2012 זה עכשיומהעולםניו אייג'סדנאות, קורסים, חוגים

ג'ון דה רייטר 2012, פרדס-חנה וצפת

ג’ון דה רייטר בישראל
31.1.12 – ראגה פרדס חנה. רחוב חרושת 1, פרדס חנה. פנייה שלישית ימינה מדרך השדה (מתחם "הידית").
1.2.12 – חאן החמור הלבן צפת, חיים לבנון 5, קריית האמנים, צפת.
מחיר: 50 ש”ח.
שני המפגשים מתחילים בשעה 19:30.
דלתות נפתחות חצי שעה לפני כל מפגש, כרטיסים בכניסה.
משך כל מפגש כשלוש שעות. המפגשים בשפה האנגלית. מספר המקומות מוגבל, לכן מומלץ להגיע לפחות חצי שעה לפני תחילת המפגש. לפרטים נוספים: יותם – 052-6600558 // אדגר 052-5957647

יכולתו המיוחדת של ג'ון מחברת אל הלב ומעניקה התעוררות אל תוך מציאות בלתי נראית. ג'ון מגיש כלים מעשיים המאפשרים להביא מציאות חדשה זו לכאן ולקיים אותה בחיי היום יום. ג’ון מבטיח רק דבר אחד: היענות לבך אל ידע חי הנמצא בתוכך, תיקח אותך כל הדרך הביתה.

בגיל שבע עשרה, ג’ון דה רייטר מצא עצמו טובל באופן בלתי צפוי בתוך עומק של מציאות שלא היתה דומה לשום דבר שידע קודם. הוא חווה הגשמה פנימית עמוקה שנעלמה, לפתע, כעבור שנה. החיפוש חסר התועלת שלו בניסיון לחזור לאותה מציאות שחווה, התבטא במסע ארוך ומתיש בפנים ובחוץ, שנמשך שנתיים. לבסוף, ג’ון נטש כל מאמץ ושאיפה, וקיבל ללא תנאי את מצבו הנוכחי. מתוך גישה זו, של פתיחות ורכות לב, ג’ון שרה שוב באופן מיידי במציאות של הוויה טהורה. ג’ון אמר – ידעתי אז, שלא רק שאני אוהב את האמת יותר מאשר את חיי האישיים, אלא גם שאת האמת ניתן לדעת באמת – רק דרך כנות מוחלטת, וכניעה בפתיחות וברכות למה שכנות זו מגלה. האמת היא – לאהוב את המציאות בכף יד פתוחה, במקום לרדוף אחרי המציאות באגרוף קפוץ של צורך ותביעה אישית.

ראיון עם ג'ון דה רייטר לתכנית "אהבה, חיים, צחוק" רדיו ביירון ביי, אוסטרליה

פוויטר: אוקיי, אז במפגשים שלך, מה קורה במפגשים

ג’ון: במפגשים אני עונה לשאלות של אנשים בנוגע לדברים שמעניינים אותם ברמה עמוקה ומשמעותית ובמקרים רבים ברמה היום יומית הפשוטה. חוץ מלענות על שאלות, אני מתחבר עם אנשים ברמה עמוקה יותר. זה תלוי עד כמה עמוק הם מאפשרים לי להגיע אל תוכם בתוך הקשר. אם הם מאפשרים גישה ברמה עמוקה מאד, אז אני נהיה מה שהם, מה שהם לפני הכל, ובהיותי מה שהם, אין שום חוויה של איום, כך שנוצר קשר מאד עמוק ומוחשי של שיתוף ואחווה ומתרחש מפגש מאד עמוק, מפני שאנשים סומכים על מה שהם לפני הכל, כך שכאשר הם חווים את אותו הדבר אצלי אין להם סיבה לא להיות בתוך קשר של אחווה עם זה. כך שמתרחשת הזנה עמוקה והכרה בטוב שהם חווים.

