אקולוגיהבילוייםיוזמות חופשיותסביבה וקהילה

ברוך שלא עשאני אשה בקניה

[מאת לילי בוטמן]

הסרט "האשה ששתלה עצים" אודות חייה של ואנגרי מאטאיי, ולא הצליח למצוא מקום, או יצא עם צוואר תפוס, או לא ראה את הכתוביות והיה צריך לנחש כשדיברו בקיקויו, או ראה בעמידה וגם למי שתכנן לבוא ולא הצליח וגם למי שלא. רציתי לשתף בכמה קטעים מהאוטוביוגרפיה של האשה המדהימה הזו, הקטעים לקוחים מספרה Unbowed שלמיטב ידיעתי לא תורגם לעברית.

ואנגרי נולדה ב-1940, למשפחה משבט הקיקויו, אמה הייתה אשתו השנייה של אביה, אחת מארבע נשותיו, היא מתארת את המתחם המשפחתי: כמה בתי בוץ עגולים, בית לכל אשה בו ישנו ילדיה, גם הצאן, בושל האוכל על אש פתוחה באמצע הבקתה וסופרו הסיפורים, הטינג'ירה בקתתו של האב מקום של גברים, אורחים מבחוץ ובני המשפחה, כל אלה מוקפים בגדר ובה שער יחיד, במתחם לא היו מים או חשמל, בילדותה המוקדמת הופיעו בו בתי שימוש.
כילדה במשפחה פוליגמית היא לא הייתה מודעת לכך שיש אחים ואחים למחצה, היא קראה לאמהות האחרות אמא בתוספת התואר צעירה/מבוגרת (ביחס לאמא שלה) החוייה שלה כילדה הייתה שגם כשאמה הלכה לעבוד תמיד יש מבוגר שדואג, הסתבר שהיו ריבים בין הנשים ואביה הרביץ להן כדי ליישב את הריבים, אך כילדה היא לא הייתה מודעת לכך.
הוריה היו שייכים לדור "האנשים הקוראים" הם המירו את לבוש העורות בבגדי כותנה ואת האמונות המקומיות בנצרות, אביה היה בוגר בי"ס יסודי דיבר כמה שפות וידע קרוא וכתוב בקישואהילי, אמה מעולם לא למדה קרוא וכתוב ועסקה בחקלאות עד אמצע שנות ה-80 לחייה.

למרות שכבת ראשונה היה מקובל שתישאר בבית ותעזור לאמה לגדל את אחיה הקטנים, אמא החליטה לשלוח אותה לבית הספר. היא סיימה חטיבת ביניים ראשונה בכתתה, התקבלה לתיכון היחיד לבנות (שחורות) שהיה אז בקניה. ונבחרה להשתתף ברכבת האווירית אותה יזם קנדי, במסגרתה 300 בוגרי תיכון מצטיינים מקניה נשלחו ללמוד בארה"ב. היא למדה ביולוגיה תואר ראשון ואח"כ שני. מאוחר יותר היא תהיה האישה הראשונה באפריקה שתקבל דוקטורט, בהמשך היא לימדה במחלקה לאנטומיה וטרינרית באוניברסיטה שם הגיעה למעמד פרופסור חבר גם בכך הייתה האישה הראשונה באפריקה.

היא התחתנה עם מואנגי מאטאי, בן קיקויו שרכש השכלה גבוהה בארה"ב ופנה לעסקים ואח"כ לפוליטיקה. היא מספרת על הקרירה המשולשת שלה, מרצה באוניברסיטה, אמא לשלושה ילדים צעירים ואשתו של פוליטיקאי, שנמצאת באופן מתמיד תחת העין הציבורית הבוחנת האם היא "אפריקאית מספיק" או "אשה לבנה בעור שחור" כאשה אפריקאית היא שרתה את האורחים והגישה אוכל. היא גם השתתפה במסע הבחירות שלו והסתבר שהצורך המשמעותי ביותר של ציבור הבוחרים הוא עבודה, כך הנץ הרעיון שהוביל לתנועת "הרצועה הירוקה".

מואנגי לא עמד בלחץ החברתי שנוצר עקב חייו עם אשה משכילה ודעתנית, החברה בקניה כל הזמן בדקה "מי לובש את המכנסיים בבית" הוא עזב את הבית ושנתיים אח"כ הגיש תביעת גירושין. בקניה אז גירושין התקיימו רק על בסיס: בגידה, אכזריות, עינוי פסיכולוגי או אי שפיות מואנגי תבע על בסיס בגידה ואכזריות המשפט נדון בהרחבה בתקשורת של ניירובי לבסוף מואנגי זכה במשפט. בעקבות הגירושין התראיינה ואנגרי לאחד מכתבי העת והסבירה את דעתה על השופט, היא הואשמה בבזיון בית הדין ונשפטה לשישה חודשי מאסר, עקב פשרה היא שוחררה לאחר מספר ימי מאסר. המשפט והמאסר היו נקודת מפנה בחייה והתייחסותה לשלטון ולחוק.

בזכות נקודת מפנה זו, היא הובילה מאבקים בשלטון הדיקטטורי של קניה בשנות ה-90, בעיקר סביב תפיסת שטחים פתוחים והפנייתם לתועלת מקורבים והמפלגה השלטת, אך גם סביב חופש הביטוי והעצמת נשים. היא הקימה את תנועת "הרצועה הירוקה" האחראית עד היום לנטיעת מיליוני עצים בכל שנה וקיבלה את פרס נובל לשלום ב2004 על תרומתה לפיתוח בר-קיימא, דמוקרטיה, ושלום.

