2012 זה עכשיויוזמות חופשיותכתיבה פרטיתסביבה וקהילה

שבת 12 במאי – מחזירים את המדינה לאזרחים

או קיי. החורף עבר. גם האביב מתחיל לדהות לתוך הקיץ. מחאת האוהלים 2011 השאירה טעם של עוד, עוד מה? רענן השכן אומר שתקווה. כרגע, כמו בסיפור שאינו נגמר, משהו מאיים על קיומנו. איזה nothingness בולעני שעובר בשריקה ומצפצף על כולנו: חשבונות חשמל ומים מטורפים, דלק 8 שקל לליטר, חקיקה תמוהה, שקרים בצמרת, תקשורת מוטה, שוטרים תוקפנים בהפגנות, אללה ויסתור.

אחרי שנזרקו תאריכים שונים להתחדשות המחאה – כמו מדורות קטנות ומבשרות, התייצב תאריך: 12/5/12. מתחילים לנוע ביחד לעבר שינוי חברתי וכלכלי. בלי תכנית ברורה, עם הרבה קצות חוט ותצורות שמתגבשות לשחקנים חדשים בזירה הפוליטית והלא פוליטית, מיזמי אינטרנט שיציבו מראה מול נבחרי העם, מעגלי שיחה ומאבקים מקומיים. כל אחד מעורב לפי יכולתו ולפי נטייתו. אני אוהבת את הרעיון שהפעם מתחילים מבוזר, במקום לשאת עיניים לערים הראשיות. העיסוק בכמות האנשים שהגיעו להפגנות בשנה שעברה היה קצת מעליב. כן מיליון לא מיליון. ספרו אותנו ולא ספרו אותנו.

בואו מפרדס חנה, בואו מבנימינה, מקיסריה, מיקנעם, מזכרון, מחוף כרמל. בואו מחדרה, בואו מעמק חפר, בואו בואו בואו בואו עורו כולם! אני שומעת את הקולות שדורשים להגביר הקיץ את הווליום של המחאה, להבעיר צמיגים ולהתחרע, ואני מקווה שלא זה הכיוון.  עדיף להיות אסופים, באופן עקבי ונוכח,  ולפרק ביחד את המכונה המשומנת של ההון והשילטון.  לכן אני שמחה שמתוך 8 ההפגנות המתוכננות למוצ"ש זה, אחת מהם מתקיימת בפרדס חנה. לא הייתי מעורבת בצוות  שפעל כדי שזה יקרה, כי הקדשתי זמן למאבק למען הבינוי של ביה"ס שבילים, וחוויתי את כל קשת הרגשות הכרוכה  בדיון שיש בו אי הסכמה לצד תיקווה..  זה היה שבוע מרתק ומלא תהפוכות,  מהפכה חברתית בחצר בית (-החינוך) שלנו.  ומתוך זה, מתוך שאני רואה איזה ערך יש לשיח לא מתפשר שעובר דרך קושי ושוני בתפיסות,  אני מאמינה שיש לנו כקהילה מה לתרום ל..תדר של המאבק.
(לאיוונט המקומי).

התכנית למוצ"ש מתגבשת ומתרגשת והתחושה היא של שיתוף כוחות. כל אחד עם מי שהוא ומה שהוא רוצה לומר ולעשות. ישיבות בגבריאלה ורות, מיילים, טלפונים, פייסבוק, הכל קורה באופן עצמאי וחופשי במרחב.  לא יודעת ליין אפ מדוייק כי הכל בתזוזה.  אתם מוזמנים להגיע כבר ב- 18:30 ולהכין ביחד שלטים. בשעה 20:30 מתחילים, עם  דוברים מעניינים, הופעות, ולסיום – מנדלה של שירה: שלומי מור, אסי רוז, דביר כהן הערקי, ינון דרוויש ואביב אגם ישירו שירה מקודשת.

אירוע ההתעוררות, כמו שמיכל אביבי מבקשת לקרוא לו (יותר יפה מהפגנה או עצרת, תודו) יתרחש בחורשה של בית יד לבנים ולא ברחבת המועצה, כמו שהיה בשנה שעברה. בעיני זה לטובה.  נכון שיש משהו בלהפגין מול מוסד ציבורי, אבל טמונה שם גם סכנת השטחה: כי עצם הבניין הופך למין "הם" שכזה. בשונה ממנו,  בית יד לבנים  מזכיר לנו את הסיפור שאנחנו חיים בו. מזכיר לנו אנשים שמתו במלחמה על המדינה הזאת, שהולכת פייפן. ומתוך בושה ודאגה ורצון לתקן, מול החיים ומול המתים, כדאי לבוא בשבת ולהניע שינוי.

