כתיבה פרטית

רצח רבין. שאלות.

שיו איזה חום.
כאילו אלוהים הפעיל מייבש ידיים ענקי בפול פאואר, ולמרות זה הידיים מזיעות.
15 שנה לרצח רבין. חגיגות איפה הייתי כש.. (בקו 5, ליד הבימה, בדרך לחברים), ואנחות עמוקות נוכח הליהוק ביבי-ליברמן, בהשוואה ליצחק.
זה יום כזה שהבועה פרוצה. ובלב הבועית שבתוך הבועה יש את ניב דור כהן, שפרוייקט אמת אחרת שלו כבר מזמן יצא מגבולות פרדס חנה כרכור.

אני לא חובבת תאוריות קונספירציה, הן מעייפות ומדכדכות אותי, וגם על תיאוריות קטסטרופה אני כבר נוטה לוותר. ת' מצטט את א' שמצטט את נורה אומרת: there is always a catastrophe that's coming. וזה משפט שיכול להתפרש בכלמיני צורות. אני שמעתי אותו כששאלתי מה היא אומרת בקשר ל- 2012, ואישית פירשתי אותו ככה: "למה להתעסק בתיאוריות אפוקליפסה, תעבדי על מה שאת יכולה לעבוד עליו עכשיו בחיים הפרטיים שלך וכמיטב יכולתך".
ובכל זאת, לפני איזה חודשיים מצאתי את עצמי צוללת לתוך העמודים הרלוונטיים בפרוייקט אמת אחרת של ניב דור כהן (ראו סרט בספריה הקוסמית, כאן למטה בדף) ויצאתי מוטרדת.

ניב כותב:

בזמן ההתרחשות בכיכר, עבדתי כמלצר במסעדה בת"א, ואחרי שהתברר שהוא נרצח, המסעדה נסגרה, וגם אני, כמו אלפי בני אדם אחרים, הגעתי בצורה ספונטנית לכיכר כדי לבכות.

עד השנים האחרונות, עד שהתחלתי לפקוח עיניים למשחק עקוב הדם שקורה סביבי, לא ממש שמעתי על בארי חמיש, על וועדת האזרחים לחקירת רצח רבין, על פרופסור וייס או פרופסור זריצקי, או על אף אחת מהתיאוריות האלטרנטיביות לרצח.

יכול להיות שהייתי צעיר ותמים מדי כדי לשמוע על-כך, יכול להיות שפשוט העדפתי, כמו רבים אחרים, לפתור את התיאוריות הללו בגיחוך מבלי ממש לחקור לעומק. אחרי שהקמתי את הפרויקט, באופן טבעי, פתחתי את כל נושא הרצח מחדש, הפעם דרך עיניים אחרות. ראיתי את סרטו של בארי חמיש, "תיק לא סגור", ואפילו ראיינתי את בארי חמיש לפרויקט.

לפני מס' שבועות, קניתי את ה-DVD החדש של בארי חמיש ובו שתי הרצאות, אחת מהן על רצח רבין. נדהמתי מכמות המידע, השאלות הפתוחות, העדויות והעדים שהופכים לדעתי את כל עניין הרצח למשהו רחוק מאוד מרצח פוליטי שעשה אחד, יגאל עמיר.

**

אני לא מאלה שחושבים שיגאל עמיר הוא קורבן. ולא משנה מה אמא שלו אומרת עליו. את שימון פרס יותר לי  קל לאהוב ובגלל זה קשה לי לקבל את ההשערה שהוא הורה על הרצח ממניעים פוליטיים והשב"כ ביצע זאת, כמו שאומרת התיאוריה השלישית בקונספירציה.
זה כמו להגיד – ותיסלחו לי על ההשוואה השיטחית והמטופשת – שירדנה ארזי אחרית למותה של עופרה חזה.

