2012 זה עכשיואינטרנטזוגיות ומשפחהסביבה וקהילה

קיץ 2012 – הגבול נחצה

[רענן פרומן, כרכור]

הקיץ בא וניצני המחאה שבים לפרוח. יש הבדל מהותי השנה מקיץ 2011 – הרשויות קבעו עמדה – הקיץ לא יהיו אוהלים, ולא תהיה "התנחלות" ברחובותיהן של ערי ישראל. המחאה לא תשוב להרים ראש. מול הרשויות המחאות מחפשות בית, או כל דבר דומה שיאפשר את המשך ביטויה.

דפני ליף נמרהלצורך מניעת המחאה מצאו לנכון רשויות השלטון לגייס ולארגן מערכים שלמים של שוטרים, שוטרי תנועה, יס"מ , מג"ב בשילוב עם פקחי תנועה עירוניים וסיירות עירוניות – בתדרוך ברור – בקיץ הזה המחאה לא תרים ראש. הדבר כלל מעצרים מקדימים, הזמנה לחקירות וחיפושים ללא צווים בבתים של פעילי מחאה מהקיץ שעבר. חקירות ישירות ועקיפות בניסיונות לברר מה תוכניות המחאה להקיץ ולהגביל את מרחבי הפעילות ולאסור התכנסויות.

מעצר ושימוש בכוח, תוך ניסיונות תקשורתיים להציג את המחאה כקומץ אנרכיסטים, מהווה עלבון לאינטליגנציה (אולי לא של כולם – העובדה שיש מי שיזם זאת כרעיון ??), הטרדה ומעצרים של מי שנראה כ"ראשי המחאה", כל אלו ושכמותם, מפספס בגדול – למחאה הזאת אין ראש – יש ראשים רבים, אין מוקד ואין תוכניות מוגדרות, היוזמה היא של קבוצות רבות שמחפשות דרכי ביטוי למצוקות ולאובדן תקווה וניכור חברתי.
השימוש המופרז בכל רמה פיקודית, להפגין נחישות וכוח נגד המחאה ופעיליה, מגביר ומעודד את התומכים בה, גם כאלו שישבו עד כה על הגדר מרחוק – כמוני למשל – ומזמין אותם לצאת נחרצות נגד שימוש בכוחות האמורים לתת ביטחון אישי לציבור, ולהופכם לכוחות דיכוי חופש הביטוי והמחאה. אלו לא כוחות האויב, אלו אינם פושעים, אלו אינם עבריינים, אלו מיטב בנינו ובנותינו.
בנינו ובנותינו המוצאים עצמם עומדים מול חלום שהולך ונגוז – לחיות במקום שמקנה להם הבטחה, להבדיל מאבטחה, חברה תומכת ומרוממת כמשפחה, להבדיל ממשפח, כדברי הנביא ישעיהו פרק ה' – משל הכרם – המתאר את חלומו של מי שנטע כרם, לראות את יבולו ואת הטרחה הרבה בטיפוחו וגידולו – במשל, הכורם – אלוהים, וישראל – הכרם, ובאכזבתו הוא זועק – "כי כרם יהוה צבאות, בית ישראל, ואיש יהודה, נטע שעשועיו; וייקוו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה". ומוסיף ואומר – " הוי, מגיעי בית בבית–שדה בשדה, יקריבו: עד אפס מקום, והושבתם לבדכם בקרב הארץ" .

היכן נמוגה התקווה? להיכן פרשו כנף אושיות המוסר ואהבת האנשים? כל אלו המופלאים שמציבם ומעצבים את עצם קיומה של החברה? כוחו של ישראל נשען על החוקים, אך עוצמתו היא הרוח – הנביאים הוכיחו את המנהיגים באובדן הדרך והרוח. הנביאים נושאים את מסר המוסר החברתי, לישראל ולעולם כולו. מאז חורבן הבית הלכה הנבואה מישראל – באין נביא בעירו העתיד נתון בצעירים, הם שיחיו פה בעתיד – הם נושאי דגל החזון, הם עתידנו. למי אנו עמלים אם אין להם מקום להכות בו שורש בכבוד, באהבה, בתקווה ובטחון – בית, לא רק לבנים ובטון, אלא מקום לתת לאותן איכויות לגור, לא נכס נדל"ן.

