זוגיות ומשפחה

קח אותנו לרבנות, ומהר

גישור משפחה בזמן הקורונה - א'

להורים שלום,

ההחלטה לכתוב את המאמר נובעת מריבוי מקרים המגיעים למרכז גישור אָהֲוָה בקיסריה עם שאלות באותן הנושאים, וכן על מנת לעשות מעט סדר להורים הנמצאים בתחושת חוסר ודאות נמשכת, מועקות וכאב, ריבים ואף אלימות ואיומים הדדיים בינם ובין עצמם או אל מול הילדים.

בקשתנו במאמר ובסרטונים שנצרף אליו אט אט היא לשרטט את הכלים העומדים לרשות ההורים המצויים בסיטואציות משפחתיות שליליות ולהמחיש עבורם את האפשרויות העומדות לרשותם למען הפיכת הדינמיקה המשפחתית לחיובית.

המאמר מיועד הן להורים אשר מגדלים את ילדיהם תחת קורת גג אחת או להורים המגדלים ילדיהם במשותף משני בתים שונים המתנהלים עצמאית על ידי כל הורה.

המאמר מיועד גם לחשוף מעט מהמהויות והטכניקות, הנוסחאות והתרגילים אשר נוצרו בעת ניסוח שיטת אָהֲוָה ועומדים ככלים מעשיים לרשות הורים המצויים בכאב רצוף ונמשך עם ההורה השותף או עם אחד מבני המשפחה הגרעינית.

השיטה מתאימה ליצירת הסכמות והסכמים חדשים במקום שבו שוררות הָכאבות והחלשות הדדיות אשר לוקחות משפחות שלמות לעולמות של עצב ודיכאון, פגיעה בבריאות ובהון הכללי המשפחתי.

אז הנה אנו פותחים בצעידה אשר יש בה כדי להחליף רגעי נשימה כבדים, וכאב ולחצים – ברגעי שִֹמחה חדשים נעימים.

  • הורים המבקשים לעשות את ההפרדה מבית אחד לשני בתים ולהגיע לגט ברבנות או לסיום קשר הזוגיות ביניהם בהקדם אפשרי.
  • הורים המבקשים שלא להיפרד אבל כן לעשות משהו כי "ככה הם לא יכולים להמשיך" עוד בתדר של מריבה אינסופית.
  • הורים אשר אחד מהם רוצה בסיום הזוגיות או הנישואין והשני אינו רוצה בזה כלל.
  • הורים אשר סיימו את הזוגיות לפני שנים ומאז לא מפסיקים לריב אחד עם השני, לא מתקשרים, לא משתפים פעולה, הילדים לא מדברים עם אחד מהם וכיוצא באלה שיתוקי פעולה אשר פוגעים בתפקוד ההורי ומעיבים על חיי כלל בני המשפחה, כולל הסבים והסבתות.

 

  • "קח אותנו לרבנות, ומהר"

הסוג הראשון של פניות מגיע מהורים אשר ברובם חוו ניסיונות טיפול זוגי ופחות קיבלו את ההחלטה על בסיס גחמה אישית. יש והמצב הלא ברור נמשך עבורם כבר כמה שנים והם באופן כללי לא מאושרים בחייהם.

הילדים כבר מרגישים. למישהו מהם אולי כבר יש חבר או חברה חדשים, בהסתר, ההורים יודעים "על המצב", וגם החברים. ובכל זאת, עד היום הם נמנעו מלעשות את המעשה – אם בגלל הילדים, אם בגלל המחשבה שהזמן עשוי להיטיב את המציאות ואם בגלל חסר כלכלי או בושה מ"מה יגידו".

אבל כעת בחלוף הזמן שניהם הגיעו למסקנה כי ההפרדה הפיזית של חיי המגורים, החשבונות, האינטימיות, זמני הבילוי עם הילדים ועם עצמם – עדיפים על פני המשך הישארות בקו חיים שאינו מדויק עם ליבם.

