אוכלזוגיות ומשפחהיוזמות חופשיותמציאותנשיםסביבה וקהילהצדק חברתי

אשת חיל פרדס חנה – אמא לאמא אשה לאשה

[גיגי (חגית) אליאש]

כבר שבע וחצי שנים עברו, אבל עדיין אני זוכרת את הטעם המדהים של הקובה חמוסטה שקרן הביאה לי, את הסלמון שהביאה אביה, את האורז והשניצלים של תמר ויובל… זוכרת כאילו זה היה אתמול.

גיגי אליאשחורף 2005 בדירה תל אביבית. זוג הורים צעירים ותינוק חדש חדש. תקופה לא פשוטה זו היתה. מן שילוב לא מוצלח של לידה טראומתית, בעיות בהנקה, אמא שלי שכבר איננה איתי, משפחה שגרה רחוק, ינואר גשום… ימים מטורפים של לקום בבוקר, להניק, להניק, להניק, חיתולים, צרחות, הרגעות ואופס, עבר יום. ומי בכלל חושב על לבשל, להתקלח, לעכל רגע את מה שקורה. אז נכון ששנינו מן צמד חובבי מטבח כאלה, אבל למי יש זמן בתקופה הזו? ומדי פעם מגיעות מן נקודות של אור כאלה, בדמות חברים שמביאים סירי לידה. האוכל ברגעים האלה הוא מן סוג של נחמה, של חום, של אכפתיות, כמה כייף לקבל בתקופה הזו אוכל שהוכן באהבה!

אחרי כמה שנים נולדה לנו ביתנו שחר. הפעם אנחנו כבר הורים קצת יותר מנוסים וגם תנאי הפתיחה כבר יותר טובים, אבל עדיין נקודות אור בדמות תבשיל טעים עושות טוב על הלב. עדיין קיים הזיכרון של העוגה שהכינה מיכל ותבשיל האורז והבטטות שהכינה הילה ועוגיות הטחינה של רוני…(וסליחה אם השמטתי מישהו J). אח"כ יוצא פה ושם לארגן משלוחי "סירי לידה" (כך קראנו לזה) לאמהות של ילדים מהגן ולחברות, אבל תמיד במסגרת של נשים שמוכרות זו לזו.

בעולם כמו שלנו, שבו החברה כבר אינה שבטית, כל אחד גר בבית היפה שלו, הגברים לעיתים מגיעים הביתה אחרי יום סוחט של עבודה בשעת לילה מאוחרת (היישר לתוך אימיילים נוספים) הצורך הזה, של תמיכה אחרי לידה הוא חזק. הרגשתי את זה חזק אצלי ואני רואה את זה אצל הרבה נשים שמקיפות אותי, גם חברות וגם מטופלות, כרפלקסולוגית שעובדת הרבה עם נשים לפני לידה, הרות וכמובן נשים אחרי לידה בקליניקה שלי – "באלה הידיים".

לפני כחודשיים ישבתי לי מול המחשב וצללתי כהרגלי במעמקי הפייסבוק ולפתע תפס את עיני סטטוס של אישה בשם מיכל להט שמספרת על פרוייקט שנקרא "אשת חיל" – פרוייקט קהילתי שבמסגרתו נשים מפרדס חנה-כרכור מביאות בהתנדבות אוכל לנשים אחרי לידה. וואו! אני אומרת לעצמי. ושוב וואו! ב-ר-ו-ר שאני רוצה גם. מחליפה הודעות עם מיכל, שמסתבר שבדיוק יוצאת לחופש ומחפשת מחליפה והנה אני כאן, לצידה, ושתינו מתפעלות את הפרוייקט הזה שנקרא "אשת חיל".


