קול-כולי עם יפעת כהן

  
יפעת כהן היא אמנית קול ונגנית חליליות, בוגרת אקדמיה למוסיקה בהולנד ומסלול תרפיה במוסיקה ותנועה במכללת לוינסקי. למדה במסלול MA במכללת דרטינגטון באנגליה. יוצרת ומופיעה במיצגים מקוריים וכמלווה מוסיקאלית במופעי מחול אמנותי, מורה לחליליות משנת 1987 ומדריכה בעבודה קולית משנת 1999.

יפעת תקיים מופע יחיד במוצ"ש 24.2.07 בשעה 20:30 במרכז "פנימהחוצה" בזכרון יעקב ותעביר סדנה קבוצתית של "קול-כולי" ביום שישי, 9.3.07 בתיאטרון "הידית" בפרדס-חנה. פרטים נוספים בטלפון: 054-8023623 ובדוא"ל.

התפתחות אישית באמצעות עבודה קולית

שעורי קול בגישה הוליסטית, המותאמים באופן אישי לכל תלמיד, לצרכיו ולמטרותיו. בתהליך העבודה התלמיד לומד להכיר ולהתחבר אל קולו האותנטי ו"לשיר את עצמו".

בחרתי לקרוא לשיטת עבודה זו "קול-כולי", כי כשמה כן-היא: תהליך אשר במרכזו נמצא האדם כולו, כאשר כל נושא וכל חלק בו רלוונטיים לתהליך הלמידה. ברפואה אלטרנטיבית גישה זו נקראת "הוליסטית" מהמילה whole כלומר- הכול. העמדה שלי מול האדם שמגיע אלי, היא שאינני יודעת יותר ממנו. הרי איך אני יכולה לדעת יותר ממנו על עצמו? אלא שאני מכוונת ומחזקת אותו להתחבר לתחושות שלו, להאמין ולבטוח בהן. אחד המפתחות העיקריים הוא ללמוד להיות אותנטי, וכאן אני אנסה להסביר למה הכוונה. התפיסה המערבית מחנכת מקטנות לסמוך על אחרים יותר מאשר על עצמנו, בעיקר על דמויות "סמכותיות"- כי הן יודעות יותר מאיתנו, על בכלל, ובעיקר מה טוב ונכון בשבילינו. היא גם מחנכת להשוות, לסנן ולקטלג. כך אנו גדלים: יש טוב ויפה, אליו יש לשאוף ויש לתת לו מקום, ויש רע, או מכוער, אותו יש לטשטש, להסוות ורצוי לחנוק באיבו. ילד לומד מהר מאוד שיש לו צרכים או חלקים בגוף שהם "לא יפים" ועליו להתבייש בהם, ואחרים מהם כולם מתפעלים ומעודדים אותו לפתח. כמובן שכך הוא לגביי השימוש בקול והביטוי באמצעותו: לצעוק- אסור, לדבר- מותר, הקול הזה- יפה, והקול הזה- מכוער. רובינו לא מעיזים אפילו לגלות ולא יודעים בעצמנו מה הקול שלנו מסוגל להביע וכיצד הוא באמת נשמע. אבל אחרים טרחו ליידע אותנו ש"אין לנו שמיעה מוסיקאלית" ושלא כדאי שננסה לשיר מחוץ למקלחת… ומי כמוהם יודעים!
בעבודת "קול כולי" אנחנו לומדים קודם-כל פשוט להיות. פשוט להתבונן, פשוט להקשיב. לשים-לב; מה מתחולל בראש, עד כמה אנחנו שופטים, איך אנחנו מרגישים באותו הרגע ומהן התחושות שבגוף. להיות מודעים לאייך שאנחנו, ולאפשר לזה להיות כפי שזה. בהדרגה נלמד להתמקד בתחושות במקום בשיפוטיות שבמחשבה, ולתת לגוף להוביל.

