השימושון

שומר הדבורים

לאלברט איינשטיין ייחסו את האמירה לפיה אם ייעלמו הדבורים מהעולם, האנושות תחדל להתקיים תוך ארבע שנים. הדבורים אחראיות להאבקה של כשליש מהתזונה העולמית, ובלעדיהן לא יהיו תפוחים ואגסים, מלונים וקישואים וגם זרעים ותלתן להאכלת עופות ובקר. הבעיה היא שכבר שנתיים הדבורים נעלמות; בכוורות מסחריות בארה"ב נעלמו 60 ו-70 אחוז מהדבורים, והמומחים לא יודעים בדיוק למה (מתוך כתבה ב ynet)

כיום כבר יש לתופעה שם: הפרעת התמוטטות המושבה – CCD (ראשי תיבות של Colony Collapse Disorder), והיא מדאיגה חקלאים, חוקרים ואקולוגים ברחבי העולם, שחוקרים אותה באינטנסיביות מזה שנתיים. אמנם גם לפני גילויה חלה הפחתה מתמדת במספר הדבורים בעשורים האחרונים, אולם אז ניתן היה להאשים טפילים ונגיפים, או את צימצום השטח החקלאי והפרחים לטובת מגדלי הבטון והכבישים. להפרעת התמוטטות המושבה, שהתרחשה בעת ובעונה אחת, בהיקף רחב ועל פני מרחב גאוגרפי גדול, טרם נמצא הסבר מספק.
כשמתחילים לחקור מגלים שרודולף שטיינר חזה כבר לפני 85 שנים את היעלמותן, שארתור סי קלארק דיבר על הדבורים, ושהספר "המשחק של אנדר" מסתיים בבונדינג בין ילד ומושבת דבורים בדרך לאופק חדש לאנושות, שביוטיוב יש המוני תיאוריות כאלה ואחרות על הנושא, שמישל אובאמה הוסיפה כוורות לגן הירק האורגני שהיא הקימה בבית הלבן, ועוד…..

למה הן נעלמות? אולי בגלל קרינה סלולרית, אולי בגלל וירוס שפוגע ביכולת הניווט שלהן וגורם להן למות, אולי בגלל ההדברה (ההשערות לקוחות מכאן) ואולי פשוט נמאס להן שמתייחסים אליהן בגסות, שמאכילים אותן בתמיסת סוכר שגומרת להן את המעיים (קילו סוכר לבן על ליטר מים), שאליה מוסיפים אנטיביוטיקה, כדי שייצור הדבש ימשיך להתקיים. לא פלא שהן מתקוממות ומחפשות מי שיבין אותן. מחפשות ומוצאות את יובל טיב בפרדס חנה.

בחודשים האחרונים דבורים מגיעות בקצב הולך וגדל לחצר של יובל. רק בשלושת השבועות האחרונים נחתו אצלו  6 נחילי דבורים. שישה נחילים, כל אחד בין 20 ל- 60 אלף דבורים, פשוט הגיעו והתנחלו בחצר של האיש, שכבר שנים מדייק ומחדד את תדר העבודה שלו עם היצור התבוני והפלאי הזה, הדבורה. מדובר ביחסים אינטימיים, שהתחילו לפני 10 שנים. יובל, שסבל באותה תקופה מחוסר תנועה בבטן, פגש בשדות שבין כרכור לעין עירון את מרדכי, והתחיל ללמוד ממנו את סוד הריפוי בעזרת עקיצות דבורים. 6 עקיצות בבטן הניעו אצלו תהליך, שהתפתח לתורה שלמה של ריפוי ומחקר. משהו איטי ומתבונן וסבלני, לא רץ וממהר, וכל הזמן הזה יובל משלם מחיר יקר של תדמית חצי תמהונית. כי בעולם של היום למי יש זמן לשבת עשר שנים ולחקור משהו שלא ברור אם יש לו אופק כלכלי? רק לאנשים מאמינים מאוד כנראה, כאלה שיש להם בשורה גדולה. וליובל יש כזאת בשורה: בואו נחזיר את האמון, העדינות, את הקשר הבלתי אמצעי בין האדם לדבורה. וכשהוא אומר דבורה הוא מתכוון לכל הנחיל, שהוא ישות אחת רוחשת אלפי חלקיקים, כמו נמר מפוצל וצמרירי, שאפשר ממש ללטף.