מיכל נישטין להט
היא מורה ותיקה ליוגה, בעלת הסטודיו של מיכל בכרכור, בו היא מלמדת יוגה ונפגשת בין היתר גם עם נשים בהריון ונשים אחרי לידה. מיכל הגיעה לפרוייקט מעולם היוגה, בו קיים המושג קארמה יוגה = נתינה לאחר ללא כוונות רווח, עשייה לשם עשייה, לשם הנתינה. מיכל שמעה על פרוייקט דומה מתלמידתה, שגרה בעין עירון, הוקסמה מהרעיון והחליטה להקים דבר דומה בקנה מידה גדול יותר, כאן אצלנו, בפרדס חנה – כרכור.

מיכל מספרת שהיא עצמה דווקא מעולם לא מצאה את עצמה רעבה בחופשת הלידה, כי אמא שלה תמיד דאגה לה עם משלוחים ואריזות מוקפאות לשבועות קדימה. אבל גם מיכל מצאה את עצמה בחופשת הלידה הראשונה שלה לבד, לאחר שעברה לכרכור בעודה בחודש שמיני ואחרי פחות מחודש ילדה את בנה הראשון.

מיכל נישטיין להט

לא הכרתי כאן אף אחד. מיכל מספרת לי. הייתי מסתובבת ברחובות לבד. לא היו מרכזי הורות, או חוגים, היה את דיאדה אז בגן שמואל אבל זה לא כאן במושבה עם ההווי המקסים של פרדס חנה כרכור. עם הזמן הילד גדל, היא ממשיכה לספר, התחלתי לעבוד, פגשתי ועודני פוגשת נשים מקסימות ואני יודעת שיש כאן קסם של אנשים. לא פעם מגיעות נשים למפגשי הבייבי יוגה ואני רואה בעיניים שלהן שהן לבד וכמהות לחברה. זה ישר מעורר בי אמפטיה.

באחת מקבוצות הבייבי יוגה האחרונות שלה התפתח דיון בנושא האין זמן לבשל ולאכול בזמן חופשת הלידה. הייתה שם אמא שסיפרה כי היא הייתה אוכלת במבה לארוחת הצהריים, כי לא היה לה מה לאכול.
מיכל מספרת שהשילוב של מה שסיפרה אותה אמא מקסימה, יחד עם תחושות הלבד שעולות אצל הנשים, יחד עם ההפצרות של תלמידתה הובילו אותה לקחת נשימה עמוקה ולקפוץ למים.

כל פעם ממלא אותנו מחדש לדעת כמה כוחות נותנת הנתינה. כמה אנחנו מחפשים ומחפשות את האושר שלנו רחוק, בכסף, בזמן אחר, במקומות אחרים, כשרגעי האושר הקטנים הללו הם כאן. מתחת לאף שלנו ובכל רגע נתון. תחושת הנתינה כשמגיעים אל יולדת והיא מוקירה תודה יוצרת התרוממות רוח עילאית.

תודה לכל הנשים המופלאות במושבה המקסימה שלנו שנותנות רק בשביל לתת.

אז איך זה בעצם עובד?
כשמצטרפת יולדת חדשה לפרוייקט אנחנו שולחות את הפרטים לרשימת התפוצה של המתנדבות במייל ובפייסבוק ומי שבעניין משבצת את עצמה בתאריך שמתאים לה. אפשר להתנדב באופן חד פעמי ואפשר באופן קבוע. גם כשמדובר על מתנדבות קבועות אנחנו משתדלות שלא יעלה על מינון של פעם בחודש. בכל זאת, לא רוצות להיות לנטל.  אם יש בקשות מיוחדות מטעם היולדת אנחנו מיידעות כמובן, אבל בעיקרון כל אוכל מזין הולך. אין לנו שום הנחיות לגבי כמויות – מה שבא מתקבל ברצון.

כל יולדת חדשה מקבלת משלוחי אוכל במשך כ-3 שבועות, בתדירות של פעמיים בשבוע.

