השימושון

עניין של בחירה

מאת: מיכל עגני (*)

איזה חמוד בעלי – לקח את הילד לשעתיים. זו הכותרת של כתבה שראית ב-ynet , שבה מלינה ריקי כהן על העובדה שהאחריות על הילדים היא שלנו הנשים – בלי קשר לקריירה ולשאר עסקים.
קראתי בשקיקה אני מודה.
לפני תשע שנים כשעברנו לאזור – הציעו לי עבודה מפתה כמזכירה במשרד עורכי דין בחדרה. מה שהיה מפתה בה, מעבר לזה שעבודת עורכי הדין נשמעת מעניינת ומרתקת בעיקר כשאת מכירה אותה רק מהזווית של אלי מקביל – להיות מין מזכירה כזו, כמו אלין, הבלונדינית. אולי בלי הצבע הזה, וגם בלי המיניות הנשפכת, אבל בכל זאת – נשמע כמו משהו שיכול להכניס פלפל לחייה של כל אמא צעירה ועמוסת חיתולים, שכבר קצת נראית כמו חיתול בעצמה. והפיתוי הנוסף היה המשכורת. כפולה ומכופלת מזו של עובדת סוציאלית. הייתי בהריון וזה לא ממש הפריע להם. יכולתי להתחיל לעבוד מיד. נשמע נפלא! אבל – אליה וקוץ בה. לא יכולתי להגיע בזמן להוציא את הילד מהמעון.
בן זוגי, שיחיה, היה אז מובטל. והוא שמח מאד בהצעה הזו – אני אעבוד כמפרנסת עיקרית והוא ימצא עבודה שתסתדר עם להגיע בזמן לקחת את הילד מהמעון. ואחרי הלידה – כמובן להיות עם הילדים…
וכמו שאני מכירה אותו – הוא היה עושה זאת לא פחות טוב ממני. (כן, לצערי, חייבת להודות בזה. הוא אמא לא פחות טוב ממני).
התלבטתי – מצד אחד הייתה לי הצעה לעבוד כעובדת סוציאלית קונבנציונאלית ולהרוויח – נו טוב, ברור, כמו שעובדת סוציאלית מרוויחה. והרווח המשני (משני? אולי עיקרי?) – להיות עם הילדים, להרגיש את מה שעבר עליהם היום מיד שנייה (המטפלת במעון) ולהיות איתם חלק משמעותי יחסית מהיממה. מצד שני – הצעה לעבודה מפתה ששכרה (הלא מבוטל) בצידה. האמת שעדיין לא הייתה לי כרס. ובין שני ראיונות העבודה רק גיליתי שאני בהריון. ודווקא באופן פרדוקסלי ומוזר – מה שהטה את הכף היה הגילוי שאני בהריון. מילא ילד אחד שאני פחות אהיה איתו – אבל שניים?
וכך פצחתי לי בקריירה של אמא מקבילה לקריירה של עובדת סוציאלית. הילדים היו במעון – בגן – בבית ספר – ואני מסיעה אותם ומחזירה אותם. ומתחברת. בן הזוג מצא עבודה קצת יותר משתלמת (ברור) משלי וקצת יותר מחייבת (בשעות).

לפני כמה שנים רטנתי עם חברה, בדיוק באותו סגנון שבכתבה המצורפת, על הבעלים שמתעכבים. ("בדיוק הייתי בדלת, ושאלו שאלה חשובה, אז איחרתי את הרכבת. עבודה, את יודעת") על הלוקסוס שאין לנו – להתעכב עוד שנייה, עוד רגע. אנחנו צריכות להיות מחושבות – כדי להגיע בזמן. כי זו האחריות שלנו. אם נאחר – מי יהיה עם הילדים? ותמיד נושפת בעורפנו גם התחושה של – איזו מין אמא אני אם אני לא עומדת בכל המטלות שקשורות בילדים בגאון. (וכל הביקורת הזו – שמבחוץ ויותר מזה – רגשות האשם שמנקרים מבפנים).
והם – יכולים להרשות לעצמם – עוד מילה, עוד דקה. להגיע מאוחר. לנוח – כי עבדו כל היום.
חבר אחר אמר לאשתו שלא הלך לעשות קניות, כי הילדים היו בבית. "את יודעת איך זה קשה – לשים את כולם על האוטו, כל פעם לקשור אותם, לשחרר אותם, להסתובב איתם בסופר…" אז היא חזרה מאוחר ואפילו חלב לא היה בבית. "ומה – אני משאירה אותם בבית קשורים לספה – והולכת? כאילו לי לא אמור להיות מסובך כל הסיפור של להכניס, לקשור, להוציא, להתעמת בסופר…".
בקיצור ישבנו ורטטנו את הסיפור עד תום. והוספנו פלפל עם מה עוד הם לא – ואיך אנחנו צריכות להודות על זה ששטפו כלים בכיור, או לקחו את הילדים לטייל ואפשרו לנו שעה מנוחה…

