זוגיות ומשפחהטורים אישייםמקום שמורשיטוטים

תל אלון- בית משפחת שליט

[מאת: אילנה פלדה, פרויקט מקום שמור]

כתובת: תל אלון, פרדס חנה
שנת הקמה: 1928
אדריכל: שמואל רוזוב
סגנון אדריכלי: בנייה מקומית עם השפעות הסגנון הבנינלאומי
משמש היום: מגורים

כשהגענו לפרדס חנה והילדים הלכו לדמוקרטי בחדרה, חצי מהילדים בהסעות היו של משפחת שליט המורחבת. לקח לי שנים עד שהבנתי את כל המשפחתולוגיה שלהם. 4 דורות שחיים כאן, ועם רבים מהם חיי מצטלבים היום.  הכל התחיל בתל אלון.

בשנת 1927 הגיעו שלושה רווקים לתל אלון להקים 'האחזות' חדשה: אלפרד קאופמן, ז'ק קסלר ושמואל (מולה) שליט.
הם נפגשו ברחובות בה התקבצו אז עולים צעירים נאורים, ששאפו לחיי שיתוף וחקלאות. הכשירו את עצמם בעבודה בפרדס של גוטהילף ומשם הלכו לשנה למקוה ישראל. כאשר הרגישו מוכנים קנו קרקעות מפיק"א ברביה וקראו למקום 'תל אלון' ע"ש האלונים העתיקים שהיו שם מקדמא דנא.

בשנת 1928 נבנה הבית הראשון בהתיישבות החדשה, זה היה הבית של מולה שליט. את הבית תכנן האדריכל שמואל רוזוב מחיפה, חברו ובן עירו של שמואל שליט. רוזוב שהתחיל אז את דרכו המקצועית וכבר היה חבר באגודת האינג’ינרים והאדריכלים בחיפה, הוזמן ע"י שליט לתכנן את ביתו בהתיישבות. בית  גדול מידות שתוכנן ונבנה כבית למשפחה, אף שעוד לא היתה כזו.
עד שיבנו את שאר הבתים גרו שלושתם כקומונה בביתו של שליט. בהמשך נבנה רק ביתו של קאופמן (שברבות הימים הכניס לארץ את האבוקדו והאפרסמון). קסלר נטש ראשון עוד לפני מלחמת העולם השניה וחזר לאנגליה, קאופמן עזב לקליפורניה בסוף שנות ה-40'. ביתו נהרס עד היסוד רק בשנות ה-2000.

בשנת 1931 התחתן שמואל עם דינה ליבני (ויסבורד) בת למייסדי תל אביב. דודי שליט, הבן הבכור שלהם (שלוקח אותי לטיולים וסיפורים מאלפים בשטח) מספר שדינה הייתה מורה במשק הפועלות של חנה מייזל בנהלל, הגיעה לפרדס חנה לחלום של בית בין הפרדסים, התיישבות עצמאית, חקלאות מבטיחה והתמודדות עם כל הקשיים וללא מקורות מימון. בבית נולדו דוד (דודי) ואחריו רותי השמשוני (מנהלת עמותת בית הראשונים). רוני (פיין) כבר נולדה במגד.
לבית הייתה דלת ברזל כבדה נגד שודדים, במטבח מרצפות טרקוטה, חדר האוכל במרפסת עם חלונות המשקיפים על הנוף. לחדר אוכל היה טוטולו (חלון קטן בין המטבח וחדר האוכל-ביטוי מסרט אנגלי). בשנת  1936 בנו עמדה על הגג כהגנה, עם השנים היא הופכת לחדר חלומות לילדים.

דודי מספר: למרות שהבית היה גדול ונח והדרך הראשית (העתיקה) מטול כרם לכרכור נשקפה מהחלונות, הבית היה מרוחק מכל מקום בלי כלי תחבורה מוטורים, הישובים הקרובים היו כרכור וחדרה והבידוד היה קשה. במשק היתה רפת עם פרות לא גזעיות, תנובת חלב נמוכה, טיפול רפואי לקוי ותפוחי אדמה שהסריחו בערמות.
עוד מספר דודי ומסביר מנסיונו- שמעט ההכשרה שלהם לא הספיקה, כולם היו מבתי סוחרים וללא כישורי חקלאות. שיטת ה'לבד' שלהם לא הוכיחה את עצמה כי בחקלאות, ככל שהיא יותר מאורגנת יש יותר הצלחות.