האם פנייה של המדיניות המופגנת על ידי השלטונות, היא להפוך הבית לבית אסורים? אנשים כלואים באין מוצא, באין מוצא פה? איסורים משום חששם של בעלי הון ושליטה, שנוחותם ומעמדם דורשים שנוי?
בננה הוא פרי שיובא כגידול לישראל ממדינות טרופיות וחקלאינו עושים חייל בגידולו – אין הדבר מחייב שנייבא גם את רעיון רפובליקת הבננות.
משטרי משטרה, אלו משטרים בהם המשטרה הופכת לכוח שיטור פרטי של בעלי הכוח. אל יעשו שליטינו חייל בגידול משטר בננות, ואל יהפכו בני חייל המשרתים את הציבור, למשרתיהם הפרטיים וכחייל מצב אישי.

יש תמונת מצב – חלק לא מבוטל מהתקשורת אינו מהווה עוד כלב השמירה של הדמוקרטיה אותו הוא בחר לייצג. לא אחת, הפכו לכלב המצטנף במלונתו, מלקק שפתיו בהנאה על העצם שנתן לו בעליו. הליווי של המחאה, תוך מתן שיקוף לצורת ההתנהגות האלימה והפוגענית של כלל הרשויות השלטוניות, היא מלחמת קיום – מלחמה על קיומנו החברתי והמוסרי, עתיד קיומנו וצדקת קיומנו. כל אלו עומדים כעת למבחן. אולי היא מלחמה שלא הורגלנו אליה – מלחמה מבית על הבית – התמודדות של אלו שבחרו לחיות כאן ורוצים להבטיח שמקבלי ההחלטות לא מוכרים את עתידם. מוכרים אותו בנזיד עדשים, זאת כדי לבסס את הכיסא עליו הם יושבים. נושאי דגלי המחאות רואים בדרכי מחאה את יכולתם להשפיע, לא מתוך המנגנון השלטוני או חלק ממנו, אלא באמצעותו – יחד איתו לשנות.

אוי לו לדמוקרט שהופך את המוחים לאויבי העם ומנסה להדיר את המחאה מהרחובות בכוח שלא בצדק, לא לצורך ולא ראוי – השתמש בכוח לביטחוננו כן, השתמש בו לשמור על החוק כן, אבל יש גבול, שכבר נחצה ועל כולנו להיעמד על רגלינו האחוריות ולאמור לא עוד.

רענן פרומן
23 ביוני 2012

הראה עוד

14 thoughts on “קיץ 2012 – הגבול נחצה”

  1. חברים יש מחאה עכשיו בתל אביב!! בשעה זאת וכמו שזה נראה – כל הלילה! אם יש מישהו במרכז, מוזמנים להצטרף. המחאה הלילה נעה, ואפשר להתקשר אלי לקבל עדכון איפה אנחנו ולהצטרף! זה נהיה אישי, בואו לתמוך !!! למען משה סילמן
    התקשרו אלי ואסביר לכם איך מגיעים וכל פרט שתרצו לדעת
    סיון 052-8432553

  2. אנו בימים קשים וביום נורא.
    האש הבעירה חיים והאירה ייאוש איום והשפלה כואבת.

    ביטחון חיינו אינו נעוץ בעיקרו בהתבצרות – משול הדבר למי שבונה ביתו ויותר ממחצית תקציבו ומוקדש לבניית הגדרות ומערכות האבטחה ומוותר על איכות חיי יושבי הבית.

