השימושון

ציידת קשתות

אחר צהריים נינוח עם הילדים ועם עצמי. אפילו שיש להוציא בלילה ניוזלטר וזה סיבה לאטרף. הכנסתי את העוגה לתנור, ינאי ואליה מלקקים את הקערה ואני יוצאת באימפולס עם המצלמה החוצה, נראה אולי תבוא תמונה יפה לניוזלטר.
מצלמת את תיבת הדואר, הברזל החלוד שלה מקושט מאתמול בשתי נוצות לבנות – לא את זה.
מצלמת את התמר לבוש בסוודר כתום של תקומית הכיף (ככה קוראים לה?) – לא את זה.

סוג של תמרור

האור בחוץ יוקד תכף שקיעה, מתחיל לרדת גשם רך ויציב, אני מתחילה להתרגש כי עוד מעט תבוא קשת… עוד מעט תבוא קשת… הלוואי שתבוא קשת..

ששש…. אסור להתלהב יותר מידי,
קשתות הן דבר ביישני,
אם מחכים להן יותר מידי חזק הן בורחות, כמו אפצ'י,

אז אני מתהלכת ליד הבית כאילו בלי שום ציפיה… מתרגשת לחוש את הגשם הרך מתחזק והאור העז שמציף – –

הנה היא!

הופה!

(וגם אתמול היו).

הראה עוד

13 thoughts on “ציידת קשתות”

  1. יה רונית,
    גם אני ראיתי קשת ממש מתי שאת! (בדקתי עכשיו באסמס ששלחתי עליה לצ'יבו) אז אולי זו היתה אותה קשת עצמה…
    אני ישבתי לי על הספה שלי בסלון, משקיפה על השטח שלי, ופתאום!
    באופק מולי, מקשטת אותו קשת מקסימה,
    אצלי בפריים הפרטי הביתי :-)… שמחה גדולה
    ונחמד לי שחלקנו אותה…

  2. בשבת האחרונה, אחה"צ, ביציאה מעמיקם תפסו אותנו 2 קשתות!!! אחת מדהימה כזאת בצבעים כ"כ חזקים וברורים שמזמן לא ראיתי והשניה מיד אחריה מטושטשת יותר אבל עדיין… שניה… איזה מחזה מרהיב ומלבב!!!
    (ישר נזכרתי בטקסט הזה שלך…)

  3. למיוחדת בנשים!
    יהלי גילה את הקשת המעלפת והמפוארת שצבעה לפני כמה ימים את השמיים ורץ לקרוא לי. עמדנו שנינו בחלון מרוגשים ונפעמים מול המראה הצבעוני והמאיר..והסתכלנו…עד שנמוגה.
    ממלאת לי את הלב הידיעה שאת עברת חוויה דומה באותו הזמן רק מזווית מעט שונה.
    שלא תפסיקי לכתוב לעולם
    אוהבת ומתגעגעת
    אפרת

כתיבת תגובה

Close