השימושון

תמונות מהטלפון: המסע הגדול

.

לוגו

בתהלוכה

המסע הגדול / נועם לסטר

נזכרתי פתאום שעלי לגשת לבנק באיזה עניין. הצצתי בשעון וראיתי ששעת הצהריים קרבה ונותר זמן קצר עד לסגירת הבנק. זינקתי ממקומי ויצאתי לדרך. כרגיל, בחרתי בדרך הקיצור, כלומר דרך הפרדס ובית הראשונים. חלפתי בצעדים מהירים על פני בית הראשונים, והמשכתי את דרכי אל כיכר המושבה. לא צעדתי אלא צעדים אחדים על מדרכת האספלט הצרה ועצרתי באחת. מה שעצר אותי היה מונח על המדרכה מטרים ספורים מאחורי.
הסתובבתי והבטתי אל המדרכה. היה שם קו שנראה כחוט עבה המתוח על פני מטרים אחדים. החוט נע בתנועות קלות, כמעט בלתי מורגשות, בגלים זעירים של התכווצות והתמתחות. עקבתי בעיני אחרי קצותיו של החוט. הקצה הקדמי היה במרכז המדרכה, ואף שלא נע קדימה נדמה היה שישנה כעין התכווצות והתכנסות הדוחפת את החוט כולו קדימה. הקצה השני, האחורי, נמשך אל אחד העצים הסמוכים. הלכתי לשם. כבר הבחנתי שהחוט השעיר והחי הוא שיירה של זחלים העוקבים זה אחר זה – טוואי התהלוכה. חיפשתי היכן מתחילה התהלוכה, וגיליתי להפתעתי שהטור נמשך מעלה-מעלה לאורך הגזע. בגובה של כשני מטרים איבדתי אותו. איזו הפתעה באמצע היום: המסע הגדול של התהלוכן, מהעץ אל האדמה, שם יתגלמו הזחלים ויהפכו לפרפרים.
אבל המסע רב הסכנות השתבש באופן נורא. מוביל השיירה איבד את דרכו, ובמקום להתחפר באדמה משך את התהלוכה לאורך המדרכה המסוכנת – ופתאום עצר. התכופפתי לראות אם קרה לו משהו שעצר אותו בדרכו. הוא נראה שלם, אבל לא זז. כל הזחלים שמאחור כבר סגרו רווחים והטור התכווץ קדימה, ועדיין עמד המוביל ללא תנועה בראש הטור. מה יקרה אם לא יתעשת המוביל? לפתע, במרחק של כעשרה זחלים אחרי המוביל, פנה זחל אחד שמאלה והחל להוביל את השיירה אחריו. הכיוון החדש נראה מבטיח יותר, עוד כחצי מטר אל האדמה הטובה. האם יספיקו כולם להגיע אליה לפני שצעדים על המדרכה ימחצו אותם וישבשו את תנועתה של התהלוכה כולה?
לא יכולתי לחכות עוד, הבנק עמד להיסגר. לרגע נסערתי מהדרמה שנחשפתי לה, ומסכנותיו של המסע הגדול אל המטמורפוזה התת-קרקעית. אבל כשיצאתי מהבנק כבר בחרתי לי דרך אחרת, ושכחתי אפילו לעבור ולראות מה היה גורלו של המסע.

לבלוג של נועם באתר רשימות >>

הראה עוד

8 thoughts on “תמונות מהטלפון: המסע הגדול”

  1. אלגורי לחלוטין.

    המנהיג באובדן דרך ואיבוד עשתונות. המחליף שמתעשת תוך כדי תנועה. הסכנות הרבות שטמונות במסע. שולח אותי למחוזות ילדות רחוקים של "יער דנקטון" ו- "גבעת ווטרשיפ".

    מת על סיפורי מסע, גם אם נעדרי סוף. נשארנו עם חצי טאוויתינו בידינו.

כתיבת תגובה

שווה לראות גם

Close
Close