ועכשיו לשאלה החשובה מכל – האם הייתי מתחלפת? האם הייתי מוכנה להפקיד את ילדי בידיו של בעלי (האמונות והמדהימות) ולעבוד שעות ארוכות. להיות המפרנסת של הבית. להיות זו שמביאה את הכסף וש"חופשייה לנפשה" – ואם היא שוטפת כלים או משחררת את הבעל לשעה-שעתיים, כי הואילה ולקחה את הילדים (שהם בכלל לא המטלה שלה) לטיול – אז היא מלכה ועכשיו שבוע היא יכולה לנוח על זרי דפנה, כי היא שיחקה אותה בג'סטה שעשתה?
אז התשובה שלי היא לא. מבחינתי להיות עם הילדים שלי זה לוקסוס. משהו שבחיים לא אהיה מוכנה לוותר עליו. הדבר הכי בסיסי והכי בוער בעצמותיי. כי קודם כל אני אמא. אחר כך כל השאר.
ובן זוגי – טוב, יש לו את המקום שלו – גם הוא קודם כל אבא, נכון. זה לא מונע ממני את היכולת לקטר – שכל העול של הילדים עלי שלבן הזוג שלי כל הזמן יש לו את החופש לעשות מה שהוא רוצה ואיך… וכשהוא איתם להגיד "איזה חמוד בעלי – לקח את הילד לשעתיים" ולדעת שזו לגמרי הבחירה שלי. כולל החלק של לאפשר לעצמי את להוציא קיטור מפעם לפעם….

(*) מיכל עגני היא אמא ל-4, עובדת סוציאלית, קינסיולוגית חינוכית ומגשרת. מנחה סדנאות למשפחה.

הראה עוד

7 thoughts on “עניין של בחירה”

  1. הי מיכל,

    אמרתי לך כבר פעם כמה ועד כמה אני אוהבת, מעריכה, ומוקירה אותך?
    תודה על מי ומה שאת,

    לענייננו,
    טיפים קטנים לחופשה: סדר יום מסויים שבו יש מינון לטלויזיה, מחשב, בזמנים שאני זקוקה לשקט, (קפה בנחת על הבוקר), זמן אמא – יצירה, סיפור, ניסויים ומחקרים, אצלנו קוראים לזה "רגע חושבים",(יש המון ספרים בנושא), משחקים המון משחקים, תחזירו עטרה ליושנה למשחקים של פעם, קלאס, גומי, אוניות צוללות, לנחש מספר שמחביאים, חם קר, ועוד…אם משתעממים אז אני מכינה להם ליום המחר הפתעה, מזמינה חברים לחידון בנושא מסויים (שאלות שקשורות בניסויים), או כוכב נולד, תחרות שירים ועוד,….. בדרך כלל אחה"צ מוקדש לבריכה, או יציאה לחברים גן שעשועים או אטרקציה כמו סרט, או בילוי אחר.
    ביי דקלה

  2. הי מיכל .
    איזה כיף , איזו תגובה איכפתית וחמה !!!
    לפעמים אני ממש מעריצה את ממציא האינטרנט , שבזכותו אפשר להתקרב באיזשהוא אופן למישהו שאני בכלל לא מכירה , ואפשר גם להתרחק , למרות שלפעמים אני קצת כועסת עליו ( על המחשב ) שקצת הרחיק את האינטימיות האמיתית של לשבת ולשתות קפה ….
    לענייננו – מן הסתם היום אני הרבה פחות מבולבלת וגם יכול להיות שכבר לא הייתי 10 דקות לאחר שכתבתי את התגובה ( מזל תאומים )
    אני מסכימה איתך לגבי היצירתיות , למרות שאחרי שבועיים חופש כבר לא בא לי להיות יצירתית בשביל אף אחד , יש לי 2 ילדים ( נשמע מעט לעומתך ) הגדול בן 3.5 והקטן בן 1.8 , מתוקים
    מתוקים , אך מעייפים .
    מיכל , תודה לך על תשומת הלב והאנושיות.
    המשך חופש נעים . …..וקוראים לי דנה…………

  3. אני בחופשה בצפון, ליד מחשב מזדמן – והייתי חייבת להכנס לראות אם יש תגובות. איזה כייף שיש!

    ורד – תודה על התגובה.

