השימושון

תקשיבו להם

בוקר. אבא צריך כבר להגיע לעבודה. אמא לחוצה להדליק את המחשב ולצלול פנימה. ילד בפיג'מה לוקח את הזמן. שני ההורים שלו עצמאיים – אף אחד לא דופק להם שעון וזה יתרון גדול אבל גם מתכון בטוח לזליגות בוקר. במיוחד אם אתה מחזיק באמונה שלא מפריעים לילד באמצע משחק. אז הוא לוקח ערמת סקוצ'ברייט צבעונית ומשחיל בה קיסמים. אחד אחד במין מבנה באמת מקסים אבל יאללה! בוא להתלבש ואודרוב לגן. יש לי היום כמה פגישות וצריך להספיק, להספיק, לעבוד.

מבצע משולב של הלבשה ודיגדוגים. הופ מכנסיים הופ חולצה. היסחפות לתוך תחושת הזמן שלו. שוב קוצר סבלנות. והנה הילד לבוש ומוכן ומבסוט ורק מגפיים וזהו – לאוטו! שניה לפני הדלת הוא פתאום נעצר.

– אמא רגע, רוצה לראות כמה דברים יש מתחת לכריות של הספה?
– לא עכשיו (יה אללה, כמה עיכובים!)

הוא לא מוותר. בנינוחות מרים כרית אחת (שתי גולות וכמה פירורים) מרים כרית שניה, ושם נוצץ בגאון צרור המפתחות שלי. אם הוא לא היה מתעכב על זה אין סיכוי קלוש שבעולם שהייתי מוצאת אותו, למרות שיש לי זיכרון ויזואלי. ואז הייתי בטח נלחצת מזה שהגיע הזמן לאסוף מהגן ואז, ואז, ואז…

מסקנה: להקשיב. גם אם יש באזז. הנה, לפעמים בדל של קשב מניב מפתחות.

הראה עוד

1 thought on “תקשיבו להם”

כתיבת תגובה

שווה לראות גם

Close
Close