ואז יום אחד בא לו רעיון מבריק: כוורת לכל בית. כמו שאתם מגדלים את הירקות האורגניים שלכם בחצר – בואו תשתפו פעולה עם הדבורים ותפיקו בעזרתן גם דבש ביתי. בלדי. פחות מתוק מהדבש המסחרי, יותר אותנטי. והדבש הוא רק הדובדבן – העבודה המהותית היא להחזיר את האמון בין האדם והדבורה למען ריפוי כדור הארץ. משימה קוסמית בלבוש של עשייה פשוטה, אנושית. לא רק לחקור ולדבר על זה, אלא להפשיל שרוולים וממש להתקרב. להסכים להכיר לעומק.  הדבורים מצידן חיכו שיפול לו האסימון ומאז הן ממשיכות להביע אמון ולהגיע באלפים לחצר של יובל, ושם הן ממתינות למי מאיתנו שירים את הכפפה ויזמין כוורת והדרכה, שיש בה הרבה יותר מייצור דבש, יש בה גם מסתורין גדול.
(תלחצו על התמונה ותראו איך נראה נחיל טבעי, כמו שהגיע השבוע לעץ השסק בחצר של יובל).

"זה אשכרה pets" יובל אומר בקול הרגוע שלו "אני יכול ללכת לכוורת וללטף אותן. זה תלוי ברמת הפחד שלך, בעבודה הפנימית שאתה עושה עם פחד. בשקט שלך, בסֵנטר שלך, הן מרגישות אותך כמו שהילדים שלך מרגישים אותך, כל העולם בנוי ככה. אתה נושם לפני שאתה הולך לכוורת, מוצא את הסֵנטר שלך וניגש. הדבורים הן לא בקטע של תקיפה, רק אם תבוא להן לכוורת ותיתן מכות על הארגז הן יצאו ויתקפו. העוקץ שלהן הוא להגנה ולריפוי".

(אגב, הנחיל שתקף גן ילדים בפרדס חנה לפני שבועיים היה של צרעות, וגם הן לא תוקפות בלי סיבה, ואת זה אני יכולה לומר ממקור ראשון כי גם הילד שלי חטף בקיץ שעבר עקיצות מצרעות כי הוא טיפס והגיע לקן שלהן, שהיה ממוקם בתוך מסגרת ברזל של גגון במרפסת של אחד החברים שלו – ר.ב)

יובל מציע: כוורת לכל בית.
להחזיר את האהבה לדבש

ההצעה כוללת כוורת עובדת עם 4 חלות דבש מלאות בדבורים. בנחיל של 4 חלות יש כ- 20,000 דבורים, שיכולות להתרבות לנחיל של עשר חלות (60 אלף דבורים) ומלכה אחת.

איך זה עובד?
יובל יביא אליכם כוורת לקראת הערב, כשהן חוזרות הביתה (הן טיפוסים של בוקר עד 5). בלילה הראשון סוגרים את פתח הכוורת כדי שהנחיל לא יצא, כי כשהן עוברות דירה הן מתבלבלות אז כדאי שיתרגלו למקום ולריח. למחרת בבוקר פותחים את הכוורת ויובל מעביר הדרכה, איך עובדים עם זה וגם הדגמה – איך בכלל לגשת לנחיל. וזהו, מעכשיו יש לכם בבית חית מחמד מתוקה, חכמה, מסתורית ומכיילת תדרים.

כמה דבש יוצא בשנה מכזה נחיל?
חלת דבש מלאה זה 3 קילו דבש, 4 חלות גדלות ל- 10 חלות, כלומר 9 קילו דבש בפעם אחת, ואז רודים ומחזירים את החלות לכוורת והדבורים ממלאות אותן מחדש. אפשר להגיע לכ- 20 קילו דבש בעונה, שזה אביב קיץ. כלומר עכשיו.

