כתיבה פרטית

רוח קלה יולי

אחרי הקושי של בין המיצרים, בימים האחרונים אני נרגעת לתוך המרחב התינוקי, אפילו יותר.
מרשה לעצמי לישון איתו אחה"צ ברפיון מלא.
אתמול בבוקר התעוררתי כמו ממסע לילי ארוך ואמיתי אי שם.
והתחושה בכלליות – מין אין-זמן, כמו אחרי שחוזרים מחופשה. מזוודות אנרגטיות מפוזרות בחדרים וטרם נפרקו.

יולי 2013 מרגיש גם לי כמו חופש גדול מהילדות. אולי זה בגלל הנער המתבגר עם האייפד שלו זרוק על הספה מגלה עולמות חדשים, או אולי זה בהשראת התינוק – בשבילו כל רגע זה גילוי. שוכב בצל העץ וער לרוח הקלה, מלקלק אותה, פורט עליה באצבעות עדינות, מדבר איתה בנהמות תינוקיות, לוטף אותה בכפות רגליו הפטפטניות.
ואני שוקעת איתו לעולמות איטיים שלא מהשעון הזה.

בערסל המקלדת, בצל עץ

כן, כמו חופש גדול בילדות. למרות ענייני היומיום, רשימת המטלות, דברים בתהליך, דברים בשוטף. יפֵה אמרה היום נועה בירוקה – "רק להישאר במקום זה דורש כל כך הרבה אנרגיה, אז להתקדם – בכלל…". ובאופן מוזר – למרות המשימות ובין המשימות, מבין הסדקים שבין העולמות נכנסים משבי חופש.
גם אם זה רק לרגע, כמו זיכרון חמקמק של ריח.

בפייסבוק של נורית שני מצאתי טקסט שמדבר אלי:

המרחב הפנימי נעשה יותר ויותר אקולוגי, עשיר, מלא ומתחזק בעוד רמה.
וביחד עם כל זה מגיע גילוי…
צרכים, כל הצרכים, פשוט יורדים.
הצורך בהכרה מבחוץ, הצורך באוכל, הצורך במילוי, הצורך בקניות, הצורך בסקס, הצורך במנוחה, הצורך במפגשים לצורך העברת זמן – כל אלה מתחלפים בסוג אנרגיה אחר לגמרי.

לא שלא טוב שהם נמצאים, נפלא שהם נמצאים, אבל הם הופכים להיות בונוס לחיים ולא המנוע לחיים.

צרכים, חסר ופחד הניעו אותנו לאורך עידן שלם.
מתוכם פעלנו, מתוכם חברנו והתחברנו, מתוכם שאפנו, מתוכם "הגשמנו" (לא את מהותנו הגבוהה), מהם שאבנו את ערכנו.

ועכשיו… מה נעשה בלעדיהם?

אם אני משק אוטרקי, עונה על כל צרכיי – הרוחניים, המנטליים, הרגשיים והפיזיים. בשביל מה אני צריכה לפעול? למה אני צריכה מערכות יחסים ומה מניע אותי?

ואולי זה בדיוק הזמן, הזמן החדש. לבוא מתוך היש, מתוך נוכחות מלאה וסקרנות, מתוך רוחב לב ופתיחות.
ומתוך מקום שלם (יותר ויותר) ומלא (יותר ויותר) ליצור תנועה שנובעת משמחה, כבוד והערכה לנו ולכל. ליצור תנועה שבסיסה הרצון להתפתח ולפתח להתעצם ולהעצים.
אולי מתוך המקום הזה, נוכל סוף סוף ליצור מערכות יחסים שמטרתן התפתחות משותפת והעצמת הכלל. פשוט לשמוח, פשוט ליצור, פשוט להוות, פשוט לתת את המתנה שהיא אנחנו, לעולם.

אולי סוף סוף בשלה העת לאקולוגיה פנימית מהדהדת ויוצרת אקולוגיה בחוץ.

כבר שלושה ימים מרגיש כאילו תם עידן המאמץ.

הראה עוד

5 thoughts on “רוח קלה יולי”

כתיבת תגובה

Close