על דרך העבודה שלי
השיעור נבנה בהתאם לתלמיד ולא לפי תכנית עבודה סטנדרטית. תפקידי הוא לעזור לכוון את התלמיד על-פי מה שאני קולטת ממנו באופן אינטואיטיבי, ואני מדגישה בפניו שאל הוראותיי יש להתייחס בגדר הצעות ועליו תמיד לבדוק אותן ביחס לעצמו. נקודת ההנחה שלי היא שכל אחד יכול לשיר, כמו שכל אחד יכול לדבר, השאלה היא- איך לשיר או להפעיל את הקול באופן שיהיה עם איכות ועם משמעות ולא באופן סתמי ובחוסר מודעות.
עיקר העבודה כאן היא למעשה לשמוע ולהשמיע תוך כדי הקטנת השיפוטיות והתמודדות עם החסימה הנוצרת בעקבותיה. מנקודה זאת מתחיל התהליך האישי עצמו, שהוא תהליך המוביל כל אדם אל המקום אליו הוא שואף להגיע. במהלך המפגשים מופתעים התלמידים לגלות עד כמה אותה מטרה אשר אותה הגדירו לעצמם קשורה בקשר ישיר עם עוד המון תכנים משמעותיים בחייהם. לאחרונה במהלך שעור אמרה התלמידה "…ואני חשבתי שזה שעור פיתוח קול". עבודה קולית מסוג זה אינה שעור פיתוח קול. אמנם גם המושג "פיתוח קול" הוא רחב למדי ולכל מורה שיטות משלו, אך ההבדל העיקרי הוא בהגדרת המטרות. בשעורי פיתוח קול המטרה המרכזית שהיא שיפור יכולת הביצוע הקולי בשירה, מושגת על-ידי עבודה על פרמטרים טכניים מסוימים (גוון קולי מסוים, עוצמה וכד'). לעבודת "קול כולי" מגיע כל תלמיד עם מטרה מוגדרת משלו, והדרך אליה היא חיבור לקול האותנטי ופתיחה של כל אפשרויות הביטוי הקולי האישי. כלומר- ניתן לומר כי כאן הקול משמש כמתווך; בין יכולת ההבעה הקולית-מוסיקאלית ובין המצב הרגשי-גופני, כאשר ההשפעה ביניהם היא דו-כיוונית.

דוגמאות לתלמידים שהגיעו אלי:
ד. מוסיקאי וזמר כבן 22, מופנם, ביישן ועדין באישיותו, בתהליך שעבר למד להעיז ולבטא את כישרונו הרב בפני קהל, ליצור בשיתוף פעולה עם מוסיקאים אחרים ולהעריך את יכולותיו הברוכות, מה שכמובן מתקשר לתחומים רבים נוספים בחייו.
י.כבת 40, לומדת פיתוח קול אך מרגישה שמשהו מהותי חסר לה בשירה. היא לומדת להתחבר לביטוי האותנטי האמיתי שלה-עצמה, ולשיר "מהלב" ובחופשיות.
ע. כבן 25, מוסיקאי וזמר, למד לשכלל את הופעתו בפני קהל ולהעביר את שיריו בצורה יותר איכותית שנוגעת ומרגשת את המאזינים, כשקודם-לכן היה כאילו שר לעצמו בלי מודעות לכך.
מתוך מכתב שכתב לי בעת פרידתנו: "…הדברים שהשארת בי עקב השעורים איתך, אם זה מבחינת יכולות השירה, הדיבור, הריכוז, ההרגשה הכללית והגישה שלי לכל דבר בעצם, עשו אותי לבן-אדם הרבה יותר שלם עם עצמו."
לדעתי אין תחליף לעבודה הפרטנית היחידנית, שבה כל תשומת הלב ממוקדת ביחיד שהוא עולם-ומלואו, מהלך השיעור מותאם לקצב האישי ומתאפשר תהליך עמוק ומשמעותי. אולם אני גם מצדדת ביתרונות שמעניקה העבודה הקבוצתית. וזאת מבחינת האינטראקציות המשותפות בתרגילים הזוגיים והקבוצתיים הן מבחינה אישית והן מבחינה יצירתית ומוסיקאלית, ההזדמנות לפתח את דרכי התקשורת עם הסביבה והיכולת ללמוד מאחרים וגם לקבל פידבק על עבודתך. כך שלמעשה המפגש היחידני והקבוצתי משלימים זה את זה והאידיאל הוא לעבוד במקביל בשתי המסגרות.

משך התהליך
לגבי משך התהליך אין כאן סכימה קבועה, כך שכל תלמיד עובד בקצב שלו (בדרך-כלל המפגשים הם פעם בשבוע), ולאורך התקופה לה הוא זקוק. ההמלצה שלי בעניין זה היא אינדיבידואלית ומשתנה מתלמיד לתלמיד. ישנם תלמידים שכעבור שעורים ספורים בלבד מרגישים שקיבלו את מה שהיו זקוקים לו, ואחרים עובדים אפילו שנה או שנתיים. ולסיכום אצטט מדבריה של אחת ממורותיי משכבר, מריאן בלוק: " זמר גדול אינו ניכר בקולו אלא באישיותו".

אני מודה לכל מוריי ותלמידי.

יפעת

כל הזכויות שמורות © ליפעת כהן 2007