לפרטים, שאלות, בירורים והזמנות דברו עם יובל: 050-2276716

הראה עוד

49 thoughts on “שומר הדבורים”

  1. היי שלום לכולם שמי אבי ואני חליתי במחלת הפסוריאזיס לפני יותר מעשור.
    ניסיתי את כל הטיפולים האפשריים המוצעים לחולים במחלה זו ע״י כל רופאי העור שקיימים.
    חקרתי את נושא המחלה וניסיונותי להירפא רק גרמו לי לתיסכול רב יותר ודווקא הגביר את היחלשותי מול המחלה והיא פשוט מיררה את חיי.
    התרופות המוצעות לחולי הפסוריאזיס הן פשוט בדיחה, כמו לשים פלסטר על עורק מדמם
    כגון: משחות סטרואידים למיניהן, כדורים כימוטרפים, שיזופים בבית החולים במחלקת פוטותרפיה,
    זריקות ביולוגיות, אישפוז ממושך בבית חולים מחלקת תל השומר, דיקור סיני , דיקור יפני, טווינה,
    רפואת צמחים אלטרנטיבית, החלפת סבונים רעיונות של כל מיני אנשים בקיצור שום דבר לא עזר !!!!
    עד שיום אחד שמעתי על טיפול באמצעות עקיצות דבורים, לא ידעתי שדבר כזה בכלל קיים.
    התחלתי לחקור ומשהו משך אותי ליובל טיב שומר הדבורים בסירטון שהופץ ביו טיוב, כך הגעתי בדרכים פתלתלות למספר שלו.
    לא התייאשתי ונסעתי אליו לקיבוץ בו הוא גר … שם גיליתי בן אדם נדיר ביופיו ובמעלותיו שהאמין בי וגרם לי להאמין בעצמי ובריפוי משולב ביחד עם הקשבה ודבורים עם נתינה גדולה ורצון אמיתי לעזור.
    הצליח יובל(אני עדיין בטיפול מתמשך)בחוכמה וסבלנות רבה לרפא אותי כמעט כליל.
    ההרגשה נפלאה ישתבח שמו לעד!
    ואין לי מילים להודות … פשוט בעבודה פנימית קשה ורצון לא לוותר כמובן גם בעזרתו של יובל שהוא בשבילי היום כמו אח וחבר ואני ממש בדמעות כותב לכם לכל אלה שלא מאמינים שיצליחו להירפא גם מהמחלות הכי קשות שיש – תדעו שיש פיתרון!!!
    הכל תלוי בכם וברצון שלכם לעבור תיקון פנימי אשר יבהיר לכם באמת מי אתם!
    זה מסע מרתק ולא פשוט!
    תדעו שכל מחלה לא באה לאדם סתם כך!!!
    היא באה לעורר את האדם שיבין שיש לו מה לתקן. ו
    אצלי זה המון אגו והתנגדיות.
    כיום אני במקום אחר לגמרי בזכות יובל שפיתח תורה שלמה…
    כיום אני יודע שיובל מטפל במגוון מחלות ובאנשים שונים!
    לדעתי יובל יכול לתקן כל בעיה שיש לכם זה נשמע לכם מוזר והזוי? תחשבו שוב.
    יש לו קבלות מפה ועד לשם.
    תוכלו לקבל המלצות ממני ומכל אחד שהוא מטפל בו.
    כדאי לכם למהר לקבל טיפול כי השמועות על יכולות הטיפול שלו עוברות כמו בשדה קוצים.
    יובל אני אוהב אותך איש יקר ואעשה הכל כדי שתוכל להפיץ את חוכמתך הפשוטה והגאונית.
    ושתוכל לעזור לכמה שיותר אנשים בדיוק כמו שאתה מיועד ויעדת את עצמך וכל כולך.
    תודה רבה וחמה וכל ההודיות והתשבוחות חזק ואמץ.

  2. ואם נחזיר את הדיון לדבורים אז לפני די הרבה שנים כשהייתי לוקחת קבוצות של אנשים למקומות שונים בארץ להעביר "הילינג פלאנטרי" הגעתי עם קבוצת אנשים לנחל מדברי כלשהו. ואני גדיה "צעירה" וחסרת 40 ק"ג שועטת לי בואדי בעוד כולם מתמקמים והנה…סנה בוער… לא… לא בדיוק, והנה- נחיל דבורים [שמא צרעות? אינני מבדילה].קראתי לכולם לבוא לחזות בפלא ובלי תיכנון ,חזרות או דף מודפס לקרא ממנו נתתי "ספיצ'" הזוי לחלוטין במבטא אריק שרוני כבד על הדבורים שמשום מה בחרו באותו הרגע לבנות נחיל בצורת ארץ ישראל…שכה יהיה לי טוב – פשוט מפת ארץ ישראל עם מפרץ חיפה השפיץ של מטולה והשפיץ של אילת…טוב- "ביידיש זה נשמע יותר טוב " ואת הרגע הבלתי אפשרי הזה שקבלתי במתנה מדבורים לא אשכח .וגם שאר הנוכחים במעמד לא שכחו לי. היה מצחיק.

