אוכלילדיםכתיבה פרטיתשיטוטים

קריאה נרגשת

הוא עוד מעט קורא שוטף,
כבר יש את הזקיפות ואת הבלאנס הנכון,
מתקדם בין הכריכות על בהונות, בהיסוס והתגברות, מועד על איזו מילה ארוכה,
מנער תלתלים ומסתער קדימה לעוד דף בספר, עוד הגדרה במילון.
מצחיק אותו שאליעזר בן יהודה המציא את המילה: אַהוּד, וגם את המילה סניף (איזו הגדרה ארוכה!) וגם פצצה:
"כלי המכיל חומר נפץ שֵׁ בּ הִ ת פּ ו צֶ צ וּ תּ ו זורע מוות והרס"
לא משנה המילים הקשות –
האיטיות הרהוטה שבה הוא הוגה הברה הברה את שֵׁ בּ הִ ת פּ ו צֶ צ וּ תּ ו מפוצצת את הלב שלי מהתרגשות.

כמו שלא הייתי שולחת אותו לבד לתל אביב, ככה אני לא שולחת אותו לבד לנרניה.
מסוכן שם.
יש שם מילים מכשפות ואמיתות צורבות.
כל יום אבל בעיקר בשבתות, אנחנו רבוצים על הספה בחוץ/על השטיח בסלון/במיטה לפני השינה,
כתף אל כתף,
ונוסעים בזמן ובמקום.
מתעכבים על דקויות,
צוחקים ביחד משטויות,
קוראים משפט אני משפט הוא,
נזכרים בקצות חוט מהספר הקודם, מנחשים מהלכים קדימה,
מתפלפלים בענייני "מה הייתי עושה במקרה כזה" או אחר.
אני מרשה לעצמי להדגיש משפטים, לצחוק כמו מכשפה, להדהד כמו אריה, לחרוק כמו ארון, להיעלב כמו לוסי, להתחמד כמו פאון.
לפעמים עוצרת והוא מביא דף כדי לכתוב ציטוט מהמם, למשל:

[להגדלה לחצו על התמונה. השורה מתוך האריה המכשפה וארון הבגדים]

גם כשהוא ידע לקרוא שוטף אני אמשיך להקריא לו. זה כיף!

אחרי עוד שני פרקים ברצף אנחנו נהיים רעבים.
הוא קם ומכין לנו צלחת של בייגלה וצלוחית קוטג' ליד, כדי לטבול.
בייגלה שמיניות מכיל את כל האותיות וגם את כל המספרים. ככה זה בכל דור ודור. כלי כתיבה אלמוני, שלא נכלל ברשימת עזרי הלימוד.
כירסום עדין סביב ל' עגולה קצת משונה, זהירות שלא תישבר,
שהופכת ל- כ וממנה ל- י'
וממנה לבטן.
ביס אחרי ביס אחרי ביס בלי להרגיש,
אנחנו אוכלים אלף בית שעשוי מחיטה וממים,
ומפנימים את היסודות.

תגיות
הראה עוד

15 thoughts on “קריאה נרגשת”

  1. תודה על כל המחמאות… אבל כמו שאתן יודעות אכן מדובר ברגעי חסד, משובצים ברגעי אללה יסתור. הפוסט הבא יהיה על חוויותי כאמא מרושעת – תואר כבוד שקיבלתי מאותו מלאך השבוע. ומור – גם אני נרדמת לפעמים בהקראות. או יותר מוזר – מתחילה לדבר שטויות מתוך ההזיה שלפני ההירדמות. את זה ינאי גם אוהב. הוא נשאר ערני כמו שד ומתפקע מצחוק: "מה אמרת? מה אמרת?" ומצטט לי זרם תודעה רגעי ששקעתי בו.. מכירה את זה?

  2. מתיקות בטעם ביגלה וקוטג' אושר שאין כמותו ,התלקקתי על כל מילה וביס הפריצה הזו שלהם לעולם הזה…ושותפות הסוד כשהסימנים מקבלים משמעות..
    לוקחת הערת אגב שלך ומבקשת לשים אותה כטיפ"ביוגראפי"

    גם כשהוא ידע לקרוא שוטף אני אמשיך להקריא לו. זה כיף!

