שבוע לפני הבחירות. חימום.

עוד שבוע הבחירות.
אני מתנדנדת בין מרצ לארץ חדשה.
שתיהן מטלטלות את הספינה, כל אחת בדרכה, אחת מבפנים ואחת (בינתיים) מבחוץ.
שתיהן מדברות על השחיתות ודורשות שקיפות, ומבעד לסדקים בעמעום השלטוני מתחילה להפציע תמונה. ויש תחושה שאנשים כבר לא קונים את הבלופים יותר. ואולי אני משלה את עצמי ומדברת מהבועה אבל לא נראה לי.

כזכור, הבחירות לכנסת התשע עשרה, שהיו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013, הוקדמו ל-22 בינואר 2013, בהתאם לחוק התפזרות הכנסת ה-18, התשע"ג-2012. חוק זה התקבל, לפי הצעת הממשלה, לאחר שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצא שאין ביכולתו להעביר בכנסת את תקציב המדינה לשנת 2013.
למה הוא לא הצליח? כי כמה אפשר יותר לשטות בציבור שלם.
או כמו שמיטיבה זהבה גלאון לנסח:

כולם מנתחים את הגורמים לגירעון התקציבי של נתניהו אבל מפספסים את מה שבעיני הוא הסיבה הכי חשובה: העדר מוחלט של מנהיגות. חוב לאומי בסוף מודדים במספרים, אבל לשלוט בו זה עניין של אומץ לקבוע סדרי עדיפויות, וזה משהו שאנחנו מגלים שוב ושוב נתניהו פשוט לא מסוגל לעשות.
אנחנו מכירים את זה מתחומים אחרים – ההתנהלות המבהילה של נתניהו סביב התקיפה באיראן, ההתרפסות מול המתנחלים סביב פינוי מאחזים, הפחד המשתק של ראש הממשלה שלנו מלעשות משהו שיראה כמו מו"מ להסדר קבע. זה בדיוק, אבל בדיוק אותו הדבר בכלכלה. כדי לגבות את המס על הרווחים הכלואים צריך אומץ לצאת נגד חברות ענק ולהיות מוכנים לגרור אותן לבית המשפט. כדי להפסיק את חגיגת התקציבים במשרד הביטחון צריך אומץ להתעמת עם ממסד שלא יודע איך נשמעת המילה 'לא'. כדי להגדיל את הכנסות המדינה צריך מקבל החלטות שלא פוחד לעצבן את האלפיון העליון בהעלאת מסים על עשירים. בקיצור: כדי לבנות תקציב אחראי ולשמור על גירעון נמוך צריך מנהיגות אמיצה שלא מתפשרת על האמת שלה, וזה בדיוק מה שלנתניהו אין. הגירעון המנופח הוא לא גזירת גורל. השרלטנות וההתרפסות הם לא גזירת גורל. רוצים פוליטיקאים שבאים לקחת אחריות?
אתם יודעים איפה הקול שלכם בטוח.

כגן כותב:

1. הבלבול שולט. רואים את זה בסקרים או יותר נכון בהמון סקרים שכולם עושים כל יום ולאף אחד אין את הבטחון להגיד שזה מה שיקרה בוודאות. כל המינה צמח והקמיל פוקסים נשמעים כמו שמות של דינוזוארים . והכי מצחיק זה שלמרות התפתחות המדיה יש מי שמשלם להם והרבה.

2. לא רק הבלבול שולט. גם מגוון הדעות. פעם היו ליכוד, מערך ודתיים. כללי המשחק היו ברורים. הליכוד זה שתי גדות לירדן, המערך זה סוציאליזם והדתיים הולכים עם מי שחזק. היום, התחזקה המגמה שראינו כבר במהפיכת 2011, כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו. והוא גם רוצה ייצוג בכנסת. ועוד עושה צירופי תבשילים. הכל נראה כמו מוזאיקה . שברים שברים ורסיסים רסיסים. רק לא ממש יפה. אמנון יצחק ואמסלם עושים סבוטאז' לש"ס. בנט בונה בית יהודי ומחרב לליכוד ביתנו וגם יחריב בתים לערבים. אלדד יניב מחרב למרץ וחדש. מופז מחרב לתנועה, יאיר מחרב למעמד הביניים ואף אחד לא שם לב שהולכים לחורבן הבית.
[לסטטוס המלא עם דוגמאות מהשטח]