  3. רונית יקירתי לפני שאת יורה תכווני- שאלת החוקיות עלתה , כי לגבי הפחד , לא עלתה שאלה כזו .. הנחת היסוד שלך מוטעת ,אין בי כל פחד מהדבורית ואין לי פחד מחוקיות או אי חוקיות.. אבל אם לשכן הזועם יש, לאחר עיון ממושך בכל מני אתרים נידחים ולא מספקים לגמרי..אולי יש פוטנציאל לקנס לא קטן, כך שאי חוקיות הענין- (כנראה)- לא תמנע ממני את הדבורית אלא תדרוש מחשבה יותר מעמיקה לגבי המיקום.

  4. …בדיוק חזרתי מהסרט "הגילגול" בראגה וכולי נפעמת. איזה סרט מדהים. הוכחה מצולמת לתחיית המתים. אז זה בערך מה שמסתובב לי בראש כרגע. זה ועייפות.
    בקשר להיותה של מושבה חופשית ישות בפני עצמה – זה ברור לי. ואני יכולה גם להעלות על זה פוסט ביום מן הימים. מה שעוד ברור לי זה שאני שמחה בזה מאוד.
    לא התכוונתי שאנחנו היצורים התבוניים ביותר בכוכב אלא שאנחנו נתפסים ככאלה בעיני עצמנו. והנה גם זה מתחיל להתערער.. תודה לאל.

  5. 6 הערות שהפכו ל-8:

    1. קודם כל בשם איזה זכות מדעית/מוסרית הפרופ' וחבורתו מרשים לעצמם להשמיד את עיר הנמלים האדירה הזו.

    2. העיר הזו נראית כמו יצירה של גאודי. רק שהנ"ל לא הצליח לסיים את "הסגרדה פמיליה" שלו, היא נחשבת לפלא ארכיטקטוני וכאן הנמלים המסכנות לא יזכו לגבות דמי כניסה.

    3. ברונית, אני חולק על ההגדרה שלך "שאנחנו היצורים התבוניים ביותר בכוכב". דאגלס אדאמס ביצירת המופת שלו " מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", קבע שאנחנו רק השלישיים במדרג אחרי הדולפינים והעכברים. ונדמה לי שהוא עשה את זה רק כתפארת המליצה. בכל מקרה לא נוכל לשאול אותו כי הוא כבר לא פה. נותר רק לקרוא את "הטרילוגיה בארבעה חלקים" (השגיאה במקור) וכמובן את הספר החמישי.

    4. הערה לאיילת, אמנם השם אייל הפך נפוץ לאחרונה באתר הזה ואולי תמיד היה נפוץ ובכל מקרה מי שהכניס או לא הכניס את הארס לדיון על האג'ל הוא אלי.איילת-אייל-אלי. משחקי אותיות.

    5. אם מדברים על הדיון המקביל שמתנהל במגרש של אורי מוסזנון שבכלל התחיל במתמטיקה, לצד הדיון כאן על חוקיות/אי חוקיות וגבולות/אי גבווית אי אפשר שלא להתרשם מהסדר/אי סדר של מה שקורה במושבה חופשית כולל העקיצות ההדדיות, מה שהופך את האתר לבמה ממש חופשית, הייד פארקית במהותה ,שמעלה אצלי בכלל את התהיה , האם התוצר הנוכחי הוא מוכוון (כלומר האם כשברונית הקימה את המושבה החופשית היא ידעה שככהיא תיראה) או שמא לאתר היה את הטליס (התכלית הפנימית ) שלו, והוא הכלל בעל רצון עצמאי משלו.

