשיב לשטח ופתוח לשינוי תכניות. כשבנות צלופחד דורשות נחלה הוא משנה את חוקי היסוד כדי שיתאימו למצב המיוחד שלהן. גם מהבקשה של משה למנות לו יורש, אפשר להבין שאלוהים לא חשב לשים מנהיג אנושי לכניסה לארץ, אלא תכנן שייכנסו תחת הנהגה אלוהית. משה מסביר לו שבני אדם צריכים רועה. מישהו שיהיו לו פנים וקול. מישהו שאפשר יהיה להזדהות איתו וגם לכעוס עליו. אלוהים מקשיב, משקלל נתונים ולבסוף מסכים. ניראה לי שאלוהים בעצמו חשב שהעסק יתקדם הרבה יותר מהר, וארבעים שנה של שוטטות במדבר לא היו בתכניות המקוריות שלו. יכול להיות שהוא הבין שהתקדמות כוללת לפעמים, גם צעידה במקום.

בתוך התהליך שעברתי, ההורים נהגו בדומה לביטוי שאלוהים משתמש כשהוא נותן למשה את יהושוע, ואמרו לי: "קח לך"-לבקשתך, לרצונך, לאחריותך.

מטפסת עם משה על הר העברים, ורואה את הארץ שלי, חלקת האלוהים התחומה, ואת כל מה שמחוץ לה. יד ביד עם משה ברגע הזה, בו אני מצליחה לראות את שני הצדדים, את התמונה המורכבת. להרגיש את הרוח המפעמת ולחיות בבשר. מהר העברים היהדות ההלכתית יושבת היטב עם הרוח וגם עם הגוף. כאן, על קו פרשת המים (פרשות ומים), מלבד המאמץ הלא פשוט לשמור על שיווי משקל פנימי בנקודה הקסומה והמורכבת הזו, אני לרגע מרפה ומתרגשת מכל שפע המים הזה הנשטף דרכי ומצדדי, משלל 70 הפנים לתורה ולחיים ולקשרים בין אנשים לטבע לתרבות ולעצמם.

את הטיש אפתח במילים:

טיש- שולחן ביידיש

לא "שולחן ערוך" של הלכות ופלפולים. שולחן ערוך של סיפורי מעשיות.
באירופה, במקומות הכי אפלים עניים ורדופים, עטויי שחורים, כמעט בלתי ניראים, צמח זוהר מסוג חדש…מילים זוהרות באלף ניצנוצי אור, ניצוצות של שמים זרועי כוכבים בתוך בתי מדרש קטנים. אנשים חיפשו חוכמה.
לא את חכמת הראש, אלא את חכמת הלב הכל-כך חמקמקה: חכמת השמחה!

חכמת הנפש המיוסרת בתוך גוף, המבקשת להתעלות אל השמים ולבקש את האלוהים.

הדרך לרקיע- סיפורים!

מובן שתמיד יהיה מי שיאמר כי סיפור זה או אחר אינו יכול להתקיים במציאות, לא ייתכן שיהיה אמיתי מבחינה אובייקטיבית, אין לכך חשיבות, חסיד אובייקטיבי אינו חסיד.

אנחנו נספר לכם הערב סיפורי ניסים…

רק נזכיר לפני כן שניסים הם יצורים מוזרים, מי שמאמין בהם, הוא אידיוט ומי שאינו מאמין, הוא כופר. מי שאינו מאמין….אין לו באמת סיבה לחיות!

מאחלת לעצמי שתעבור השבת בטוב, בפשטות ובשמחה.
שזו תהיה רק התחלה, שיעשה לי חשק לעוד, שיבואו עוד…

מאחלת לכולנו שבת שלום

אהבת אמת

אילת