בעניין הסדרה (אקולנוע) יהודית אבני מנהלת הקתדרה במתנ"ס, עושה מאמץ כביר כדי שזה להעביר את הסדרה לעולם במרכז אומנויות הבמה, כנראה שזה יתאפשר סביב ינואר 2011, במקביל היא מחפשת פתרון הולם לשני הסרטים הבאים שיוקרנו כנראה במועדון אור, מסתבר שלכל התחלה יש את חבלי הלידה שלה, רציתי להגיד תודה לכם השותפים לחבלי הלידה, מי יתן ויהיו קצרים ככל האפשר.

תגיות
הראה עוד

10 thoughts on “ברוך שלא עשאני אשה בקניה”

  1. כן צריך לראות את השינוי לאורך הזמן
    כשאנחנו התחלנו עם אוכל אורגני היינו תמהונים כשהתחלנו למחזר קומפוסט היינו בודדים
    זה תלוי במעשים של כל אחד ואחת
    זה תלוי מה אנחנו עושים עם הילדים שלנו – קניון או יער , פעלתון או טיול על חוף הים
    וכוכוכוכו
    זה תלוי אם אנחנו משאירים את השקית אצל המוכר עם כל האריזות המיותרות , זה תלוי במסגרות שאנחנו שולחים אליהם את הילדים
    זה תלוי בנו , ומאיתנו לרשויות ומאיתנו והלאה
    אף פעם לא הייתה נורית השמשוני או שכמותה במועצה לפני כמה שנים לא היה משרד לאיכות הסביבה ולא היו מתקני מחזור
    רצוי שהדברים ישתנו מהר יותר אבל יש להם הקצב שלהם
    יוזמה ועוד יוזמה והשינוי הולך ונהיה מואץ

  2. איך עושים שינוי מהותי חברתי וסביבתי?

    הדרך היחידה היא למצוא דרכים בהם חווים את החיבור לטבע. ואם זה לא בחיי היום יום אז דרך חוויות יזומות.
    זה מה שעושים בשומרי הגן ובטח יש עוד אנשים ומדריכים שיכולים ללמד איך לחזור לפשטות הזאת לחיבור הבלתי אמצעי עם הטבע.
    וזה אכן אתגר להביא את כל התרבות המערבית למקום הזה שאנשים ירגישו מחוברים לסביבה כך שלא ירצו לפגוע בה. אך המצב כבר יותר טוב מאשר לפניי כמה שנים. אני מקווה שיש תקווה.

  3. בהחלט סרט מעורר השראה, ואנגרי מאטאיי היא אישה מדהימה, יש הרבה מה ללמוד ממנה והסיפור חיים שלה. אבל בקנייה הסיפור הסביבתי שונה משלנו בהרבה ואחת ההבדלים הגדולים קשורים בכך שהתלות הסביבתית שלהם מידית, הם חיים קרוב לאדמה ומרגישים את המשבר באופן ישיר… אצלנו אחד האתגרים הגדולים בדרך לחיים ברי קיימא, קשור לעובדה שיש ניתוק מהמערכת האקולוגית בה אנחנו חיים. שפותחים את הברז תמיד יש מים, שלוחצים על מתג יש אור שמוצאים את הזבל הוא נעלם… אנחנו לא חווים באופן ישיר את התוצאות של הפעולות היומיומיות שלנו כמו בקניה… והשאלה הגדולה היא איך עושים את החיבורים ויוצרים שינוי מהותי, חברתי וסביבתי שגם לדורות הבאים תהיה איכות חיים.
    אשמח קחת חלק במפגשים החודשים 🙂

  4. גם לי הסרט עשה תחושה שעם נחישות והתמדה הכל אפשרי, הרגשתי המון העצמה, תודה על הפרגון, במיוחד סביב החריקות בהתחלה.
    פתחנו כתובת מיוחדת לסדרה @sviva.phk בג'ימייל , מזמינה לשלוח מייל לכתובת כדי להשאר מעודכנים על המיקום החדש , כמו גם על הסרטים שיגיעו בהמשך, כמובן נעדכן גם במושבה חופשית (תודה רונית על התמיכה), אני מאוד מאמינה בפורמט של מפגש חודשי לא רק לסרט אלא גם בשביל להיות ביחד סביב הנושא הסביבתי , מקווה שיהפוך למסורת.

  5. לילי תודה, לא יכולתי להגיע להקרנה ואני שמחה על המאמר הקצר המסקרן והרהוט הזה
    בהחלט מעורר השראה ומחשבה הסיפור הזה – גם בהיבט האישי -הסיפור הביוגראפי של האישה המדהימה הזו וגם על פועלה – לא משנה באיזה נסיבות נולדנו מסתבר שאנחנו יכולים להתפתח לאין שעור – אי אפשר היה לדמיין שעם נקודת פתיחה כזו היא תגיע כל כך רחוק ובוודאי תשפיע כל כך על ארצה ,תרבותה ועל המסר האוניברסלי היא מעבירה
    אני רוצה גם לפרגן לך ולכל השותפים על הפרויקט המקסים של אקולנוע ואני מקווה שאצליח להגיע בהמשך

  6. אשה מדהימה. מעוררת השראה. ואולי בזכות הגירושים שנכפו עלייה היא קפצה קפיצה כבירה קדימה ביכולת שלה לעמוד מול המשטר הקנייתי ולעמוד על זכויותיה. ובכך לתת תקווה ובטחון לעוד המוני אנשים בעולם שלמדו ממנה להעיז.
    ממליצה מאוד לראות את הסרט, זה הרבה יותר מסרט על איכות סביבה. זה סרט על אישה מדהימה שעשתה שינוי חברתי.

כתיבת תגובה

Close