דימוי תחושתי

שיואו, את לא מאמינה איזה טכנולוגיה המציאו,
תומר קורא לי אתמול בערב מהמרפסת ומוסיף מיד:  מסך מגע שנוגע בחזרה. שאפשר להרגיש מרקמים של דברים, כמו נייר זכוכית, אספלט, את הכדורים של באבלס. אולי זה יהיה כבר באייפד החדש – מקסימום שנה הבאה עוד שנתיים זה כבר בכל המכשירים. את קולטת?

שכה אחיה!

אנחנו צופים בסרטון:

[מקור: 5to9]

אני חושבת על תחום שלם חדש של עיצוב: דימוי תחושתי.
על מגמות לעיצוב תחושתי שתפתחנה (בבצלאל או בתל השומר?). מלא שאלות צפות וגם בהלה – שדימוי תחושתי ירחיק את האנשים מהטבע. יהפוך גם דבר מוחשי, אמיתי כמו מגע, לדימוי, שנתון למניפולציה טכנולוגית. (ואולי יש אנשים שזה ככה בשבילם  גם עם מגע אמיתי?). ומה זה אמיתי?  בעולם שאנחנו צועדים בו נצטרך לפתח יכולת אבחנה דקה מדק כדי לזהות ולמיין את האינפורמציה. מה אמיתי ומה דימוי (לא באופן תיאורטי – בגוף!) וכל תתי האבחנות שביניהם…

אתמול עמלמול קפצה לבקר והביאה איתה חלק מסדרת הגמדים המפוארת, שנמצאת בשלבי עיבוד לתצוגה ומכירה. ישבנו בשמש האביבית בגינה, ותהינו לאן הגענו עם הטכנולוגיה:
לצבוע ציור בתשומת לב מול תכנת ציור זה יכול לקחת אותו זמן ואותה אנרגיה יצירתית והשראה כמו לצבוע אותו בצבעי מים. כאן היד אוחזת עכבר כאן אוחזת מכחול. שתי התצורות ניתנות לשיכפול.
אז מה זה המקור?
אולי הניצוץ שממנו נוצרה היצירה. השאר זה גימור.

ועוד אני חושבת, על אפליקציית חתול. שאפשר יהיה ללטף את הטאבלט והוא אשכרה יגרגר לתוך כף היד, בלי שערות בספה ובלי ארגז חול בבית ובלי קפיצות על השיש.

אני לא בטוחה שאני אוהבת את זה.

תומר מסתלבט עלי: זה-רק-בגלל-שאת-פוחדת-מחידושים-ולא-מאמינה-שאלוהים-עושה ה-כ-ל לטובה. ואז אומר, הפעם ברצינות:  תארי לך איך הרגישו האנשים שגילו שהם יכולים לקחת זרע מעץ, שימי לב – זרע מעץ – ולשתול אותו איפה שרוצים ולא איפה שהוא צומח! הם היו ה מ ו מ י ם.

אולי הוא צודק כשהוא אומר שאין חדש תחת השמש.

ואגב השמש..

אתמול היתה סערה סולארית חזקה על השמש והיא צפויה להיות מורגשת בכדור הארץ היום בצהרים.  להמשך קריאה >