והנה כמה ציטוטים מהפיד שהזיזו אותי השבוע:

Ori Succary
גם אני מרגיש שהמדינה האהובה נחטפה. שנים עשיתי מילואים, קרבי, בשטחים, אפילו הייתי מסתערב קצת זמן, שילמתי מיסים, אכלתי שיפודים, יצאתי עם כוסיות, עשיתי מה שאמרו לי אבל עכשיו דברים השתנו. אני לא מבין מה קורה יותר. איך? איך המשטרה עוצרת אזרחים שמפגינים? ועוד עיתונאים?!? אני הרוס מזה.

מיכל אביבי – ליבידינסקי:
טוב תקשיבו, במוצאי שבת הקרובה יש אירועי מחאה ברחבי הארץ. אני אישית מעדיפה לראות זאת כאירועי התעוררות. חשוב לדעתי שכל אחד ואחת יכניס זאת לתכניות במוצש. להכניס את כל ההתעוררות הזאת לראש סדרי העדיפויות, ובמיקרה הזה יותר מדוייק לומר: ללב סדרי העדיפויות. כל נוכחות חשובה. כל אחד ואחת שבאים חשובים. כל אחד ואחת מביאים את האור, את האנרגיה שבתוכם, לאנרגיה הכללית שמתרחשת. והיא מתרחשת. כבר אי אפשר שלא לשים לב. קורה כאן דבר מופלא ויפייפה. בואו. בואו עוד. הצטרפו. הצטרפנה. שנו את התכניות שלכם וקחו חלק במה שקורה פה, בכל הארץ במוצאי שבת.
למי שאין כח לסוע לתל אביב, יש גם בפרדס חנה התאספות. זה קורה במוצאי שבת בשמונה וחצי. המיקום הוא בית יד לבנים, בחורשה הקטנה שמול הדואר.
בואו להגביר את אנרגיית החופש והאהבה. בואו, ותביאו אתכן עוד ועוד אנשים. כמה שיותר. זה הזמן לצאת החוצה לרחובות, להגיד למנהיגים הנוכחיים שלנו: אנחנו כאן.


ערן רייס
ברור לכולנו שצריך לחזור לרחובות. מחפשים את הדרך, את הטריגר. עוד לא ברור מה הכותרת, מה הפוקוס, אבל אסור, פשוט אסור, לשתוק ולתת לזה לדעוך. […] יאללה, בואו נתחיל, נראה לאן זה זורם הפעם. בלי לנסות לחזור על מה שהיה בשנה שעברה ובלי להשען על אותם "מנהיגים" ואותן סיסמאות. עם התחושה העמוקה שהממסד הפוליטי והכלכלי לא רואה אותנו ממטר, עם הידיעה שהם עשו את המינימום שהיו חייבים כדי לסמן V בלי להבין את עומק המיאוס שאנחנו מרגישים ועומק הנחישות שלנו להביא שינוי אמיתי, יסודי, ולפתוח שיח שילך ויתרחב, ילך ויעמיק.

ועוד מערן:
עוד משהו שאני חושב כבר כמה זמן.
זה ממש אבסורד שהמחנה שקורא לעצמו "לאומי" ומעצים את תחושת האיום הבטחוני כדי ליצור כביכול איזה תלכיד של ציונים מפוחדים, הוא גם זה שמפרק כל הזמן את התלכיד הזה בכל מה שקשור לחברה ולכלכלה, ותומך באופן חד צדדי ונחרץ בקומץ בעלי הון נגד שאר העם. זה לאומי זה?
המחנה ה"לאומי" למרבה האבסורד הוא זה שטוען שאסור להגביל שכר בכירים כי אם נגביל את שכרם הם פשוט יעברו לחו"ל כי שם יש יותר כסף. הם, "הלאומיים", מספרים לנו שאין ערכים, אין ציונות, אין רצון לבנות את כלכלת ישראל, אין נאמנות, מלבד הנאמנות לכסף. הולכים איפה שיש יותר כסף ולכן על המדינה לרפד כל הזמן את עשיריה בממון כי אין להם שום נאמנות אחרת למדינה הזו.