הם מודים שהם חשים אומללים רוב הזמן, בלחץ, במתח, בפחדים, בחרדות, במרמור, בתלונות, בכאבים ובכעסים. הם חשים קצרים ולא מסופקים ומבינים שניהם כי שינוי באורח החיים והגעה להסדר אשר מקיים להם חיים שפויים בשני שתים נפרדים – הם כמו צווים לשעת חירום עבורם ועבור ילדיהם.

במצב דברים כזה, יודעים ההורים גם להביע את זה: "ניסינו כמה טיפולים זוגיים וכל מיני סדנאות כדי לברר האם סיימנו את הפרק הזה של הביחד. ואחרי כמה שנים אנחנו מבינים עכשיו שכן זה הצעד הנכון עבור שנינו. אנחנו רוצים לעשות את זה בטוב. לא יודעים כל כך איך. והנה אנחנו כאן".

נכון, למגשר מתקשרים כדי להגיע לתכל'ס. היעד שלנו הוא פרגמטי ומאוד ברור – קיום תהליך אשר מוביל להסכם חתום המשקף את הצרכים הרגשיים והחומריים אשר עונים על שאלה מרכזית – מה יעשה אותנו מאושרים מכאן קדימה – כפרטים, כהורים וכמשפחה המתקיימת משני בתים שונים?

אז לאיזה הסכם נכוון? במקרה המתואר אנחנו מדברים על תקדים שעשינו בבתי הדין הרבניים עם מילה שלא מצאנו במילון והרגשנו שיש לה מקום – "הסכם גישורין לחיים מאושרים בשני בתים" (על יתרונות ההסכם פרי יצירה מקורית ארחיב בהמשך).

  • "ככה זה לא נמשך עוד יום אחד"

הסוג השני של פניות מגיע מהורים אשר מצהירים מראש כי הם אוהבים אחד את השני ורוצים להמשיך לגור בבית מגורים אחד, אלא שיש ביניהם פערים אשר הלכו והתרחבו עם השנים והגיעו כעת למצב שמאיים על השלמוּת המשפחתית שבנו לעצמם ולילדיהם.

"תבין, טוב לנו יחד. אבל משגעים אותנו כמה דברים שאנחנו מקווים שאם נשב ונפתח אותם נוכל למפות אותם ולנסות לצמצם אותם, למצוא להם פתרונות יצירתיים. אנחנו מבינים כי נכון שתהליך כזה ייעשה עם איש מקצוע".

עבורם אני שב ומדגיש שגישור הוא לא בהכרח לפרידה ולא בהכרח לחזרה. הגישור הוא תהליך אשר נועד לסייע לנו לחצות את הגשר. איזה גשר? הגשר האישי שלנו מעצמנו היום לעצמנו בעתיד, חדשים ומשודרגים יותר. הגשר שלנו כהורים מהמתכונת של היום לעבר היותנו הורים משודרגים יותר עבור ילדינו בעתיד. וגשר שלנו כמשפחה אל עבר מודל משפחתי שמקיים דינמיקה שמחה יותר.

איזה הסכם מתאים להורים המתארים בקשה שכזאת? במקרה זה אנחנו מדברים על "הסכם לחיים חדשים מאושרים בבית אחד" או על "הסכם לחיים חדשים לחילופין סיום קשר נישואין" (גם על שני סוגי הסכמים ארחיב בהמשך המאמר).

 

ג. "אחד.ת רוצה גט – השני לא"

מדובר בז'אנר מורכב ומאתגר, שבו הורים מגיעים כאשר אחד מהם רוצה בהפרדת המגורים והאחריות על הילדים ואורח החיים והאינטימיות וחשבונות הבנק – בעוד ההורה השני ממש לא שם.

כאן נדרש תהליך עדין ורגשי יותר להכלה. נתקלתי בהורים אשר התעלפו עם בואם. ישבו דוממים ובוכים. מוכי הלם ולא מאמינים מה נחת עליהם. העדינות הנדרשת במצב דברים שכזה מתחייבת מהסיבה הפשוטה שאדם שנמצא בקושי רגשי עמוק להכיל את העובדה שההורה השותף לא רוצה עוד לחיות איתו באותו הבית, לא רוצה בזוגיות איתו, אלא להיפך – הוא מקום עם פוטנציאל מאוד נפיץ. אם במצב רגשי כזה נניח מקבל אדם עם שליח העתק תביעה שהוגשה לבית המשפט או לבית הדין הרבני, יש מצב שהכאב יהפוך למסע נקמה רב דורי ארוך שנים.