פוויטר: והעומק הזה שאתה מדבר עליו, שקיים בכל אחד מאיתנו, שאתה הווה, אתה אומר ‘עד כמה שזה מורשה, או כמה שזה ניתן לגישה’. מה גורם לי לתת גישה או להרשות לזה בתוך עצמי

ג’ון: הפתיחות היותר עמוקה למעשה אצל אנשים. הם יכולים להיות סגורים על פני השטח, אך מאחורי זה ועמוק יותר מזה, יש להם פתיחות עמוקה. כך שאני לא פועל על פי מה שנמצא על פני השטח אלא רק על פי מה שקיים ברמה עמוקה יותר. כך שאני עוקף את כל האישיות ואת מה שקיים על פני השטח בתוך האישיות ואת מה שקיים על פני השטח אפילו בתוך ה’עצמי’, ברגע שיש משהו עמוק יותר מזה, המקום שממנו באה הפתיחות, זה הדבר שאליו אני מגיע ושאליו אני מגיב

פוויטר: ונראה לי, כשאני צופה בוידאו שלך, וכשישבתי במפגש איתך לפני מספר שנים, שההעברה או התמסורת שמתרחשת עם הפתיחות, למעשה אין הרבה בינה לבין המילים, ואיכשהו היא תלויה, אצלי הבכל אופן, ביכולת להרשות לך להיכנס פנימה. האם זה נכון? אנא הסבר

ג’ון: כן, התמסורת יכולה להיות דומה מאד למילים והיא יכולה להיות שונה מאד מהמילים, אבל עדיין התמסורת היא בעצם כל מה שקורה במפגשים. ללא התמסורת, כל מה שיעלה לדיון, יהיה אקדמי בלבד

פוויטר: נכון. וכשאתה אומר אקדמי, האם אתה מתכוון אינטלקטואלי וחלק מה’מיינד’

ג’ון: כן. מה שיקרה אז אינו מבוסס על מציאות יקרה ועמוקה, ולכן הוא אינו אמיתי באופן עמוק. הוא אמיתי רק במובן זה שהוא נוצר במוחו של האדם. כך שזוהי מציאות הרבה יותר שטחית

פוויטר: אז אני מתארת לעצמי שרוב האנשים שמגיעים לשבת איתך, כמו רוב האנשים בביירון-ביי שהולכים לשבת עם מורים, נמצאים בחיפוש אחר משהו. כולנו מחפשים אחר החופש הזה, האהבה הזאת, העומק הזה, ה… אני לא יודעת איך לנסח את זה, אבל קיימת איזושהי משיכה לנוע אל מעבר לשטחי ולנוע אל מעבר לאשלייה החיצונית, אל תוך משהו עמוק יותר. מה יכולים אנשים לעשות, או לא לעשות בכדי לתמוך בהעמקה הזאת?

ג’ון: הדבר הגדול ביותר שהם יכולים לעשות זה להיות בכנות עמוקה. ללא כנות עמוקה, הפתיחות להתרחב בתוך המיינד או להתרחב בתוך תפישת המציאות שלהם, עלולה להשתבש וללכת לכיוון לא נכון. כנות עמוקה גורמת לחיתוך דרך הכל עד לעומק הגדול ביותר שאליו כנות זו מסוגלת להגיע. ללא הכנות, המציאות נותרת כמציאות יחסית

פוויטר: וכשאתה אומר כנות אתה מדבר, אני מניחה, על כנות פנימית?

ג’ון: כן.

פוויטר: משהו בפנים, במקום בו אנחנו באמת… אני חושבת שהשאלה שעולה עבורי ויכול להיות שזה קצת טפשי לשאול את זה, אבל זה כאילו שאני רוצה להגיד לך שאני תמיד עושה את כל שביכולתי להיות כנה. ואני תמיד אומרת את האמת לגבי המנגנונים הפנימיים של עצמי ואל עצמי בחקירה, ככל שביכולתי. אבל אני לא באמת יודעת אם אני באמת כנה או אם זה מכוסה על ידי איזו מערכת אחרת