    6. לגבי עקיצות (הכוונה לעקיצות דבורים במקרה הזה): כמי שעבד בדבורים לפני עשרים שנה, ונעקץ לא מעט , אני מלא הערכה וכבוד ליובל על היוזמה הנהדרת שלו ועל פועלו המרתק. נדמה לי שזה מאוד סימבולי שהדבורים בחרו להתנחל אצלו ונדמה לי גם שעדיין לא פוענח האופן שבו בונות הדבורים את חלות הדבש שלהן (הכוונה למבנה המשושה), יובל כמובן יוכל להעיר/להאיר.

    והערה אחרונה: אולי בכלל כדאי לאחד את הדיונים ואולי לא? מי אמר שהחיים צריכים להיות פשוטים . מי שמבקש לראות את כל התמונה שיקפץ לו ממקום למקום. עיזים כבר אמרנו. ואגב, ברונית, גם ב"זעם" מופיעה עז. עם מם.

    ועוד הערה ממש ממש אחרונה,אם כבר מזכירים את ענבי זעם וכאן ההערה מתקשרת לדיון השני שמתנהל לגבי קפיטליזם/שר"ש וכו', "ענבי זעם" מעבר להיותו אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי, מתאר את המעבר מעולם קהילתי-חברתי-משפחתי- לעולם קפיטלסטי, בעקבות השפל הגדול לצד העובדה שאותו קפיטליזם הוציא מתוכו את אירגוני העובדים, כך שהכל קשור., בקשר גורדי. כולל הדבורה הקטנה מפרדס חנה לג'ון סטיינבק הגדול.

  6. הי רונית
    גרסתה המלאה של הסרטון פורסמה בתגובה לשלומי בטור 2: לכל אחד יש תכלית
    https://local-blog.co.il/home/?p=2205
    על הדרך, קבלי גם המלצה לספר מדהים הקשור לנושא פה בפוסט:

    "שלומי, אין לך אפילו שמץ של מושג מה עשה לי הקישור ששלחת http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=2889
    את הספר הזה קיבלתי מחבר לפני שנתיים ומאז אני לא מפסיק לחשוב עליו (כפי שאתה מבין מהטור…)
    בן אדם, המילה "מומלץ" אפילו לא מתקרבת. עם יד על הלב, זה אחד הספרים הכי מדהימים שקראתי בחיים. אני לא מבין איך לא הספר הזה לא נכנס בתור ספר חובה לבגרות. פשוט ספר חובה.
    אם אהבת את הספר הזה, אני מניח שתאהב את הסרטון הבא. אורכו 6:30 דקות. סרט מ-ד-ה-י-ם אבל באותה נשימה גם מ-ז-ע-ז-ע. למה מזעזע? כשתסיים לצפות בסרטון, שאל את עצמך לאן נעלמו כל הנמלים בקן. כשתמצא את התשובה תבין כמה הסרטון הזה מזעזע. בני אדם, כאלה יצורים מוזרים. הסרט הזה הוא הדוגמא הקלאסית לכך. קבל: http://www.youtube.com/watch?v=xQERRbU23bU

  7. והדיון על החוק מחזיר אותי למה שיובל העלה בנושא ההתמודדות עם הפחד. מייצר התבוננות החוצה. במקום לשאול האם אני יכול לחיות בשלום עם דבורית בחצר עולה השאלה האם זה חוקי : )
    ובקשר לסרט על הנמלים – יה אללה!!! פעם ראשונה שאני רואה את זה למרות שהוא הגיע באימייל. מדהים. מעלה שאלה איפה כל הנמלים שבנו את העיר הזאת? ומחדד את ההבנה שאנחנו, בני האדם, החיות התבוניות ביותר בכוכב, רק תופסים תחת. מתחתינו ומעלינו ומסביבנו קורים דברים כל כך מורכבים.

