בעלי מקצועזוגיות ומשפחהחינוךטורים אישייםטיפוליםכלליכתיבה פרטיתסדנאות, קורסים, חוגים

שפה אחת: דיאלוג בונה יחסים # 12 – הטור של שחר בסטקר

מה אתה רוצה שאני אעשה? (או איך אפשר להגיד את זה טוב יותר)

[לטור האחד עשר: ללכת לישון כועסים]

 

הוא מספר לי אתגרים מהעבודה שלו, משתף במחשבות, ספקות, מורכבויות.
פתאום אני מרגישה ניצוץ של תסכול, חוסר נחת וקושי להקשיב.

בדרך כלל יש לי איזו עצה חכמה, דחיפה, תמיכה או חיזוק.
היום, נאדה.

מקשיבה לו ומרגישה שידי רפו.
כאילו אין לי איך לעזור עם התסכול והבלבול שלו.
מרגישה איך הגוף שלי מתמלא אנרגיה קרבית שהיא לא שלי, לצד אנרגיה של חוסר אונים – איך אני יכולה לעזור עם זה בכלל? מה אני מבינה בזה? זה לא העולם שלי?…

מרגישה כאילו פג תוקפה של הוויזה שלי להיכנס לעולמו.
יש רגעים כאלה.

בדיוק אז, ראיתי מול עיני את הפח שאני עומדת לפול אליו.
פח של אדישות מטובלת בציניות. מתרחקת ממנו כדי לא להגיד דברים מטופשים.

והנה עוד פח מוכר עומד פה לפני… פח של עודף עצות, הצפה במידע ופתרונות. הצגת כל הכלים ועקרונות לחיים באושר שאני יכולה להציג על חלון הראווה שלי כרגע.

שני הפחים האלה הם מתכון לריב בטוח.

שניהם מרחיקים אותי מהכוונות העמוקות שלי: להיות לו יד ימינו.
להיות לו קיר תומך ויציב.
להיות עבורו מעקה בדרך שיוכל להישען עליו ובעזרתו להתקדם.
להיות עבורו משקפת נקייה להתבונן דרכה במודעות ובתשומת לב.

אז עצרתי שנייה והרגשתי את כל אותם רגשות.
חוסר אונים, בלבול, ספקות, תסכול, עצבנות, חוסר שקט וקושי להתרכז בדבריו.
עצרתי והרגשתי.

נשמתי ודיברתי את עצמי פשוט. כמו שזה.
"איזה באסה. אני מרגישה שאין לי איך לעזור לך כרגע, מרגישה שממש אין לי מה לומר או להציע. סליחה. מרגישה שאני לא מבינה בזה ופשוט לא יכולה לעזור."

הוא הסתכל עלי בהפתעה ורוך… שתק…. וחייך.

אז במקום ליפול לפחים המפתים,
ובמקום לשאול בחוסר סבלנות "אז מה אתה רוצה ממני??"

שאלתי בפשטות ובסקרנות כנה:
"מה אתה צריך ממני עכשיו? איך אני יכולה לעזור לך?"

אמר שלא זקוק לשום דבר מיוחד.
שאם הוא מדבר הוא זקוק להקשבה, וזהו פחות או יותר.

אוטומטית רגשות האשמה שלי כבו. הבנתי שלא נדרש ממני כמעט דבר, מעבר להיותי אתו כפי שאני כרגע.
להיות עבורו משענת, קיר תמך ומשקפת נקייה אני יכולה די בקלות, בלי להתאמץ יותר מדי.
רק מעצם היותי מרוכזת וקשובה. נוכחת.
ובמקום לנסות למצוא פתרונות שרחוקים ממני כרגע, ולהיות מתוסכלת שאני לא ממלאת את "התפקיד" שלי כמו שהייתי רוצה.
אני פשוט יכולה להיות. להיות. להיות.

תקשורת מקרבת זה לא רק לדבר צרכים ורגשות של עצמי.
תקשורת מקרבת זה לעזור לאחרים לדייק את הצרכים שלהם ממני, ברגעים שונים בחיים.
תקשורת מקרבת זה לעזור לאחרים להבין איך אני יכולה לעזור להם.
תקשורת מקרבת זה לשאול- "מה אתה צריך ממני עכשיו? למה אתה זקוק?"
תקשורת מקרבת זה גם להצליח לומר בכנות-
"אינני יכולה להיות עבורך כרגע. אני לא פנויה." /
"מרגישה תסכול כי לא יכולה לעזור." /
"אני מבולבלת כי אין לי מילים. מרגישה חוסר אונים מול מה שאתה מביא ולא נראה לי שאני האדם שיכול להועיל לך כרגע."
תקשורת מקרבת זה לעזור לאהובים למלא את הצרכים שלהם, בעזרתך או בלעדיך

__________________________________________________________________________________________

שחר בסטקר – עו"ס ומגשרת, בעלת MA ביישוב סכסוכים, מאמנת זוגית ומנחת תקשורת מקרבת. אישה, בת-זוג, אימא. 0545601746, בנימינה.
שפה אחת: ליווי זוגות בצמתים ומשברים, תהליך קצר מועד ליצירת תקשורת המחזקת קרבה, הסכמות ושותפות לדרך. סדנאות והרצאות אודות אומנות מערכות היחסים, צמיחה מתוך קונפליקטים והשכנת שלום בין לבבות.

תגיות
הראה עוד

1 thought on “שפה אחת: דיאלוג בונה יחסים # 12 – הטור של שחר בסטקר”

  1. מאוד יפה ומסביר, ואפשר פשוט(כל להגיד/לכתוב) להיות ליד.
    זה (לי) מספיק הכל כלעוד גם אני עושה את אותו הדבר……..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close