יאללה לרחובות

ומתוך האיוונט של האירוע:

כולנו מכירים מקרוב את תחושת המועקה, תחושת הקושי, התהיה "האם בי הבעיה? האם זו רק אני שלא מצליחה לסגור את החודש? האם זה רק אני שצריך עדיין לבקש כסף מההורים כי לגדל ילדים זה יקר?"
היום התהיות הללו הפכו לשיח הציבורי החדש, כולנו מבינים שקשה כאן, כולנו מבינים שהמצב לא יכול להימשך, ואנחנו מבינים כולנו, שאנחנו לא לבד.
אנחנו הרוב, אנחנו ה99% ואנחנו דורשים את המדינה שלנו בחזרה, אנחנו דורשים את עתיד ילדינו, אנחנו דורשים את האדמה והטבע, את הבריאות ואת החינוך, את קורת הגג שלנו, את הזכות להזדקן בכבוד ויותר מהכל אנחנו דורשים חזרה את החירות שלנו!

כיום כבר התעוררנו, לא נשב כצופים מהצד, לא נניח לשיירה לעבור, לא נבלע עוד את השקרים. כולנו יוצאים מאיזור הנוחות שלנו, קמים מהספה, עוזבים את הבית ולוקחים אחריות על עתידנו המשותף. לא עוד כל אדם לעצמו, כולנו באותה הסירה. לא עוד הפרד ומשול, לא עוד לחם ושעשועים, לא נמשיך להיות הקהל במחזה הגדול שהוא חיינו. אנו מבינים שהכוח בידיים שלנו, למען האמת – שם הוא היה מאז ומתמיד.
ב12 למאי כולנו מגיעים, שוים בין שוים, כולנו כאחד, לצעוק זעקה אחת המורכבת מהרבה קולות. כולנו מגיעים לכיכר כפסיפס אנושי, אך כמקשה אחת, למאבק אחד שבו כולנו מנהיגים, כולנו יוזמים וכולנו לוקחים אחריות. ב12 למאי אנחנו בישראל כמו גם אזרחים מכל המדינות האחרות נאמר ביחד לעולם כולו "לא עוד! לא ניתן למצב הזה להימשך!"

בשילוב ידיים עזרה הדדית ואחוות אחים ננצח.

האירועים ב"כיכר המאבק":
17:00 התאספות בכיכר – מפגש אחד על אחד בין אנשי המחאה לבין הציבור, הכיכר תחולק למרחבי פעולה ואזרחי ישראל מוזמנים לשמוע ולהשמיע את דבריהם

17:30 צעדת השכונות – הצעדה תצא משכונת התקווה רחוב האצ"ל, תעבור דרך כיכר הבימה ותסתיים בכיכר רבין בשעה 20:30

20:30 האירוע המרכזי – אירוע אלטרנטיבי המעמיד את כולם על אותה הריצפה. נואמים, מוזיקאים וקהל, כולנו ביחד ללא שום הפרדה מלאכותית. במהלך האירוע יוקרנו גם קטעי וידיאו העוסקים במחאה החברתית.

מוקדי עצרות נוספות באיזורים נוספים בארץ:

חיפה: 20:30 ככר הספר | פרדס חנה: 20:30 מול המועצה | נהריה 20:30 צומת געתון | קרית שמונה : 20:30 ככר צה"ל | ירושלים 20:30 גן הסוס | תל אביב 17:30 צעדת השכונות , 17:00 ככר המאבק (בככר רבין) באר שבע: 20:30 במדרחוב(כיכר רבין), אשדוד.

פרטים נוספים באתר: http://12m-il.org

לאיוונט >

תגיות
הראה עוד

11 thoughts on “שבת 12 במאי – מחזירים את המדינה לאזרחים”

  1. היה פשוט מקסים אתמול, ורוח טובה שרתה על הכל. היה עדין ומזוכך ויחד עם זאת צלול וברורו ומכיל ועם תמהיל נכון של דוברים ודוברות ומוסיקה ושירה מקודשת שכל כך התאימה. אנו נמצאים בתוך מהפיכה. אנחנו נושאים איתה את הזרעים שלה, ואנחנו גם שותלים אותם וחלקם מופצים ברוח. זוהי מהפיכה מחשבתית, תודעתית , מהפיכה של התעוררות ויצירה. וכן זו בעיקר ההבנה וההפנמה של העשייה.

