השימושון

בוא אלי פסוק נחמד / דרשה לשבת הגדול

מאת באֵרי צימרמן (*)

(הופיעה לראשונה ביום ה' 29.3.07 ב"הדף הירוק" בעריכת אורית פראג)

השבת שלפני פסח מכונה במסורת היהודית "שבת הגדול", כמה וכמה הסברים, שלא יובאו כאן, ניתנו לכינוי זה. בעדות אשכנז רווח מנהג לקרוא בבית הכנסת בשבת זו חלק מן ה"הגדה", ולפיכך, ב"הגדות" רבות נוסח אשכנז תוכלו למצוא, לפני מה ש"רבן גמליאל היה אומר", את ההערה המסייעת: "עד כאן אומרים בשבת הגדול", כדי שלא תתבלבלו ותמשיכו סתם כך לרוץ. כלומר, בשבת זו יש מי שעורכים בבית הכנסת "חזרה גנראלית" לליל הסדר, כמעט כמו בחדר-האכילה בקיבוץ. ב"שבת הגדול" נהוג לדרוש דרשה גדולה בענייני החג.

דּוּמָם שָׁטָה תֵּבָה קְטָנָה
עַל הַיְּאוֹר הַזָּךְ
וּבַתֵּבָה מֹשֶׁה הַקָּטָן
יֶלֶד יָפֶה וָרָךְ.

הַס, הַגָּלִים הַשּׁוֹבָבִים,
מֹשֶׁה הַקָּטָן פֹּה שָׁט.
לֹא יִטְבַּע, חיֹה יִחְיֶה,
יֶלֶד זֶה הַקָּט.

לקראת חג הפסח שב ומתעורר בי הצורך לרוץ להציל את משה. תוך התעלמות תמוהה מבת פרעה ומאחותו מרים אני חש אל סבכי חופו של היאור, תר אחרי התיבה הקטנה, מאתֵר, נכנס עוד ועוד אל תוך המים, ושם, בין סוף לצוף, אני רוכן אל התיבה ורואה בה את עצמי.

כל אדם חי בזיקה אל שתי תיבות: תיבת משה ותיבת נח. תיבת משה היא האישית, הפרטית; תיבת נח היא הכללית, הציבורית. תיבת נח היא העולם, על מבוליו וחיותיו; תיבת משה היא הקופסא בה מתכרבל אל שנתו הילד הקטן שהייתי. יכול אדם לאלף אלף חיות בתיבת נח, לשלוט, להשליט ולהשתלט, לרדוף להשיג ולחלק שלל, להקים רעש גדול כדי להשקיט את הבכי המתפרץ לו בתיבת משה הקטן. ואדם אחר מבלה כל זמנו בגעגוע ונענוע תיבת משה שלו, בהרגעתו ופינוקו של הילד הקטן שהיה, ושתלך תיבת נח לעזאזל.

"דומם שטה תיבה קטנה / על היאור הזך", כתב קדיש יהודה סילמן, "ובתיבה משה הקטן / ילד יפה ורך". כל כך רומנטי, כל כך נאיבי. היאור זך, הילד רך וכמובן יפה, הדממה נקייה מרעשי רקע, רק פעימות לבו של משה הקטן מרעידות אותה, ופה ושם איזה גל שזוכה בנזיפה מנומקת: "הס, הגלים השובבים, / משה הקטן פה שט. / לא יטבע, חיה יחיה / ילד זה הקט." מי שמזמזמים כעת את הלחן הנוגה של השיר ודאי מרימים את קולם יחד עמי במלים "לא יטבע, חיה יחיה", שואבים בטחון מן הריתמוס החגיגי של ההבטחה, מתגברים על הרעד החולף בנו נוכח סכנת הטביעה.

כמובן שתיבת משה האמיתית, בתורה, היתה מורכבת יותר. היאור לא היה כל כך זך, הילד לא היה כל כך רך ועניין היופי לא הובהר עד היום. אך כך גם תיבות משה של כולנו, הילד הקטן שהיינו בתוך האיש הגדול שאנחנו, העבר הנושך גם אחרי שנים כל כך ארוכות של שכחה. דומם שטה התיבה הקטנה שלי על יאור הלב, פועמת בקצבם של גלי הזיכרון:

בית-היתומים שלנו היה מונח כקופסה מכוערת בלב הגלקסיה הקיבוצית, מאיר החוצה בנורותיו דרך רשתות נקיות, הומה ילדים וילדות. הכל היה נקי. הכל היה עכור. היינו חשופים אלה אל אלה כרקמות נגועות. תמיד מישהו ראה משהו וגם כשלא ראה כאילו ראה. במקלחת ניצבו כוסות הפלסטיק במסדר, תחובות בקרש ארוך. שם, מוקף בחיידקי הפרטיים, פרח לו נרקיס חיי.
מצאתי אותו בצד המדרכה הראשית, פליט נואש ממסע ארוך אל הכרם ובחזרה. ברחמים גדולים אספתיו, הבאתיו אל בית הילדים, שטפתיו בברז והצבתיו בכוס הפלסטיק הירוקה. זה היה המרב שיכולתי לעשות למענו, לפני שמיהרתי למיטה למנוחת צהרים עם הפנים אל הקיר.
ואחרי הצהריים, כשבאתי לבכותו, הוא ניצב פורח בכוסי, אוגר אל גבעולו הרופס את המים הטהורים, מבליח אלי בזהרורי צהוב ולבן, מפשיר שמחה. שם, במקלחת הריקה, מתוך הכוס המאירה, הבנתי שאפשר לפרוח. זה היה רגע החירות שלי. "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון" – כך מתאר הפסוק מתהלים, המופיע בתחילת פרקי ה"הלל" ב"הגדה", את מה שאירע לי אז. מאשפות הרמתי נרקיס והוא הקים אותי מעפר.

הנה, סיפרתי, ותוך כדי סיפור, ראו זה פלא, הוא, משה הקטן, נרדם כאפרוח, הס פן תעיר, חיוך על שפתיו. וכשהוא מחייך, כשתיבתו צפה בדממה בוטחת על פני יאור החיים, אני קם ממקומי, זקוף כנרקיס פורח, ומצטרף אל שולחן ה"סדר" הציבורי של תיבת נח. וממש כשמתקרב ה"הא לחמא" אל סופו, בעודנו שרים "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין", אני הולך אל הילד הקטן שהייתי, מושה אותו מן התיבה השטה דומם ביאור הזך, מחבק אותו, נוטה אליו זרועותיי, מניף אותו על כתפיי, ושר לו שירים, וכן, אני אומר לו, הנה אנחנו הולכים להיות השתא, ממש השתא, בני חורין.

***

(*) בארי צימרמן הוא מורה ומשורר, מרצה במכללת עלמא. ביחד עם ד"ר שולה גלבוע הקים את קֶשֶׁר. קֶשֶׁר עוזר למי שרוצים לתת ביטוי יהודי לערכיהם האנושיים, ומגיש סיוע למי שרוצים לקיים את מנהגי עמנו בביתם או בקהילתם וזקוקים לידע ותרגול בתחומים כגון: עיצוב קבלת-שבת, עריכת טקסי-חג, הכנה וביצוע של טקסי בת-בר-מצווה (כולל "עליה לתורה"), ועוד. פרטי התקשרות – כאן.

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close