שלוש בריכות

יש אנשים שעושים מנוי בבריכה כלשהי. פשוט מחליטים על אחת והולכים על זה. אני, כך יצא, בתקופת נדודים גם בין בריכות. תקראו לזה סקרנות, או אילוץ אנתרופוסופי, כי כשכל ילד בגן גר במקום אחר נפרשת מניפה של בריכות תכולות, וכידוע, נפתחה עונת הרחצה.

הבריכה הראשונה שטבלתי בה השנה היא העירונית של גבעת עדה. לאליה יש מנוי וינאי מצטרף אליה לעתים, אז יש לנו לשם כרטיסיה. הבריכה…. איך לומר, עממית. על אף שהעם הטובל בתוכה אהוב ומוכר, ובמכה אחת פגשתי שם שלוש משפחות של חברים קרובים והרגשתי בבית (מה שקצת הלחיץ אותי אני מודה, כי זה היה לפני שמצאתי בית וחששתי שאני אמצא בגבעת עדה ואצטרך לזוז מפרדס חנה, מהלך סביר ביותר אבל לא כרגע). יש מזנון, עם מפעיל חמוד ומחירים פיירים. חייבים כובע ים. אפשר לקנות כזה במזנון בעשרה שקלים. וואן סייז. קצת לוחץ אבל לא נורא. המציל קצת עצבן, ויש מסלול אחד לשחייה ספורטיבית.

הבריכה השניה – גן שמואל
בריכה מצויינת. יש בבריכה של הקטנים מגלשת מים מפותלת. כל פעם שהצצתי בינאי הוא היה או במים או על הסולם או דוהר במגלשה. שעות. יש שם גם מרחבי דשא עם מתקני שעשועים (שטרם נחקרו), ואפשר לפקנק בשלווה. המציל טיפוס. הוא יותר מארח ממציל. ניגש באופן אישי לכל מי שמגיע ומקבל את פניו בלחיצת יד או בטפיחה אבהית, מחליף פיטפוטון ועינו רואה. כל הזמן. נראה לי שכשהוא לא בבריכה אז הוא אולי עוסק בנדל"ן.

והבריכה הסופנית: כפר גליקסון
אין. פשוט אין על הבריכה הזאת. מתאימה בול לנשמה הפנסיונרית שלי. למרות הדבורים והזבובים שצפים בה, ולמרות שאף מסלול לא מסומן. יש בה תכלת תמימה ונוף עגלולי חומחומי מנומר אלונים, ודשא מיטיב ושלווה של קיבוץ, והיום גם היתה מוזיקה מקסימה: תחנת רדיו ששידרה בוסה נובה רכה לצד רוק עליז, עם קריינות בספרדית בין השירים. לרגעים רקדתי לי במים.

מעניין איך הבריכה המחודשת של פרדס חנה. מישהו ביקר?