    כל אחד הוא יזם, כל אחד יכול לעשות בדלת אמותיו, במרחב היותר אישי או היותר ציבורי לפי יכולתו ולפי רמת ההבנה שלו. אין מישהו אחד שיודע טוב יותר מהשני. כולם חכמים, כולם נבונים וכולם יודעים את התורה. הרשות נתונה. ל-ע-ב-ו-ד-ה.

  2. וכתב יפה בפייסבוק Gal Katsir

    כל הכבוד! הפגנה מעולה! בכל הארץ!
    מה הלאה?
    הפגנה של פתרונות.
    לא רק לעמוד ולקרוא מה לא בסדר, מה מתסכל ועצוב.
    ההפגנה הבאה תהיה: מה עושים- היום כאן, מחר ולאן שואפים- בואו נציג את החזון!
    אנרגיה נקייה- פחות זיהום, חשמל זול, בר קיימא.
    תחבורה ציבורית- פחות מכוניות, פחות כבישים, גם בשבת.
    שקיפות פוליטית- פחות שחיתות, יותר אכפתיות.
    שיתוף ציבור- יותר מעורבות.
    חינוך אלטרנטיבי- ראש פתוח, חשיבה ביקורתית.
    שימושחוזר- מעגל מתנות, אגורה עץ בעיר ועוד.
    יש עוד אבל נראה לי שהבנתם…

  3. היה אתמול יפה ומדליק. זאת זכות גדולה להיות בגרעין המניע של האדוות שתבאנה הקיץ, גם אם הצורה לא ברורה. 2011 – מחאה, 2012 – מהפכה אמר השלט המוצלח שעל הבמה. ולדוברים, ולקהל, היה אומץ לשהות בתוך אי-הידיעה ולבטא מגוון קולות. מבחינת דרכי פעולה, בעיני אביב צודקת. היא פתחה במילים:

    ערב טוב. כשדני פנה אלי בהצעה לדבר הערב, נרתעתי וכשהבנתי למה נרתעתי, הסכמתי. הבנתי שאני שוב חושבת שעדיף שמישהו, מישהו אחר שיודע שמבין שיכול ,יעשה את זה. אז בחרתי להיות מישהי ולעשות את מה שמישהו היה אמור כביכול לעשות.

    וזוהי התמצית. לעשות. כל אחד שיעשה במעגל שמדבר אליו וקרוב ללבו. בהסכמה להוציא את האף מהבית ולהפגין נוכחות "איפה שמישהו צריך לקחת אחריות". אם זה בוועד ההורים בביה"ס, בהתנדבות למשמר החברתי, בשמירה על רוח טובה, ביכולת ללמוד מצבים ונושאים שעד עכשיו נמנענו מהם.
    כל הכבוד לאירגון האורגני, שבו כל אחד נתן את מה שליבו קרא לו אליו, וביחד זה הצטרף.

    היה יפה לראות איך "העם דורש צדק חברתי" הפך בהפגנה הזאת ל"העם יוצר צדק חברתי". התיקון הזה נשמע גם בשנה שעברה, והפעם יותר.

    אהבתי את הפרופורציות. את מגוון הזויות.

  4. כן אבל נדמה שהמהפכות הרועשות שלוו בדם השאירו גם אחריהן חוסר שקט, ואיתו בבוא הזמן עוד מהפכות מלוות בדם…. לא באמת שקדו שם על תחליף שקט שחלחל מתחת לפני השטח… השינוי האמיתי מתרחש עמוק ברמת התא, והוא מעודן מאד.
    גנדי הוביל מהפכה שלא לוותה בדם, והוא חדר עמוק. מים שקטים חודרים עמוק…
    במקרה שלנו אני בעד לזעזע חיצונית רק כשהרעש נחוץ. וזאת בעיקר כדי להעיר מתרדמה, וליצור תנועה שתאפשר לשקט שאנחנו מציעים לחדור… אז גם כשעושים את הרעש, חשוב רק לזכור ולטפח את השקט. כדי שבבוא הזמן יהיה לנו עם מה למלא את החללים שיצרנו..
    שילוב של קצת תנועה על פני השטח, ותמיד שקט בפנים… כשמגיעים לדם נדמה שכבר איבדנו קשר עם השקט שבפנים.. אז צריך איזון
    בכל מקרה הכיוון מתגלה לנו תוך כדי תנועה…
    לעשות את המיטב

כתיבת תגובה

Close