השימושון

שיעור חשבון

לפני שבוע בים שוחחתי עם סבתא של ילד אחד אהוב מניגונים, שהביעה את מורת רוחה מהיעדר הקו הפדגוגי בתכנית הלימודים של ניגונים. ליתר דיוק, מהיעדרה של תכנית לימודים במובן המקובל – עברית וחשבון מחוברות עבודה מסודרות וכו' וכו'. האמת, גם אמא שלי מסתייגת אבל אני – אני מאושרת. הילד שלי רענן וממציאן והמוח שלו פעיל בטירוף, ואין לי שום עניין לדחוף יתדות של אותיות וסימנים לתוך הגבעה החולית של ההוויה הילדותית שלו. כולה בן 6 וחצי. כשירצה ללמוד לקרוא ולכתוב וחשבון הוא ילמד, ואין מה להשוות אותו עם אף ילד שמאיית בגיל שנתיים.
בינתיים הוא עושה לעצמו לפעמים מסלולים מקרשים בצורת אותיות (הפוכות) וצועד אותן.
ובאשר לחשבון – ניצנים. בשלב זה מתעניין יותר בגיאומטריה ויש לו נטיה חזקה לסימטריה – בציור, בבניה, ביכולת תיכנון.
אני לא מתערבת שמה. לא רוצה להשחית.

אבל הנה היום, מוקדם בבוקר, יצאנו להשקות את הגינה ופתאום מצאתי בעציץ של הפיטוניה מסמר.
– אה! יש פה מסמר עשר, מוזר,
– מה זה מסמר 10? נדרך הפטו.
– זה מסמר שהאורך שלו עשרה סנטימטר.

נעלם עם המסמר לתוך הבית.

אחרי דקות ארוכות חוזר נוהר ומרוכז, עם מטר ביד, ומזמין אותי לבוא לראות:
על השטיח חבילת דפים, ועל אחד מהם כתובים המספרים 1,2,3 בבוסריות מתוקה וילדותית

ומשם לשיחה על המספר 4,
משהו לא מסתדר לו עם המספר הזה,
ואז הוא מבקש שאכתוב ואצייר ליד:
כדור
ספה
אמא
תפתחי
תכתבי
עולם

מטר
ואנחנו מציירים גם את המטר,
וצובעים אותו והוא מבקש שאכתוב בו את המספרים.
ואז הוא מציע שנשחק בחנות.
ומסדר חנות מצויינת על כל השטיח
עם ציורים שלו ומגבות מטבח שהוא מקפל אחת אחת בקפידה, וחבילת דפים לבנים, וצבעים, וקעריות, והחללית, ופוף, והכרית "שקאיה אהבה לשבת עליה, זוכרת?" וספרים וכדורים מסלוטייפ, והכדור גומי שהוא הכין, כמעט הכל סלף-מייד חוץ מעוזרן ספיידרוויקי ממקדונלדס.
והוא מביא את הספר של ספיידרוויק ואנחנו צוללים לתוכו כמו שממזמן לא.
וממשיכים איתו לארוחת צהריים אצל סבא וסבתא.

שבת מנוחה שבת קודש.

הראה עוד

5 thoughts on “שיעור חשבון”

  1. ויש לסיפור הזה המשך: ביום הלימודים האחרון של ניגונים, כשכל הבית כבר היה מבולגן מרוב אריזות וכל השולחן הגדול במטבח היה עמוס בחפציצים ובשקיות נייר חומות שהילדים ארזו בהן ערמות של עניינים, וכולם כבר הלכו הביתה ורק הצוות נשאר בחדר אחר, ינאי פתאום מצא את המחברת שלו ואת חוברת הקריאה, שבהן הוא לא עשה שום שימוש כל השנה.
    התיישב, פינה לעצמו חתיכת שולחן ואמר: "אני רוצה שתלמדי אותי לכתוב"
    – מה, עכשיו…?
    – כן!
    – יאללה בוא.
    ישבנו שעה שלמה והוא עשה 8 עמודים בחוברת ולמחרת בבוקר קם וכתב על דף בגדול:
    א ב א

    וזה מרגש עד דמעות, בדיוק כמו שהוא אמר אבא בפעם הראשונה.

  2. כמה יפה להתבונן בחיבור הבלתי מתווך של הילדים לעולם הרי גופינו הוא מתמטיקה ופיזיקה וכימיה והכל מונפש ברוח. היחס בין הגוף לעולם , לעצמו , יחסים מורכבים ופשוטים . כמה נפלא לראות לעוד רגע קט אצל הקטקטים את ההרמוניה והשלמות הזו , העבודה עם השלם ולא הבידוד הבדידי של חלקי העולם המפורק לחלקיו עד שנעלם.

כתיבת תגובה

Close