ג’ון: הכנות הזו יכולה בקלות להיות מכוסה על ידי מנגנונים שהושמו במקומם כדי להגן עלייך מללכת עמוק יותר מהאישיות שלך וללכת עמוק יותר אפילו מה’עצמי’ שלך. הכנות העמוקה מאפשרת להכרה לרדת אל מתחת לאישיות ואל מתחת ל’עצמי’

כשיורדים אל מתחת ל’עצמי’, אז תהיה תגובה למה שההכרה יודעת שאינו קשור כלל ל’עצמי’ ושקשור רק למה שמוכר וידוע ומה שעמוק יותר מה’עצמי’. כך שכדי להגיב לסוג כזה של ידע חי בפנים, הכנות צריכה להיות מסוג כזה שמוותר לגמרי על ההזדהות עם ה’עצמי’. זה יכול להישמע פשוט באופן יחסי, אבל כאשר האינדיבידואל נמצא בנקודה האחרונה הזאת של ויתור על ה’עצמי’, הדבר שעליו מוותרים איננו דבר שטחי, זה מגיע לנקודה של ויתור ממש על כל מה שאי פעם נתפש כבעל ערך

פוויטר: וזו, עבורי ואני חושבת שעבור אנשים רבים, היא התגלית ברגע ש… אני מתכוונת… אני יכולה לספר כאן סיפור קטן, שאני חושבת שהמאזינים שלנו בוודאי יעריכו. אני חושבת שלרבים מאיתנו היו חוויות רבות במשך שנים רבות של התעוררות, בוא נגיד של המיינד, שבהם, אתה יודע, אולי עבורי אני יכולה להגיד שהצעד הראשון היה ההכרה לפני הרבה הרבה שנים, שהמחשבות והרגשות ואופני הביטוי של בן האנוש הזה אינם מי שאני באמת. וזה היה די עמוק. אבל אז מגיעה נקודה שבה זה לא מספיק. ואז השלב הבא, שוב זה מהנסיון שלי, השלב הבא שהתרחש אצלי היה מה שאני מניחה שהוא התעוררות של הלב, בו היתה תחושה חזקה יותר של היותי נוכחת באופן מוחשי בחיים האלה והיה לי יותר קשר אליהם

ג’ון: כן.

פוויטר: אבל אם כך, נראה לי שמה שאתה מדבר עליו הוא אפילו עמוק עוד יותר ואני לא יודעת… אני מתכוונת, בהחלט היו לי רגעים שבהם הכל נעלם ובתוך ההכרה שלי אני הייתי הכל ובכל מקום, אבל הם לא נמשכו זמן רב. אני זוכרת שישבתי בצד אחד של החדר ובאותו זמן הייתי בכל החדר ומעבר לחדר. אבל, אתה יודע, תוך יום זה נגמר

ג’ון: כן

פוויטר: אני לא בטוחה לאן אני הולכת עם השאלה הזאת או אם זאת אפילו שאלה, אבל ללכת לרמה המוחלטת הזאת שבה כל מה שיש זו כנות טהורה ואמת מוחלטת, האם זה נכון שהמסע הזה פשוט ממשיך להיפתח ולהתגלות? ללא סוף