  8. בשם החוק מתבצעים פשעים איומים כמו להבדיל או שלא – הפשעים הכי איומים מתרחשים במשפחה.
    בזה אפשר להתבונן – בצורך לחוקק חוקים ובצורך להפר אותם בין אם הם "טובים" או "רעים"
    אכן כולנו עבריינים – רק יש עניין של טעם – בחברה "שלנו" יש חוקים שאנחנו נלהבים להפר ובחברה אחרת חוקים אחרים..כמו חוק השילוט המהבהב. ניסיתי להפריד בין קיומו של חוק לבין הפעולה ביחס אליו נהיה מישמש ומיץ ענבים בחלב אימו (העז)
    החוקיות של הדבורית – הנחיל היא מושלמת למתבונן מבחוץ וכנראה גם לדבורה עצמה – יש שם מה ללמוד, שטינר מתאר את הדבורית כישות אחת , לא כל דבורה היא ישות , הזמזום שיש כאן אכן מעלה שאלה לגבי הישויות והמניעים שלהם במובן הזה לך אל הדבורה אדם גם אם תעקץ ורצוי אולי שתעקץ עקיצתה היא רחמנית בת רחמנית ליד עקיצותיהם וארסם של בני האדם ..

  9. חוקי המועצה מעניינים לי את ה-חת אבל בגלל כל ההמיה והזימזום של החודש האחרון סביב ארועי "אמנים במושבה"- מותר אסור לפתוח -מותר אסור למכור – מותר אסור לתלות שלטים להוריד שלטים מממממווותתתרררר או אאאסססוו ררר כל הזמן שכבר חילחל לי לסיסטם לשאול ולתהות איזה גוף אומלל ודפוק כבר המציא איזה חוק גם על ברכות צפרדעים…אז אם יש חוק שמותר ורצוי לרסס כל דבר ירוק במושבה החל מה15 לפברואר מאיימת הנחשים ומותר לירות בכל דבר לבן ומעופף ומחרבן ומקרקר במושבה בשביל שלא ילכלך למישהו את המכונית ,יש הגיון בהנחה שגם על דברים אבסורדיים נוספים, כבר יש תקנות . כולנו עבריינים- מסקנה מצערת.

  10. אנשים יקרים
    מחזירה את דיון הדבורים
    ומספרת קצת מלהיות האישה של שומר הדבורים.
    עברתי את הטיפול בעקיצות דבורים שיובל עושה ואני חייבת לציין שזה לא היה לי קל
    כל עקיצה שבאה לעקוץ אותי היתה מבצע, אבל איפו שהוא בתבונה הרגשתי שזה עושה לגוף שלי ולנפש שלי ממש טוב, בדיעבד היום אני חברה טובה של הדבורים, הם חיות לי בחצר בהרמוניה מדהימה לאיפו שאני לא הולכת יש כוורת ואני ממש לא מעניינת אותם.
    היתה פעם חוויה מעניינת אם אוריה כשהיתה קטנה והלכה אם יובל לכוורת וצעקה על הדבורים או דפקה על הקופסא אני כבר לא זוכרת ואז היא קיבלה עקיצה- אבל מאז היא יודעת מה מותר ומה אסור לעשות ליד הכוורת- וטוב שכך . ועדיין לפעמים היא נעקצת אבל היא לא מתרגשת מזה היא יודעת שזה בהתחלה כואב אחרי זה מגרד (ובסוף רק מחזק את המערכת החיסונית שלה-את זה אני יודעת)
    הכוורות זה פשוט מתנה יש עולם שלם של ידע שאנו בני האדם יכולים רק ללמוד מהם למשל איך לחיות בקהילה, כל אחד יודע את מקומו בכוורת ועושה את תפקידו – פשוט הרמוניה מושלמת.

    ולאייל שבחר שוב להכניס את דיון אג'ל לפה- אם המשפחה הזאת נהרסה זה לא בגלל איג'ל זה בטוח
    כנראה שהיה שם משהו יותר עמוק שחירב אותה.
    ומי שנשמע ששם את הארס שלו באתר זה אתה

  11. הפרק הבא לא יהיה קרני העז, על זה יש קונצנזוס.. הוא יקרא "ענבי זעם" וידון בפסל המזעזע בככר שמובילה לעין עירון. כל עינב בליסטראה. נורא ואיום.
    ובקשר לחוק – כן, לפעמים זה מקפיץ. במיוחד כשבשם החוק נעשות פעולות שרירותיות, כמו לרסס תורמוסים באביב.