    מבולבלת – אוי כמה שאני מכירה את הימים האלו – של הלהגיע לסוף היום עם הלשון בחוץ ולשאול – נו, באמת , הייתי חייבת ארבעה? לשמחתי הימים האלו מעטים במהלך השנה. הרבה יותר מהם הם אלו שאני נהנית מלראות ולהיות איתם. יש הרבה דברים שעוזרים לי – גם ההבנה במיינד שזה מה שאני רוצה. וגם השיגרה – הדברים הברורים (לי ולהם) שעוזרים לעבור את היומיום שלפעמים (מה לפעמים? בדרך כלל) מתיש.
    מה שחשוב זה המינונים. גם המקום של עד כמה אני איתם (מורידה את הכובע בפני אמהות החינוך הביתי שגם עם עסק מהבית ושורדות בגאון, לדוגמא. לי אישית השעות המעטות שהם ב"מסגרות" ואני יכולה בהן לשווק / לקדם ולעבוד בעסק שלי מאד משמעותיות), גם המקום של מתי אני לוקחת פסק זמן מהם. ובמקום הזה צריך לבחון מה בדיוק הצורך שלך – מה יגרום לך לקחת אוויר ולנשום ולהמשיך הלאה בשלווה ואהבה.
    לפעמים מספיקות לי עשר דקות (טוב, עם עוד כמה דקות גנובות…) כשבן הזוג חוזר הבייתה, לפעמים אני זקוקה לטיול לילי, לפעמים אני יוצאת לחברה / עם חברה לכמה שעות, לפעמים עם הבן זוג ולפעמים צריכה סופ"ש שלם עם הבן זוג או חברה כדי לנשום (את הטריק הזה אגב, של לנסוע עם חברה, גיליתי רק בשנה האחרונה ולי הוא עבד נפלא ומילא את המצברים).
    כתבת שאת מבטיחה לעצמך להנות מזה. הבטחה טובה. עכשיו כדי לממש אותה צריך לבחון מה יכול לעזור לך יותר להנות מזה. איזה דברים ביום יום איתם את אוהבת ואיזה לא? איזה דברים שאת אוהבת לעשות את יכולה לעשות כשהם נמצאים? ואז לנסות לצמצם את אלו שאת לא אוהבת (למעט אלו שחייבים – להחליף חיתולים לא יכולים לצמצם, אבל אם את לא נהנית לשבת איתם בבית הרבה שעות רצוף, אז אם זה יש מה לעשות), ולהרחיב את אלו שכן – וגם לחשוב איך את יכולה להביא לשעות שלך איתם דברים שאת אוהבת לעשות ולא קשורים בהם.
    אני לא יודעת בני כמה הזאטוטים שלך, ומה את אוהבת / מה טוב לך – אבל מה שאני כן יודעת שחלק מהדרך שאני רואה להנות מהאמהות – מהגידול והשהות עם הילדים שלנו – זה יצירתיות.

    וכן – יש גם אמהות שמתאים להן להתחלף עם בן הזוג – וזה בסדר. מה שחשוב זה שתבדקי מה שמתאים לך. ולהיות מבולבלת זה נפלא – כי זה נותן את האפשרות לבחון את הדברים לעומק ולהבין מה מתאים לנו.

    מקווה שקצת עניתי לך. אשמח לשמוע ממך.

    ובינתיים – שיהיה לכולנו סוף שבוע נפלא !!!

  4. לפני שאת חושבת להתחלף איתו תדעי שהדשא של השכן אף פעם לא ירוק יותר.
    גבר ואשה הם שונים מטבעם ולא יעזור שום דבר פשוט דברי איתו על מה שמציק לך וראי זה פלא
    סביר להניח שגם לו יציקו דברים שאת אומרת או עושה.

    בהצלחה

  5. מיכלי, מסכימה איתך לחלוטין!
    גמני לא הייתי מתחלפת בשום מחיר.
    בתחושה שלי אמהות היא חלק מההגדרה העצמית שלי באופן שונה לחלוטין מזה שגבר יגדיר את עצמו "אבא" עם כל הכבוד לבעלי, ואת הרי יודעת שיש כבוד!
    זה משהו בסיסי בפסי הייצור שלנו, שהם- מה לעשות- פשוט שונים. לא יותר טובים או פחות טובים. פשוט שונים!
    כייף לקרוא אותך, מחכה כבר לעוד.

  6. איזה כיף לך שאת לגמרי סגורה עם עצמך על ה-להיות עם הילדים ולא להתחלף עם הבעל הנחמד שלך , אני עוד בשלב של ה – אולי להתחלף איתו , כי אני מוצאת את עצמי מזיעה , מרוטה ומרוחה בלי הרבה תחושות סיפוק בסוף היום , למרות שכל פעם מחדש אני מבטיחה לעצמי להנות מזה , לא תמיד מסתדר לי .
    תמשיכי להנות עם הקטנים , ואני אמשיך להתנדנד בין המתוקים שלי לבין הצורך לחופש ושקט .
    יש לך איזו עצה ?

כתיבת תגובה

Close