בשנות ה-30' החקלאות בישראל היתה בחיתוליה
למעט ענף ההדרים שהיה מאורגן מראשית המאה. ראשוני הפרדסנים היו האגרונומים שהגיעו לכאן מקליפורניה והיו למקור ידע לפרדסנות (מרכזו היה ברחובות). שמואל היה לפרדסן ואף היה ממייסדי אגודת אפא"י ב-1932. צורת התארגנות כקואופרטיבים איפשרו עיבוד אריזה ושיווק מאורגנים של הפרי. בית האריזה של אגודת תל אלון ה'בייקה' הגדול עומד עד היום כפי שנבנה אז. גם דודי שליט בנו פרדסן וברבות השנים היה יו"ר אגודת אפא"י. המשפחה  ממשיכה לגדל 'קליפים' (מילה חדשה להדרים) עד היום.

בשנת 1933 ממערב לתל אלון קמה מגד, בה השתכנו 20 משפחות חדשות עם ילדים,  בשנת 1934 הצטרפה לתל אלון משפחת חנוביץ שהגיעה מתל אביב. קמה קהילה. באותו הסלון בו ארזו פעם את הפרי הראשון של הפרדס ההורים ערכו עכשיו מסיבות, אורחים שהגיעו מרחוק התארחו בפנסיון שטרן שנחשב אז. הילדים הפכו לחבורות ולבית הספר העממי (אלונים) רכבו שעתיים על חמור.

בראשית מלחמת העולם ה-2 מולה התגייס לצבא הבריטי והמשפחה עברה למרכז פרדס חנה. הבית הושכר למוסד עלומים-מחלקת הנוער לבני חיילים שגויסו למאמץ המלחמתי. (דודי זוכר שהילדים הקימו עולם קטן והוא אהב ללכת לשחק איתם). כשמולה חזר ב- 1946 ההורים קנו בית במגד שם גם נולדה רוני הצעירה באחים.
בשנות ה-80 חזרו בני המשפחה לגור בו, הבית שופץ מבלי לשנות את אופי המבנה המקורי כפי שתוכנן ע"י האדריכל שמואל רוזוב (שלימים יתכנן גם את בית הכנסת המרכזי של פרדס חנה, על כך פוסט בהמשך).

* תודה רבה לדודי שליט, רותי השמשוני ורוני פיין ולכל משפחת שליט המורחבת. וליצחק (איקאק) חנוביץ'.

לפוסט המלא, עם תמונות נוספות, באתר מקום שמור >

תגיות
הראה עוד

10 thoughts on “תל אלון- בית משפחת שליט”

  1. "תל אלון" זכורה לטוב (מאוד ! ) לכל "הצופים" של שבט "אלון" המהולל בפרדס חנה של שנות ה-50,60,של המאה הקודמת.
    זה היה המקום הקסום,המועדף תמיד לקיום "ימי השדה" הזכורים לטוב (מאוד !) שהשבט קיים במקום.
    ראש השבט המיתולוגי של אותם זמנים,הזכור לתפארה יותר מכל, היה עלם החמודות הנערץ,הכריזמטי מאוד,אורי מר-חיים הירושלמי,או "מרחא" כפי שנקרא בפי כל, איש גרעין הנח"ל מקיבוץ מגל.
    לימים,לאחר סיום שירותי בצבא,שירתתי תקופת מה כראש השבט הנ"ל ובראש גוף התמיכה ההורית של השבט שימש אותו דודי שליט הזכור לטוב.
    דמויות מפתח נוספות הקשורות איתי לחוויות אותה תקופה:איתן יינר,עמוס לורייא,חנה ליפטשר (פז),
    תירזה ליפטשר(יינר לימים),מוקי מרקן,אברי הברון,ישראל קלורין,אורה דוד(לימים אנגל),גדעון וולף,יונה-אשתו של אריה לוקר,דבורה שכטר,אבי שייר,עדנה שמחוני ועוד אחרים וטובים,שיסלחו לי שלא הזכרתי.

כתיבת תגובה

Close