  12. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1075530.html

    חומר טוב למחשבה בעניין אחר ובאותו עניין – היכן ימקם חולה הסרטן את שיחי המריחואנה שמסתבר שלא רק מקטינים את סבלו אלא גם את גידוליו הלא חוקיים האם אני בעד או נגד? חידת הרגע.. יוםטוב לכל מפרי החוק ושומריו

  13. אגב, לגבי הדבורים אין ויכוח , אני בעד ביג טיים , כשגיליתי ששדה הפרחים המהההמם בחזית ביתי מלא דבורים נמלאתי אושר גדול ף, הרגשתי שזכיתי כמו בהארכה בסוף המשחק…
    כוורת רק משלימה לי את התמונה ..
    מעניין לדון בשאלת הגבולות כמנו בשאלה למה המילה חוק כה מקפיצה…
    נכון שעיזות פרועות שכמונו מעדיפות לציית לחוק הקוסמי.. אין ספק.. אבל יש איזה נסיון ארצי שכדאי להתבונן בו ובפערים בסדקים ובקרעים ולראות איך העיזות העקשניות בעזרת לביאה או שתיים בתולה ותאומות .. משדרגות את הפלנטה תוך כדי הצבת כורת , פתיחת מרחב וירטואלי מאתגר או סתם בהפצת אהבת אדם נוקבת וחדה- קונטראסט? על כך בפרק הבא- "קרני העז"

  14. חבר היה בסיני.. על ראש הגאבל ישב עם בדואי שבנחת קרא לו את "ידיעות אחרונות" שאל החבר בתמיהה , אתה שחי בטבע המופלא הזה בשביל מה העיתון? מיותר לציין שהחבר לא קרא עיתונים עג לאותו רגע…..
    הבדואי אמר- היו כאן התורכים , הבריטים, המצרים ואתם.. ושוב המצרים.. אני קורא את הכותרות לדעת מאיזה וואדי תפתח הרעה כדי לדעת באיזה וואדי לחמוק..
    מאז אני קוראת מדי פעם את הכותרות ומתעניינת בחוק.. לפעמים כדי להכיר את הפער בין הקוסמי לארצי שם נמצא פעמים רבות מרחב המחייה , השינוי, ההתפתחות, ההשפעה .ברמה החברתית .מה כל כך רע לדעת מהו החוק? האם זה אומר שנתיצב בשלשות ברחבת המועצה?
    או אולי נתלה עצמינו על השלט המהבהב ??
    אולי הנגלה שהחוק נאור אולי נגלה שיש אפשרות נפלאה לשינוי …עצומה הפגנה פעולה להשבת הדבורים עם שינוי החוק.. אולי נגלה שאין צורך ללכת עם פנס באור היום או להפך.. יש להדליק את משואהת הדבורים ביום העצמאות ..מה קפצתן עלי בנות
    .?? כלומר אין לי התנגדות אבל בלי העוקץ

  15. יעלה, גם כלב נובח/מחרבן בגינה/גונב נעלים וגם ילד מכדרר יכולים להוציא שכן משלוותו..
    ליובל ואיילת יש שתי בנות קטנות ( + בטן חודש תשיעי) ושכנים וכלבים, והכל בסדר.
    100 מטר מהבית שלי בשדה יש הרבה כוורות חקלאיות ואף אחד לא מתלונן.
    וגם ככה הן ישויות מעופפות עם רצון עצמאי, הדבורים האלה. יובל אמר לינאי (שהתעניין האם יש לו בחצר מספיק פרחים בשביל כל הדבורים האלה) שביום עבודה רגיל של דבורה היא יכולה לעוף 40 ק"מ הלוך וחזור, ככה שהמרחקים והגבולות והבעלויות על שטח כזה או אחר לא באמת נחשבות בעיניהן. המממ… עוד נושא לדיון חתרני, הגבולות..