מרוב חלונות פתוחים נהיה לי עומס על המערכת. אדויל וקפה.
איך מנחיתים את גודש העובדות / העובדות לכאורה, לתוך החיים הפרטיים? בבלוג של נועה זני מצאתי הבוקר קצה חוט:

אני כבר לא רוקדת בכיכרות ולא מאמינה לפוליטיקאים הדברים ממני והלאה אני מחנכת את ילדי ומתעלמת מהשאר זה הכל משחק, משחק בחיים של אנשים. להשאיר את ההחלטות לאחרים זה חוסר אחריות אני משתדלת להחליט כמה שיותר על עצמנו ולצמצם ככל האפשר את השפעתם של ההם עלינו, ובכל זאת אני צריכה להסביר לילדים שלי למה ואיך מתנהלים כאן דברים.

אין לי מושג איך להסביר לו, אם ישאל כשיחזור היום מבית הספר.
חוץ מאשר ללקט סיפורים ולתת לו תחושה שהמציאות זה פאזל רב מימדי, ושאפשר לחקור לכלמיני כיוונים, ושצריך להכין שיעורי בית.

תגיות
הראה עוד

7 thoughts on “רצח רבין. שאלות.”

  1. נעה,
    במשך השבוע בכלל ובמהלך הטכס בפרט שאלתי את עצמי, ואחרים, אם אנחנו מצליחים לגעת בילדים, ולחבר אותם דרך הרגש הפרטי לטראומה הלאומית. רצינו להימנע מאובר-דרמטיזציה של האירוע, אך במקביל להדגיש את משמעותו.
    לכן תגובתך מרגשת אותי מאוד ומחממת את הלב.
    תודה לך.

  2. ארנון – טוב שהזדהת כי עכשיו אני יודעת למי להגיד : השארת רושם עז על בני .
    בדרך הביתה מבה"ס הוא סיפר לי על ערב הרצח מנקודת המבט האישית שלך , זה פתח ביננו צוהר לשיחה על רגש חיבר את הסיפור האישי לאבל הקולקטיבי , על הצער והכאב האישי מבלי להכיר את האדם אישית על ההשפעה שיכולה להיות למנהיג על האנשים ועל הצער כשמתנפץ חלום . זימנת לי אפשרות לספר לו על החוויה האישית שלי מאותו יום .
    תודה לך על טקס זיכרון שנתן מקום לאיש אחד שהלך לאכול חומוס אחרי ההפגנה ,בסיפור היומיומי (עד לרגע הדרמטי) חיברת ילד בן שמונה אל ההסטוריה הכנסת צבע לסיפור שחור לבן .
    תודה לך

  3. בכל מקרה מה "שנבחר" אז זה לרצוח את כל מה שרבין ניסה לעשות אחרי שהתהפך , מי אחראי לרצח? החברה הישראלית , מי ביצע – יגאל עמיר, אולי היו חוליות נוספות בדרך
    חשוב לדעת אבל גם אם לא נדע לעולם זה נורא אניווי . וכמו שכבר נכתב , ההבתה הגזענות שנאת האחר והכחשתו – זה לא נגמר . זה מתלקח כשדה קוצים עם חתיכת זכוכית שמבעירה אותו ואחר כך את היער

  4. רונית,
    הייתי אחראי על הפעילות בבית הספר ועל הטכס לזכרו של רבין, וכך יצא שגמני עברתי השבוע במשך שעות על כל התיאוריות האלה, על סרטים שהופקו וממצאים שהתגלו ותיאוריות שפותחו סביב הרצח. ואני מסכים עם זה שיש המון שאלות לא פתורות, ושיש לדרוש תשובות. והגעתי לשתי מסקנות:
    האחת, שזהו המקום הקלאסי להפעלת "התער של אוקאם".
    והשניה, שכל התיאוריות הללו לא צריכות להפריע לנו לדון בלקחים הכל כך חשובים שיש להסיק מהאירוע – שההסתה והקללות והאיומים והאלימות עדין איתנו, 15 שנים אחרי, שיש להיאבק בהם בכל הכח ושזו האחריות של כל אחד ואחת, ילד כמבוגר, לנהוג בסבלנות ובסובלנות, לדבוק בשיחה והקשבה, ולהימנע מאלימות.
    (ובלי קצת פוליטיקה אי אפשר – אם תבצעי סיור קצר באתרים שונים ברשת ובקבוצות פייסבוק, תגלי ששוב, ההסתה, השנאה, הדה-לגיטימציה של האחר רובן ככולן מגיעות מצד אחד של המפה הפוליטית)

כתיבת תגובה

Close