על כן אציע על קיום הליך הכולל התייחסות רגשית לצד שאינו מעוניין בגט על מנת לשרטט עבורו או עבורה את המציאות החדשה שעומדת להתרחש במציאות מתוקף העובדה שצורך לא נעלם, הוא רק מוצא דרכים יצירתיות לצוף על פני השטח. וגם מתוקף העובדה שאינני יכול להכריח איש לישון איתי באותה המיטה ולקיים איתי אינטימיות. וגם מתוקף העובדה שלהישאר במקום שבו אינך רצוי יגרום עם הזמן לנזק נפשי לך כאדם, כהורה וכבן זוג עתידי של מישהו או מישהי אחרים שוודאי נמצאים שם עבורכם.

הניסיון לימד אותי שבמקרים דומים שהיו קשים להכלה, במהלך קיומו של הליך הגישור הצליחו ההורים שתחילה התקשו לקבל עד מאוד את רוע הגזירה למצוא בהליך ובתוצאותיו מתנה שנחתה על חייהם. הם גילו בעצמם שהזמן שחלף בו הצליח הליך הגישור לשמור הן על שפיותם והן על צרכיהם, בעצם הובילו לכך שהם משגשגים כעת, הן רגשית והן פיזית, הן מעשית והן רוחנית.

ד. "שונאים סיפור שנאה"

הסוג הרביעי של פניות מגיע מהורים אשר ביצעו את מהלך הפרדת הבתים והזוגיות לפני כמה שנים, אך עדיין מאז לא מדברים, לא משתפים פעולה, חושבים מחשבות רעות זה על זה, מדברים זה על זה במילים מאוד שליליות כלפי צדדי ג', ואף אל מול הילדים, פוגעים אחד בשני באופן מכוון, לא פנויים לסייע בשום שלב להורה השני ועוד.

מדובר בז'אנר הכי מורכב וקשה לפיצוח הכולל כבר השלכות וסימנים שרואים על הילדים במגוון צורות וכן על בני זוג חדשים אשר בינתיים נכנסו לתמונה. סרט מלחמה לכל דבר, עם ילדים ששואלים מדוע הם באו לעולם, שמנסים לפגוע בעצמם, שמתבקשים להעביר מידע מהורה להורה, שנחקרים או מרגלים מיוזמתם אחר הוריהם, ילדים שנאמנותם מתפצלת ועם השנים הם נוקטים עמדה בכך שמנתקים את הקשר עם אחד מההורים.

הכאב הכי גדול שפגשתי אצל הורים צף כאשר אחד מילדיהם לא נמצא איתם בקשר וחוסם כל גישה שלהם אליו. זה כאב שמביא מחלות. כאב שבונה חומה על לבם של הילדים, חומה שתשהה בחייהם לעד, בהקשרים הזוגיים וההוריים שלהם עצמם.

עבור הורים אלה יצרנו תהליך אשר יכול להתקיים בפגישות משותפות או אישיות, ובהן אנו בונים הסכמות חדשות לחיים. מדובר בהליך רגשי ופרקטי אשר מתבסס על נוסחאות שמציפות שאלות לבחירה בפני ההורים בהינתן התוצאות הרצויות להם.

שלב שלב אנו עולים במדרג ההסכמות אחרי שמצאנו את המכנים המשותפים ופותחים חסימה חסימה, ממש כפי שעושים כאשר יש כאבי שרירים בגוף. אנחנו לא נרתעים מהכאב. מכניסה אליו וממתן הפתרונות ליציאה ממנו, עד לחתימה המיוחלת. כשזה קורה זה קסם ונס שמוגדר על ידי ההורים, לדורות.


בפרק הבא של המאמר אפרט על התהליך ועל ההסכמים השונים לסוגי הכאב והצרכים עליהם פירטנו בפרק זה.

מאת מרדכי דנוס, מגשר אָהֲוָה.
ahva.co.il

תגיות
הראה עוד
Close