    אז זה ממש מומלץ רצוי וחשוב!! לא "לנטוש" אותם כשהם כבר יודעים לקרוא , ולהקריא להם עד כמה שאפשר עד גיל 12 ואפשר גם אחרי – (הם בדרך כלל כבר לא כל כך מסכימים…) הם נפרדים מאיתנו במקביל לרכישת הקריאה וזה חשוב במסע האינדבידואציה שלהם שנהיה שם עוד קצת גם כשהם כבר יכולים.. והסיפור הופך למתווך מושלם ,קוראים ביחד ועוברים את אותה חוויה- טעימה מהחוויה של דיאלוג שמחליף אט אט את הסמכות ההורית ,התמונה שתארת היא אושר אין סופי גם בשבילם ,להרגיש ובעזרת התיווך של הסיפור שאנחנו שם, מבינים אותם יוצאים איתם להרפתקאות ובעיקר לא מקבעים איזה חוויה של – הנה אתה יודע אז מעכשיו אתה לבד… (זה מערער משהו לא?) אמרת את זה כל כך יפה- אין סיכוי שאת שולחת אותו לנרניה לבדו..
    זה מעיין פייד אאוט או פייד אין לעולם המתבגר הצעיר שברגע מסוים יגיד אמא זוזי…כמו רגע כזה שכשהם גדולים והם פתאום נרדמים לנו על הברכיים ואפשר ללטף בראש והם לא מעיפים לנו את היד (זה ,שייך ל"אחר כך") תודה ממש פנינה לשרשרת פניני ה"פוטי"

  3. זו אכן קריאה נרגשת ומרגשת להפליא.

    י' עושה את צעדיו הראשונים בעולם הספרות , והרי לטפס על עצים הוא יודע לפחות כמו אמנון ברי הידוע "כטרזן", אותו טרזן שהרטיט את ליבי על מסכי קולנוע שרון בנתניה כל חופש גדול, אותו טרזן, שהמחבר שלו היה "אדגר רייס ביראוס", והופיע באות "א" של המחברים על מדפי ספרית "בית רמז" בנתניה, לצידו של "אמיליו סלגרי" עם ההרפתקאות של קאלי הרצחנית (שם למדתי שיש אלים בהודו וג'ונגלים) ואחרי זה "ארתור קונן דויל" עם שרלוק הולמס וד"ר ווטסון (שם התפלאתי להבין איך הוא עושה את זה השרלוק וברבות השנים הפנמתי את יכולת ההתבוננות).

    אבל לא באנו לדבר עלי היום, אלא הנפתולים , התלאות והפלאות שבהן אתם פוסעים יחדיו, כתף אל כתף ושכם אל שכם השכם בשבת בבוקר, בעקבות מלכי ונסיכות נארניה, על גבו של הדרקון יחד עם בלתאזאר בלתיאן בוקס, יחד עם אמיל והבלשים, צוללים בנהרות השוקולד של וילי וונקה. ולחשוב שי' עוד יצוד לוויתנים עם קפטן אחאב, ייסע בעקבות המינגווי לקובה ויראה את "הזקן והים", יבין את הרוע והטוב שבעולם יחד עם סאראמגו"ב"על העיוורון", יצחק עד כאב למראה יוסאראין שמבקש להפעיל את מילכוד 22 יצפין לשבדיה עם בילבי, יקפוץ משם לנורבגיה עם המומינטרולים, ואפילו יגיע ללפלנד עם אלה קרי ובטח ובטח לארגנטינה עם מרקו. הלב הלב.

    אובמה אם אני לא טועה, אמר לאחרונה, שאחד הדברים הכי חשובים שהוא רוצה לקדם בקדנציה שלו זה שההורים ישבו עם הילדים שלהם ויקראו להם סיפורים. מבלי להרחיק עד וושינגטון, האנלוגיה שקופצת לי לראש היא הילדים בכפר טודרא , היו שמים להם דבש על האלף ומכניסים להם לפה כדי לחבב עליהם את האותיות.

    הכברתי מילים, כדי לברך. אבל אין צורך, הפוסט הזה, הוא אחד הפוסטים הפיוטיים שיצא מתוך המקלדת שלך. כאוהב מילים לאוהבת מילים , אני יכול רק להתרגש ולקרוא "היפ , היפ הוריי", נוכח כניסתו של י' למסדר אוהבי המילים וההרפתקאות. האח, הידד.

כתיבת תגובה

Close