יוזמות חופשיותכלליסביבה וקהילה
צום נזכור – צמים ביום השואה
ואולי לא היו הדברים מעולם ?
האם השאלה הזאת תעלה פעם אל מול זכרון השואה שבני בנינו יבחרו להיות הראשונים שיגידו שאולי סיפור השואה הוא קצת מיתולוגיה וקצת סרטים ב-8 מ"מ?
ואולי יהיו אלו בני בניהם? אבל בעוד 200 שנה, מי יזכור?
יהיו צרות חדשות ואויבים חדשים ישנים ומהפכות ותהפוכות.
וזכרון ששת המליונים שעברו מן העולם, ישאר כצל עובר וכאבק פורח וכחלום יגוזו אל תהומות ההסטוריה.
אבל איך זוכרים? ויותר מכך איך מוודאים שגם ילדנו ונכדנו ידעו ויזכרו?
איך זוכרים את ששת המיליונים? את הכמות הבלתי הנתפסת של המוות, שכול, אכזריות, אימה, רעב, צמא,ייאוש.
איך אנו כעם וכאומה מוודאים שזה לא ישכח לעולם?
ישנו עם אחד שהיה מפוזר ומפורד בין העמים, אשר יש לו מנגנון זכרון מופלא, ששומר משיכחה את האירועים המרכזיים אשר התרחשו לבניו גם לפני 2000 שנה.
העם הזה הוא אנחנו, והמנגנון עובד דרך הרגלים. והבטן והראש.
למנגנון המתוחכם הזה, יש עקרון פשוט.
בכדי לא לשכוח. צריך ליצור מסורת של זיכרון. וכדי להבטיח כי זה לא יהיה רק מס שפתיים.
צריך להניח לו יסודות קונקרטים ותאריך נבחר.
אז כך בדיוק עשינו כעם שקבענו יום זכרון לשואה, וישנו טקס ממלכתי, וצפירה אחת, ולוח שידורים מרגש, ובתי עינוגים שסגורים.
אז מה חסר?
חסר שאני כבן אדם בוגר, ארגיש משהו ביום הזה,
שיהיה לי כואב ועצוב וחסר.
ושגם ילדי הקטנים שלא יפגשו לעולם איש עדות חי, וילדיהם שעוד לא ירדו לעולם מגנזי מרומים, ידעו יזכרו ויבטיחו כי הזכרון הזה לא יגוז לעולם.
רצינו להציע דרך נוספת שמתבססת על אותו המנגנון העתיק, דרך שבה אנו מספר חברים כבר הולכים בה, לאורך כמה שנים.
והיא חזקה ועובדת.
אנחנו צמים ביום השואה.
צמים, בלי אוכל ובלי מים, בכדי לזכור לא רק בראש ואולי בלב אלא גם בבטן, את העולם שהיה ונכחד באחת.
הצום לא מאפשר לנו להעביר את היום כמו כל יום רגיל גם בעבודות של מבוגרים, או לפעמים במילואים, ולפעמים ביום בו הרצף הקבוע של עבודה משפחה ולימודים, פשוט סוחף אותנו אליו.
הצום מאפשר לנו , להבטיח כי נזכור.
הצום אשר ינסה להבטיח גם לאנשי הדור שניצל מן התופת, כי אנחנו לא נשכח.
הצום אשר אותו נוכל להוריש לילדנו דרך מעשית לזכור ולא לשכוח.
השנה אנחנו רוצים להזמין גם אותך למעגל, לעצור ביום הזה, ולקדש את היום הזה, במעשה ולא רק בדברים.
אנחנו מציעים לך לנסות, ביום השואה הזה, כ"ז ניסן, ה-11.4.18 , לצום. אולי רק מאוכל, אולי רק כמה שעות ואולי מזריחה עד שקיעה.
וניצור יחד דרך נוספת לזכור ולא לשכוח.
אמן.
[לדף הפייסבוק של היוזמה]