    צעקה קורעת לב ואיומה עולה מהלהבות – על תאבדו את ביטחוננו לדעת – אל תהפכו את חיינו לעבדות למטרת קיום וביצור השלטון, תחת כותרות ואימה של איום ביטחוני – חיים פה אנשים שאוהבים את הארץ ואת אנשיה ומחפשים דרך להתקיים ולחיות בה בהערכה, בחום, באנושיות ובשמחה לתמוך ולעזור – הכוחנות והמרדף אחרי האחיזה במושכות השליטה, תוך שימוש ב"הפרד ומשול" והנפת סיסמאות וספינים תקשורתיים, כדי להתנער מהצורך להתייחס לדירי הבית ברצינות ולא בציניות – מזמינה אלימות ומוטו של כל דאלים גבר – כאשר ההתעמרות הבירוקרטית הופכת את החלשים מותשים ומיואשים. – לא ניתן להתמודד מול המפלצת הנוראה הזאת – גם הקלפי הפך מזה זמן למקום קבורתה שלא מדעת של התמימות, הרצון הטוב לתקן. והתקווה שזה אכן ניתן. לאורך המגרש הפוליטי נערמו ערימות של כאלו שבאו לנסות ולעשות שינוי ותיקונים ונקברו בצילה של המרפקנות והציניות הפוליטית.

    ההתעוררות שאנו עדים לה לא צריכה להתלות בתקווה שהמגרש הפוליטי ייצר צדיקים שלא ביקרו פה עד כה – התקווה נעוצה באחריות האישית של כל אחד ואחת לא להרפות מהתקווה ולא לתת לאטימות הלב לחבות את שלהבת הצורך לתבוע את השינוי הנדרש בהתייחסות – אחרי חורבן הבית נסתלקה הנבואה מישראל – באין נביאים בישראל – שפתם וחזונם לצדק חברתי – היא דיגלנו ואחריתנו היא לא לשקוט עוד.

  3. כואב הלב
    למי שחשב שאפשר להרדם קצת
    בא איש יקר והזכיר לנו בדרך כזאת קשה שכולנו אחד
    ויש עוד עבודה
    שכל אחד צריך להתחזק קצת בפנים
    כדי שיהיה הכח לחבור אל האחרים ליצירת משהו חדש
    באמונה ואורך רוח
    הייתי בהפגנה אתמול
    ולבאה, שבטח תהיה טעונה יותר, אבוא עם חברים רבים יותר
    וכן – אחכה לקלפי כדי להביע את דעתי על האיטיות והאדישות של דור ההנהגה הישן (שכולל גם את ברק ואולמרט, מרכז שמאל וימין, כולם הראו את האטימות של הגנרלים, את זחיחותם, את חוסר הרלוונטיות שלהם). ובינתיים התעוררתי אל קיץ נוסף של פעילות מבורכת – לשינוי.
    ובעיקר בעיקר איחולי החלמה מלאה ותמיכה גדולה לבני המשפחה והמכרים
    הלב איתכם
    כולנו ביחד

  4. ראי המשטרה עצרה אנשים – במקביל פרסמה תמונות של בחור עם סקיט בורד תוקף את שמשות הבנק – הבחור לא נעצר. המשטרה מתעדת בוידאו ובצילום לאורך כל ההפגנות. פרסומים של אלימות פעילים כנגד המשטרה לא גובו בשום תעוד של צילום? בעוד שאלימות שוטרים מתועדת בעשרות?? הפשטרה כנסיון להוכיח שהאלימות היתה יזומה מראש ע"י הפעילים אמר שהיא מצאה מאגר של צמיגים בין היתר ליד עריית ת"א – אף תמונה לא פורסמה על כך ואף אדם לא נעצר לחקירות בגין נסיון למצוא מי אחראי לכך??? כל האישומים בגינם נעצרו אנשים נחתמו אישית ע"י מפקד המחוז תחת ארועים שהוא היה חלק מהם – האומנם????