—

ועכשיו הפסקת שיר (שהשם שלו לא מתאים לו):

רפאל עמנואל רן – פתק לבן

—

ונעבור לאלדד יניב, שכותב:

‎39 מיליארד ש"ח גרעון. קיצוץ בבשר החי. ביבי ראש הממשלה. עלי התאנה יאיר לפיד וציפי ליבני איתו.
מתוך הכנסת, נוציא לרחובות המון אדם. בחזית אזרחית-פוליטית להשבה מיידית של הרווחים הגנובים. 27 מיליארד שהשלטון סידר להון.
עם המון אדם, במסדרונות המליאה וביציע, עם אזרחים שנשארים ללון באוהלים איתנו ברחבת הכנסת, לא נאפשר לתקציב הגזירות לעבור.

דגל שחור – עד שיוחזרו הרווחים הגנובים ויקוצץ תקציב משרד הביטחון ראשון, לפני כל דבר אחר.
ככה תראה אופוזיציה לוחמנית ואפקטיבית. ככה תראה #ארץחדשה עם כניסתה לכנסת ה-19 בשבוע הבא.
בלי פחד! #ארץחדשה, #ארץתקווה.

—
ושוב למה מרצ:

יוסי שריד: "זאת בדיוק הסיבה, שבגללה אצביע מרצ, שאבינרי ממליץ לפסוח עליה. הצבעתי אינה מובנת מאליה, ואינה נובעת ממחויבות אישית לעבר, אלא ממחויבות ציבורית לעתיד. לא התפקדתי למרצ, איני חבר בה עוד, ולפורשים יש תמיד חשבונות עם היורשים…כמעט לבדם שחו השלושה נגד זרם הלאומנות העכור, ששטף את הכנסת ה-18; לבדם ניסו להדוף את גלי השחיתות וההשחתה. ועכשיו, לקראת הכנסת ה-19, מייעצים לנו לעזוב אותם לבדידותם, אם לא למחוק אותם כליל. הרי זה מה שיקרה אם רבים ישעו לעצה הרעה. אלא שבחודש האחרון מחליפה מרצ כוח, לא תמות כי תחיה ותשפיע. יותר ויותר "מצביעים מפונקים" רוצים לראות אותה עומדת בכנסת הבאה במקום ששום מפלגה אחרת אינה מתנדבת לעמוד במקומה."

——–

כשאני שומעת על אנשים שרוצים לשים פתק לבן אני מתעצבת. כבר יצאתם מהבית, אז למה לבן? שימו בצד את הניהיליזם את האסקפיזם, תוסיפו לרגע אחד לדיון בסוגיית הבחירה התודעתית מעשה ושימו פתק. (הנה מאמר הבהרה על פתק לבן. אמנם המאמר ישן, אבל הכתוב בו רלוונטי).

—
ועכשיו שרון עזריה בשיר חדש – אם תרצו אין זו אגדה:

—

ונקנח בשיר בוטני:

בית ספר לעצים

עץ אורן ענק
נפל
בימי הסופה והגשם
יצאתי ללמוד על עצים
על עצים שנפלו
שם בית הספר לעצים
עומד ליד העץ
ובוחן מתרשם
מהשורשים והצוואר
הגזע
והנוף
האדמה והסביבה
כל פרק חשוב
בניתוח מקרי מוות שכאלה
לימוד העץ בשטח
כדי להעביר הלאה את התורה
ותורת ההשקיה הטיפול
והסביבה
כל פרט חשוב
כדי להבין את גידול העץ
ומות העץ
החומרים נאספים לבדיקת מעבדה
שורשים
המון שורשים
כל שורש מוכנס לשקית
מסומן ונבדק
פטריות
נמטודות
חוזק
עובדי
לחץ
ומסקנות כמובן
בית הספר הזה הוא יסוד הבנת העץ

[עודד שלפ, מעבדה חקלאית]