ג’ון: זה אכן ממשיך להתגלות ולהיפתח. אין לזה סוף, מכיון שתמיד מתחילה להתקיים אותה רמה שאליה את מתעוררת, מתרחשת אבולוציה של אותה רמה.
ללכת עמוק יותר מזה, עמוק יותר ממה שאנשים בדרך כלל חווים, זה דורש מההכרה להגיע באמת לנקודה אחת בתוך ההתרחבות, מעבר לחווית עצמם וכדי לתחזק את החוויה הזאת נדרשת הפנמה מאד אמיתית של המחיר. כך שאם התשלום נעשה מתוך הכרה בתוך ה’עצמי’, התשלום עבור מה שמתגלה, זה מאפשר למציאות שבתוך ההכרה הזאת לנחות בתוך ה’עצמי’ ובתוך האישיות כל הדרך אל תוך החיים הפרטיים של הבן אדם. ללא הבנה ותשלום של סוג כזה של מחיר, זה לא באמת נוחת בתוך ה’עצמי’. מפני שכאשר משהו גדול יותר שהתעוררת אליו נוחת בתוך ה’עצמי’, זה יהיה במחיר המציאות של ה’עצמי’ הזה ובמחיר המציאות של האישיות הזאת. לעיתים קרובות התעוררויות כאלה נחוות כדבר מאד נעים, התרחבות של הלב והתרחבות של המיינד, התרחבות של תפישת המציאות. וכשמשהו כזה נוחת בתוך ה’עצמי’ כך שכל ההשלכות מתגלות באופן מאד אמיתי, דבר כזה יגרום לשינוי מאד עמוק במה שה’עצמי’ הזה יהפוך להיות.

פוויטר: וכשאתה אומר…

ג’ון: כל מערך הערכים של האינדיבידואל, איך שהוא מתייחס לערך, ישתנה, אפילו כאישיות. איך שהאינדיבידואל נושא את עצמו ומתהלך בתוך החיים, ישתנה מפני שהמציאות המתרחבת נוחתת כל הדרך אל תוך החיים. אבל לעיתים קרובות זה לא נלקח הרבה מעבר למופשט. זה נלקח באופן כזה שעדיין מגן על ה’עצמי’. חוויות ההתעוררות האלה כולן טובות ותומכות באופן כללי ב’עצמי’ שנמצא שם. במובן זה החוויות האלה נוטות להיות רק שיפור-עצמי

פוויטר: זה ברור שאתה רואה את העולם ממקום מאד שונה מזה שאני מניחה שאני רואה אותו, או אולי זו רק התפישה שלי. ואני תוהה אם תוכל לחלוק קצת איתנו, ביחוד עבור אותם אנשים שאולי אינם יודעים מי אתה, מה קרה לך

ג’ון: אני נפתחתי באופן שאת ההשלכות שלו לא הבנתי באותו הזמן, והפתיחה הזאת הרשתה לי להיות משהו שהיה מאד שונה מלהיות ‘מי’. זה היה יותר כמו להיות ‘מה’. לדעת מה אני, בפנים ובחוץ, ובאותו זמן לא להיות יכול באמת להגיד מה ההבדל. זה היה מעבר לתפישת המציאות שאי פעם ידעתי או אפילו דימיינתי לעצמי. זו היתה ההתחלה. המציאות הזאת אותה חויתי נמשכה בערך שנה, ואז היא החלה לאט לאט להתעמעם ולדהות, ועזבה ללא סיבה נראית לעין. אחרי זה התחלתי לחפש מהי המציאות הזאת. חשבתי שזה לא משהו שאי פעם אוכל להיות נפרד ממנו, או שיוכל אי פעם להיות נפרד ממני. כך שבחיפוש אחריו, ידעתי שעלי להיות מסוגל להיכנס או לגשת אל המציאות הזאת בעצמי, וזה לקח זמן מה. תוך כדי הליכה דרך כל מה שיכולתי לעבור דרכו בפנים, בניסיון להגיע ולגלות מה הוא הדבר בפנים שבו אשתמש כדי להגיע אל המציאות הגדולה יותר הזאת. זה התבטא באופן בסיסי בכריית באר בפנים. ודרך זה הגעתי לכניעה וויתור עמוק על הצורך למצוא אי פעם את המציאות הזאת. הכניעה הזאת היתה כניעה באופן מוחלט. ואז בעצם גיליתי שוב את כל המציאות הזאת. והתגלית שלי היתה שבעצם זו הכניעה, הסוג הזה של כניעה עמוקה ומשמעותית, שהביא לכך. ומאז, במרוצת העשורים, התרחשה אבולוציה שלמה, אבולוציה בלתי פוסקת של להיות המציאות הזאת.

ג'ון דה רייטר בישראל 2012

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close