.
השעון / נועם לסטר
על הכוננית שליד שולחן העבודה שלי עומד שעון שקיבלתי פעם מתנה מבתי. הוא עשוי פח פשוט ורגליו הן שני ווי תלייה כפולים מברזל. הספרות השחורות נכתבו בדיו על ידי מי שהחזיק את עיגול הפח ביד אחת ורשם אותן בידו השנייה. הן אינן תבנית שהוטבעה אלא כתיבה בקו חופשי, וכך גם העיגול שמקיף את הספרות. עוביו משתנה ובמקום אחד הוא חורג מצורתו המושלמת ומקלקל כביכול את הסימטריה בסטייה אל תוך המעגל. נדמה שמי שצייר את הקו החל בתנועה כלפי מטה, מהספרה אחת ועם כיוון השעון. הקו מדויק ודק לאורך כמעט רבע מעגל, ונשמר המרחק שלו משולי הפח. ואז, בנקודה שבה נגמרת הקשת העליונה ומתחילה הקשת התחתונה, חל שיבוש בדיוק התנועה. השיבוש נמשך עד אחרי הספרה שש ושם, עם התיקון, מתעבה הקו בגלל שינוי זווית האחיזה. אולי גם הופעל שם לחץ כדי למנוע את התרוממות המכחול, שכן העיגול כולו חייב היה להיעשות בקו אחד. ברבע האחרון של המעגל הופחת הלחץ, התנועה שוב נעשתה מהירה יותר, והסיום בקו דק ולא מדויק (בכוונה?) נמשך מעט פנימה בלי ליצור חפיפה עם תחילתו של הקו.
השעון נקנה בחנות קטנה בשינקין, בימים היותר נחמדים של הרחוב, כשהמטמורפוזה שהמציאה אותו מחדש היתה עדיין רעננה ושובבה.
מחוג הדקות נפל לפני זמן רב, אבל שעון הפח ממשיך להראות את השעות בנאמנות ואני אוהב להביט בו – למרות שחיי מוקפים בשעונים אחרים: שעון מציץ אלי ממסך המחשב, שעון היד שלי מונח מתחת למסך, והטלפון הנייד שבאמצעותו צילמתי את התמונה מראה אף הוא את השעה.
