יום האהבה הזה מוקדש לרונית דיטל

(קטע מתוך היומן של רונית)

כמה מעט אנחנו יודעים כשאנחנו באים לעולם. מהרגע שהמלאך נותן לנו את נשיקת השיכחה בטרמינל של חדר הלידה ועד הנשימה הראשונה – והלאה – מסתובבים עיוורים בגופנו, ערים לפאזל רק במקצתו, מבליחים ידיעה מצמררת שמתפענחת רק בדיעבד. אחרת איך אפשר להסביר את קטע היומן הזה, של רונית דיטל, שנכתב בדיוק שנה לפני שהיא הלכה לעולמה?

מוזר, מוזר, עצוב ונורא, ובלתי צפוי. פתאום חיידק אלים, החום עולה, "אני אסתדר זה יעבור" ואז הבנה שמשהו לא בסדר והנה בית חולים, וכדור שלג שגדל למימדים מבהילים, שבועות בטיפול נמרץ, ולאט לאט ויתור, עזיבת הגוף. ומי היה מאמין? לי זה היה ברור כל הזמן שהיא תחזור מזה בריאה ותתאושש. אופטימיות מול עובדות, שכל התפילות והתקוות והרצון העצום להשאיר אותה איתנו פשוט לא הצליחו ורונית דיטל נפטרה. רונית דיטל נפטרה. המילים האלה לא מסתדרות למרות שעבר תכף חודש.

סקרנית, מתעניינת, אמפטית, מעורבת, משיאה עצות טובות עם הקול השקט והקצת צרוד שלה. בשעת סיפור בעין עירון נכנסת עם יסמין ושתיהן מקשיבות ביחד, מתפקעת מצחוק באוטו עם ישראל כשהם באים לאסוף את יסמין בצהריים, טובלת בים בפיקניק של ניגונים או סתם עומדת בסדנה ומסתכלת על הילדים ואפשר לראות את החיוך שבתוכה.

רונית דיטל היא הראשונה שגילתה את מושבה חופשית, פחות משבוע אחרי שהאתר היה באויר. התקשרה בעליזות מפרגנת להגיד שהיא מצאה אותו פתאום בגוגל ושהם רוצים לפרסם. יצאו מזה שתי פגישות עם ישראל דיטל ועוד כמה שיתופי פעולה מעניינים, כמו לוח החיות או הקריאה לפתוח גן הורים – טקסט חי כל כך, שקשה לי לקרוא עכשיו.
נוחי בשלום, אישה יפה.

ביום שלישי הקרוב, 19/2/08, יעבור חודש. ביום הזה יתאספו כל אוהבייך לקיים את הצעד הראשון במסע הזיכרון המעגלי. נפגשים ב- 16:00 בבית העלמין וממשיכים ב- 17:00 לנירוונה. ישראל מזמין את אוהבייך להגיע, ולחלוק את זכרך.

הרבה מילים של אהבה וכאב נאמרו בלוויה. טלי עמנואל, חברתה הטובה של רונית, הספידה אותה מהבטן:

20/01/08

רונית, חברתי האהובה, היפה בנשים.
כמה יפה את, כמה יפה. גם בימייך האחרונים ניתן היה לראות את יופייך.
כל הטוב שבך והרכות והחמלה והרגישות, כל הכוחות והעוצמות , כל החן שלך וחוש ההומור שלך, כל הנאמנות והמסירות האין סופית שלך, כל האהבה וההכלה והחוכמה –
את זה שום מיטת בית חולים לא יכלה לקחת, שום חיידק אלים לא יכול היה להסתיר.
גם בימייך האחרונים ניתן היה לראות את כל מי שאת.
ואני כל כך מתגעגעת אל מי שאת.
כבר חודש ימים שמדמיינת את השיחות שלנו על מה שהיה שם, מדמיינת את הסיפורים שלך על החוויות הרוחניות שעברת שם כשנלחמת על חייך, מדמיינת אותך צוחקת בפליאה על מה שעברת, "אני לא מאמינה, אני באמת נלחמתי על החיים שלי, והנה אני כאן, זה מטורף…" ככה את אומרת לי בדמיוני, כשאנחנו יושבות על כוס תה בפינת האוכל שלך.
כל כך הרבה שיחות העברנו שם – גוערות בעצמנו כשנגררות לריכול, צוחקות בקול גדול על הדברים הקטנים, בוכות על כאבים שמזמנים לנו החיים, חוקרות לעומק את איכות מערכת היחסים עם הילדים, עם הבעלים, שמחות ואוהבות. אוהבות בכנות מפתיעה.
אומרות מילים של אהבה אחת לשנייה כמו שתי ילדות צעירות שמגלות את הקסם שבאהבה בין נשים, ומבטיחות להיות חברות לנצח…
זה כל כך היה ברור שזה לנצח.
וזה יהיה לנצח, רונית.
הנוכחות העוצמתית שלך בחיים שלי לא יכולה להעלם עם הגוף שלך שדעך.
השיחה האחרונה שלנו , לפני שאושפזת, נראית לי היום כמו שיחת סיכום .
היינו חייבות להיפגש, אמרת לי, המפגש בינינו היה בלתי נמנע. ככה אמרת לי. עם כל כך הרבה אהבה, עם כזה ניצוץ בעיניים ששמור רק לך. הבאת לחברות בינינו איכות נדירה.
וכמו בכל פעם לקחת שיחת סלון פשוטה והעלית אותה לרמת קדושה.
זאת היכולת הייחודית שלך והכל כך נדירה – להביא אהבה לחיים להביא אהבה לכאן , לעכשיו.
אף פעם לא חיכית לאירועים מיוחדים כדי לדבר אהבה. זה היה שם כל הזמן.
והאהבה הזאת שהבאת לחיים של כל כך הרבה אנשים הייתה סביבך בחודש המיוחד הזה.
כל כך הרבה אהבה הייתה שם בחדר האכל הקטן של המחלקה, סביב המיטה שלך, במסדרון.
איפשרת לנו, אהובה, להיפגש. להיפגש עם האהבה, להיפגש עם הפחד, להיפגש עם הכאב, להיפגש עם התקווה, להיפגש עם האמונה , להיפגש עם אלוהים.
פתחת לנו ערוץ קשר ישיר לאלוהים.

ואת ואלוהים כנראה מתגעגעים.
הוא רצה אותך לידו. וגם את. כבר עייפת מהמאבק.
וחזרת אליו, חזרת לאלוהים.

רונית אהובה , היפה בנשים,
נוחי לך, יקרה, את זקוקה למנוחה הזאת.
אני כאן נשארת מלאה בהשראה מלאה באהבה מלאה בגעגועים.

נוחי לך, אהובה.

יום האהבה היום. אמנם גשום, אבל אפשר לבחור להיות אותו בתדר של אהבה והודיה. כמו שרונית היתה. כמו שטלי כתבה. התגובות בפוסט הזה פתוחות לכל מי שרוצה לכתוב את אשר על לבו. להנציח רגע חי עם רונית, או תמונה, לספר סיפור, להביא נקודת מפגש, לשתף, לזכור. באהבה.