השימושון

(רגעים מהשבת)

שבת כזאתי חצי עצלנית חצי עמלנית. יום הולדת אתמול והיום לשני חברים מהגן. חפלות קטנות ונעימות בחברה טובה, אחת באביאל ואחת בגן שומרון ובאמצע – שבת בבוקר. הארמון מלוכלך. למדתי מפליי ליידי שעדיף להתלבש כל פעם על פינה אחרת והיום זה אדן החלון של המטבח, הגז והשיש (ועל הדרך גם שתי מכונות). כל השבוע החתולים מתהלכים שם כמו בשלהם, הופכים את הכלי של הקומפוסט, מרימים מכסים של סירים, מלקטים שאריות פסטה מהכיור, מרשרשים בשקיות, מעצבנים החתולים האלה! וכל הזמן נוספים חדשים נודניקים (אם יש למישהו רעיונות איך להרחיק אותם אז קדימה).

זזים לגינה.
השמש יצאה.
ינאי מעלה רעיון ללכת לים. זה רעיון יפה, ממש בא לי לראות למרחק, לנשום אותו פנימה.
מן הון להון בגינה צצים עניינים והילד נכנס לאטרף הצחקות שסוחף אותי במערבולת.
עיניים צוחקות לעיניים צוחקות, קולות דבילים ובדיחות טובות, הילד הזה פרטנר אמיתי לרוח שטות. והוא גם חוצפן ונגחן ועקצן –

– היי! אתה באמת כמו הקופים החוצפנים בהודו! רוצה לשמוע מה קרה פעם לחבר שלי אחד עם קופים חוצפנים?
– כן!
– הוא היה בהודו והיתה לו חברה יפה, וחמודה, והם גרו באי כזה, ממש על החוף והיו שם המון קופים, ואחד מהם נדלק על החברה שלו.
– איך?
– הוא היה בא אליהם הביתה ומסתכל עליה ככה.. ונותן לה לפעמים איזה בוטן, או בננה, ומסתכל על עמית במבטים קצת..
– ואז?
– ואז יום אחד עמית יצא מהמקלחת עטוף במגבת (בטח בדמיון של ינאי עטוף במגבת זה כמו ילד) והקוף ניגש אליו ועמד לידו די מקרוב ו.. הסתכל לו על הבולבול!

(פה ינאי נקרע מצחוק) – ואז?

– ואז על העיניים, ושוב על הבולבול, והנחיריים שלו זזו ככה, בעדינות מפחידה,
– ועמית?
– עמית הרגיש שהוא בלע קוביית קרח גדולה וארוכה. כמו שיש לנו? אבל גדולה פי אלף. ומרוב קור הבולבול שלו נהיה קטן, כמו שאם היינו הולכים לים עכשיו והיית נכנס למים.

– ואז?

– ואז הם הסתכלו אחד על השני בעיניים רגע ארוך, עד שהקוביית קרח נמסה, ועמית היה יכול שוב לנשום.

– סיפור מצחיק! שוב פעם!

——————————–

בצהריים אנחנו נוסעים לסיבוב.

מגיעים לקציר.

פעם ראשונה שאני בקציר.

מה הקטע של המקום הזה? למה כל בית שני שם למכירה?

הראה עוד

2 thoughts on “(רגעים מהשבת)”

  1. מצאי הבתים למכירה בקציר אכן רב. כדי להבין מה גרם למפנה בשוק הנדל"ן של הישוב היפהפה הזה צריך לחזור ליום הכיפורים בשנת 2000. האינתיפאדה II פרצה, וואדי ערה הסמוך היה מוקד של כמה התרחשויות אלימות. בשעות הערב של מוצאי אותו יום הכיפורים פסק החשמל בקציר, כפי הנראה מחבלה מכוונת, מה שגרם לפאניקה. סירובה של חברת החשמל לקריאות תושבים לבוא ולתקן מיד את שניזוק "עקב חשש לשלום עובדיה" הגביר עוד את הפאניקה. בשבועות שלאחר מכן כבר היה קשה להזמין מוצר ולקבל אותו ע"י שליח לקציר, להזמין התקנה או תיקון, והכל, כי חברות חששו לשלוח את עובדיהן לישוב. ורד לוי-ברזילי כתבה על כך ב"הארץ" בזמנו, בכתבה שנשאה את השם "בית עם גינה וטנק צמוד". (ראי http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=84049)

    לחלק מהתושבים ולרבים מאלה שעד אז שקלו לעשות את קציר לביתם היתה זו כנראה נקודת מפנה והשאר… הריהו היסטוריה. התוצאה של ירידה בביקוש תוך עליה בהיצע הביאה לירידת מחירים, ואף במחירים נמוכים יותר לא קל למכור היום בית בקציר. התוצאה – הרבה בתים עומדים למכירה, ולדעתי, במחירי הזדמנות.

כתיבת תגובה

Close