    יש לדברים אולי צליל קונספירטיבי אבל למעונינים – המחאה מפעילה שידורים חיים למהלכי המחאות ON LINE – בלי סינון ועריכה. J14מחאה – לשונית שידור חי. יש שמירה גם של ארועים קודמים. ויש אפשרות לכל מי שרוצה להעביר שידור אפשרות לקחת חלק בזה.
    ניתן על כן לבחון את התפתחות התהליכים ולצערי לראות שאין הדבר בכרח קוספירציה הזויה לצערי.

  5. עדכון:
    יצאו עכשיו מתחנת המשטרה בגלילות, לבית המשפט השלום לדיון הארכת מעצר:
    חוני קבלו, ליטל בר, אייל אוסטרינסקי, גלעד ליברמן, לירון אחדות, טל לוי, איל שגיא, משה מנקין, תום ישראלי, עמיחי ביקובסקי, יעקב קורנבלוט, אלון לי גרין, הראל מיידני, רועי פרומן כרכור

  6. אלפי אנשים צעדו במספר מוקדים עד השעות הקטנות של הלילה – כתגובה להיתנהגות אתמול – אלימות לא וכוח ללא כל פרופורציה, מול משמרת מחאה לא גדולה.

    כל גרמים שנטלו חלק בנסיון לעצור זאת איבדו עשתונות ואת השליטה לחלוטין.

    אלפי אנשים צעדו תוך שהם חוסמים את כבישיה של העיר כתגובה ספונטנית – בלי רשיון ובלי אישורים.

    הנסיונות לדכא את הרוח לא נימצא בכוח – יש מצוקות אמיתיות שהזנחתן במשך שנים יחוסר התקווה לשינוי זוכקים יש לטפל בנושא ולא לנסות לחנוק את השליח.

  7. אני מרשה לעצמי לצטט מתוך הקיר של כרמלה האהובה:

    אפילו לא ברוטשילד.
    ברחוב אחר בכלל. לפני יומיים.
    בשעת ערב מאוחרת רכבו שני צעירים על אופניים בסופו של יום עבודה ארוך. הלילה בהיר והחיים יפים והשניים האלה, סתם צעירים שעובדים קשה, עוד מעט אוניברסיטה, מדוושים ברחובות הישנים, אחד מהם עם פרח קונדסי על האוזן, מי צריך יותר בערב קיץ. לכאורה. כי פתאום חוסם את דרכם צמד שוטרים: 'תעצרו'.
    עצרו.
    'תעודות, מהר, נו,'
    אין על הצעירים תעודות. יצאו לרכיבה על אופניים. מכאן לשם. ערב קיץ. לכאורה.
    'איך קוראים לך. ולך.לאן נוסעים, מאיפה באתם, מה אתם עושים..' משפטים ניתזים בהנחתות. קוצר-רוח. איבה. 'תנו לי מספר תעודת זהות.' שפת גוף מאיימת. אלימות כבושה.
    המספר נמסר. שוטרים הולכים לניידת. צעירים מחכים. שותקים. מוטב כך. אין לשניים ממה לחשוש אבל יש תחושה של איום מול לובשי מדים שנהנים, כך נראה, לאותת כוח חסר גבולות.
    אחרי שעה קלה השוטרים חוזרים עצבנים. 'יאללה, עופו,' הם מחמרים בהם ברוגז. 'יש לכם מזל שהמסוף לא עולה. תתחפפו מפה לפני שנתחרט. שלא נראה אתכם, נו,'
    יש לכם מזל??? (חושב אחד הצעירים בלבו.) למה? מה עשינו?
    'רציתי לשאול אותו,' אמר לי. 'מי שהייתי לפני חודש היה שואל אותם. זה כל כך מרגיז היחס המזלזל שלהם, למה אתה מדבר אלינו בחוסר כבוד. מותר לך לעכב, לשאול שאלות, למה ככה? ויתרתי. לא רציתי להרגיז אותם. אני כבר יודע לאן זה יכול להתגלגל.'

    יוני 2012, ערב קיץ. לכאורה.

כתיבת תגובה

Close