  16. תרגיעי עמלמול…..הצפרדעים אכן מקרקרות , היתושים אמנם עוקצים אבל יש הבדל דקיק ..
    נחיל דבורים של 20000 יכול להוציא שכן משלוותו…
    ידיעת החוק מאפשרת לנווט איתו ..
    מקווה שבקרוב הברכה תהיה מוכנה ונוכל לקחת ממך קצת חייעס

  17. כן. ב"משק צוף" המופלא ,בו אני גרה כעט ,יש בריכת אגירה למי גשמים של 100 קוב!!! הכנסתי לשם גמבוזיות לפני כשלושה שבועות על מנת לא להפוך למפגע סביבתי של יתושים. הבריכה מקסימה , צמחי מים ,צפרדעים באלפים לפי הקירקורים שנשמעים בערב.יש שלדג קבוע כל בוקר ויש את כל הפעילות הרגילה של בריכה..אולי אפילו איזה סלמנדרה הצליחה להגיע להשתקע.. הלוואי.ראיתי גם נחליאלי צהוב שם פעמיים ,וזאת ציפור מאד נדירה…הבריכה מגודרת ונעולה אבל בטח יש איזה חוק במועצה שאוסר על אגירת מי גשמים אז אל תספרו..

  18. עמלמול
    בריכת צפרדעים רעיון נהדר
    ניסינו לגדל ראשנים אבל הם מתו לנו .
    בכל אופן יתושים זו לא בעיה יש דג שקוראים לו גמבוזיה כל מה שהוא צריך זה מים ואויר והוא אוכל יתושים בכמויות , עשרה דגיגים עולים גרוש וחצי ומתרבים כמו ארנבות אפילו יותר ,כמו דגים .
    בכל חצר שווה שיהיה כלי עם גמבוזיות ולא יהיו יתושים . טוב יותר מקטורת נעים יותר מהחומרים המסריחים שיש נגד יתושים .

  19. יש ספר של טום רובינס שנקרא half asleep in frog pyjamas שמדבר על אותה תופעה – העלמות מאסיווית פתאומית- של צפרדעים. גם הצפרדעים נעלמות להן במהירות עקב זיהום המים והאויר . העור שלהן כנראה מעביר את כל הדרעאקס שלנו ,כימיקאלים למיניהם ישר לתוך הדם הצפרדעי שלהן..אז אפשר, אולי, גם איזה בריכה קטנה וירקרקה מלאה בצפרדעים ליד כל בית…[יש ,בטוח יש]איזה חוק מועצה שאוסר הקמת בריכות לצפרדעים בגינות הפרטיות בגלל היתושים וכיו"ב..אבל …..

  20. ואני נזכרתי בסרט של הבנות שאני מתעבת במיוחד, bee movie, ובעברית "כוורת בסרט" (בחייאת אמא שלהם).
    ובסרט דיון קולני במיוחד על הנושא הזה בדיוק. איך שהדבורים זוכות במשפט מול בני האדם (יש שם דבורה זכר מדבר שאפילו נדלק על בחורה אנושית) ומפקיעות בחזרה את הדבש ומוצריו, ואז יש פחות פרחים, ואז הפרחים נעלמים מהעולם, ואז הדבורים יוצאות ומצילות שוב את הסיפור ומאביקות בלי הפסקה עד ההאפי-אנד לצלילי קאבר של here comes the sun. אין ספק שהוליווד מסוגלת להצריח כל זמזום שקט.
    ראניה סיסטה ויובל, הסיפור הזה פשוט לא יאומן. וממשיך מסר שמתקבל באופן סדיר ותכוף והולך מהיקום – מהכדור או מהאדמה, סמנו את המתאים לכם ביותר – שזה בידיים שלנו. איך שהמקום הזה ייראה בעוד חמישים שנה כשלילדים שלנו יהיו ילדים או אולי נכדים.
    יהיו בריכות פלסטיק עם מים שופעים מתחת לעצים? יהיו פרחים? אוויר יהיה? שאלה טובה. מה שבטוח שזה בידיים שלנו, והאדמה מסמנת לנו את זה לעתים בזמזום לעתים ברעם.

  21. אומרים שהדבורים מתות מאפיסת כוחות כי המון כוורות "מקצועיות" פשוט מועברות ממקום למקום במשך כל השנה ואין לדבורים זמן מנוחה. לא מאפשרים להן חורף רגוע בסטלבט של הכוורת,עם תה חם וקינמון שמיכת פוך ולישון עד מאוחר…או סייאסטה אחה"צ עם לימונדה קרה בקיץ. רק לעבוד ולעבוד..אז הן מתות. נחות בקבר.
    אשמח לנחיל דבורים אצלי בחצר במשק צוף..

כתיבת תגובה

Close