ומי אלה בעצם המתנדבות בפרוייקט? נשים צעירות ונשים מבוגרות, רוחנקיות שאנטי באנטיות, עקרות בית ונשות קריירה עסוקות. כולן. והנתינה הזו לא מפסיקה לחמם את הלב. נשים שנותנות מכל הלב, באהבה, שעוצרות רגע אחד את מרוץ החיים האינסופי למען אישה אחרת, בד"כ אישה זרה שהן לא מכירות, לפעמים הן יכירו דרך הפרוייקט ולפעמים המפגש יסתכם ב"שלום, שלום, תודה תודה" וזהו. אבל העיקר הנתינה והנחמה הזו בלב שמגיעה ביחד עם האוכל. יש אי שם מישהו חושב עליך, וגם אם את הכי לא במיטבך, עם ציצי דולף וזיעה ובגדים לא מי יודע מה ושיער סתור וסימני פליטות, עדיין מישהי, הקדישה לך מחשבה ואהבה ונתינה. וזה שווה הכל.

ילדת ומתאים לך שנפנק אותך? רוצה להצטרף לפרויקט ולהתנדב?
שילחי לנו מייל: esheth1@gmail.com
או דרך דף הפייסבוק שלנו- "אשת חייל פרדס חנה כרכור"
לא לשכוח לעשות לנו לייק : )
תודה.

תגיות
הראה עוד

7 thoughts on “אשת חיל פרדס חנה – אמא לאמא אשה לאשה”

  1. פרוייקט אשת חיל מתגייסת בפרוייקט צו 8!
    הפעם יוצאים מהשיגרה וחורגים מהנתינה לנשים אחרי לידה לטובת נשים שבעליהן גוייסו בצו 8.
    הרעיון הוא שכל אישה תיתן ארוחה לאישה שבעלה גוייס – נתחיל בשבוע אחד: ארוחה אחת בתחילת השבוע וארוחה שנייה לקראת סוף השבוע (כמובן בהתאם למצב ולהתפתחויות…).
    נשים באזור פרדס חנה כרכור: כאלה שרוצות להתנדב וכאלה שרוצות לקבל (אל תתביישו! יש כאן המון נשים שרוצות לתת!) אנא שילחו לי הודעה במייל esheth1@gmail.com
    או בדף הפייסבוק שלנו.
    שיהיו ימים שקטים! גיגי

  2. ועוד אני אוסיף- שמה שהילדה שלי למדה בחמש שעות האלה- היא לא למדה בשנה שלמה בבית- ספר דוגמא אישית לכל החיים- כי גם היא פעם תהיה אמא חדשה ואחד הדברים שיגרמו לי הכי הרבה גאוה זה אם היא פעם תעשה את הסרוויס (שירות, תפילה) הזה לאחרות. זה חינוך טוב.

  3. הייתי אצל נאוה של רני ואסף ולילה החדשה. שמחנו איתם אחרי צהרים- קצת תליתי כביסה, קצת שטפתי כלים, הרבה הייתי עם לילה במנשא והילדה שלי שחקה עם אסף החמוד.
    יצאנו אחרי מקלחות בערב עייפים אך מרוצים.
    מזמן לא הרגשתי כל- כך טוב!
    ממליצה לכם לנסות ולהרגיש בעצמכם.

  4. גיגי את כפרה אמיתי וברגעים כאילה אני מתרגש מחדש מהמקום הזה שלפעמים אני חושב שמאבד מצביונו..רק אנשים עושים מקום… מבורך מאד
    ועפרה זה מה שחשבתי..גם אנחנו בסדר..אפילו מבשלים לפעמים וקצת גוד קארמה לא תזיק לאיש:-):-)

  5. יוזמה ברוכה ונהדרת.
    אחרי הלידה הורי הגן עשו עבורינו תורנות בישולים וזו היתה הצלה.
    המתנה הכי גדולה ושווה שזכינו לה.
    מכל תבשיל אפשר היה להריח את האהבה, הכוונות הטובות ,הנדיבות וההשקעה.
    תודה למבשלים והמבשלות ובהצלחה בפרויקט הנהדר

כתיבת תגובה

Close