סערה

את נהדרת.

סערה .מקסים מזכיר את שירי רחל. מה דעתך לקבץ את פרי עטך לספר . אולי זו התחלה מבורכת ומבטיחה
מעריץ

או יה כמה הרפתקה בימים מוקסמים מכושפים אילו

מזכיר לי את עצמי בלילות האחרונים של הסופות , מה שמלחיץ – ואם זה יקרה עכשיו בגשם זלעפות??? איך מוציאים את המתוקים מהמיטות החוצה?
ואז באה המחשבה שנראה לי שרק בסרטים יש קול לרעידת האדמה ובמציאות היא אולי דווקא שקטה כל כך…
אתמול בלילה השתרר שקט מופתי הכל עמד לא זז אפילו עלה שלכת שטרם התנתק…
התבוננתי בשקט הזה ותהיתי נו…התבוננתי בסערה שבפנים ואז זה בא – סופת ברקים ורעמים ומטח ברד כאילו אנחנו גרים בבית פלסטיק הכל נקש ודפק…ואז כמו שקורה משום מה בלילות האחרונים מגיע הקטנצ'יק בטיפוף רגלים מתכרבל על המזרון לצידי ונרדם , ואז כשהוא לצידי כמו בכל הלילות טרופי השינה, גם אני נרדמת
עלמא כבר בדקה פזצתות מחלון חדר השינה שלה כך שאני סומכת עליה…..
לא יודעת מה יהיה אבל כרגע ממש טוב כלניות פורחות בגינה הכל נוצץ ומבריק , והחורף ממש את הבטחתו לרגע וכשתרעד האדמה – כמו שעלמא אמרה- זה יהיה מרגש להיות בתוך חוויה כה חזקה ולהרגיש את העוצמה של האדמה…נו מה ביקשתי- כל כך הרבה התלבטויות איך ומתי לאמר לה והנה היא מביאה לי את התשובה…
האמת היא שהסאונד של המטוסים שרוחשים כל יום שעות מעל הראש מפחיד יותר…

קטע מקסים. מלא בהכרת תודה. מזכיר לחזור ולהסיט את המבט מהחסר אל היש.

והלילה הגשם היה באמת מפחיד לכמה רגעים ואז נרגע, או שנרדמתי שוב…