התפתחות האתרטורים אישייםכתיבה פרטיתסביבה וקהילה

המדריך הקצר לאופטימיות זהירה

[עמית נויפלד]

לפני מספר חודשים הזדמן לי לשאת הרצאה אודות תנועת ההאטה. בשלב הדיון שהתעורר לאחריה, הרים אחד המשתתפים את ידו וביקש לומר כמה דברים. “אני מסכים עם כמעט כל מה שאתה אומר”, הוא פתח ואמר, “אבל אני פסימי בנוגע ליכולת שלנו לשנות דברים במציאות”. עצרתי אותו בטרם התחיל לשטוח את הסיבות לעמדתו האפסטימולוגית, ושיתפתי אותו ואת שאר הנוכחים בעובדה שאני בעצמי הפסימיסט הגדול ביותר שחי עלי אדמות מאז ומעולם. “אני משוכנע כי האנושות צועדות במדרון חלקלק וכי העולם כולו על סף כיליון”, הפתעתי מעט את הנוכחים, “אבל למרות הפסימיות המוחלטת שלי, אני מקבל בכל יום מחדש את ההחלטה לפעול בצורה אופטימית למען הרעיונות בהם אני מאמין”.

הזכרתי את העובדה הזאת בטור שכתבתי אודות תנועת ההאצה, אולם אני מקדיש לה כעת פוסט נפרד. בפרוס השנה החדשה, הבחירה בגישה אופטימית וחיובית לחיים היא ככל הנראה ההחלטה הכי טובה שניתן לקבל, מסקנה אליה הגעתי לאחר שעברתי את התהליך בדרך הקשה. יותר ממחצית מחיי הבוגרים עברו בהתפלשות ברגשות שליליים כאלה ואחרים, שהשפעותיהם הגיעו לכלל ביטוי במגוון רחב של דרכים, החל בריבים קולניים עם נהגי מוניות בכבישים, וכלה בתקופות ארוכות של הסתגרות בביתי ושקיעה בייאוש קיומי.

בפסקאות הבאות לא יובאו פתרונות קסם, וכמו כל שינוי אחר בחיים, גם הבחירה בגישה אופטימית וחיובית דורשת תרגול, אולם מובטח לכם שבמידה ואתם משתייכים למחנה הפסימי, אימוץ של אחד או יותר מהרעיונות הבאים יסייע לכם ליהנות בצורה מלאה יותר מהחיים, ליצור קשרים חדשים ולחזק קיימים, לבלום את הופעתם של קמטים חדשים, ובאופן כללי יאפשר לכם להיות חיוביים יותר כמעט בכל מצב בחיים (למעט כמובן בעת בדיקות כאלה ואחרות בקופת החולים).

***

לבחור ב”כן”

המילה “לא” על שלל הופעותיה היא כנראה האויבת הראשית של החשיבה החיובית, וככזו אני ממליץ למעט בשימוש בה ככל האפשר. “אני לא יכול לעשות זאת”, “זה לא יעבוד”, “אני לא רוצה”, כל אחת מההצהרות האלה יכולה לקבל ביטוי חיובי יותר, אם רק נפסיק להתרכז במה שאנחנו לא יכולים לעשות, לא חושבים שיעבוד ולא רוצים לנסות, ובמקום זאת נתרכז בדברים בהם אנחנו טובים, חושבים שיעבדו ורוצים לעשות.

מאחר ובעת שאנחנו שקועים בפסימיזם ושליליות עדיין קשה לנו לעשות את ההבחנה, אני ממליץ לבחור ב”כן” באופן שרירותי בכל סיטואציה נתונה. בשיאה של אחת מהתקפות הייאוש שהזכרתי, ולאחר שהבחנתי כי אני דוחה על הסף כל הצעה להתרועעות חברתית (שעשויה היתה מצידה לסייע בהחלצות מהמצב הקיים), קיבלתי על עצמי לענות בצורה חיובית לכל פניה שאקבל, תהיה אשר תהיה, במשך שבוע אחד לפחות.

ציפיתי שההחלטה השרירותית שקיבלתי תוביל אותי לבירה בבר השכונתי עם חבר, לארוחה אירועית כלשהי במסעדה, או חלילה למסיבה, אבל בוודאי לא חשבתי שהיא תגרום לכך ששבועיים אחר כך כבר אהיה על טיסה בדרך לחופשה בצרפת. במקרה יצא שהטלפון הראשון לו עניתי בבוקר היה מחבר, שהציע לי החלפת דירה עם מכרה בפריז. מאחר וכל מה שנותר לי באותם ימים היה הכבוד העצמי שלי, לא היתה לי ברירה – עניתי בכן.

למצוא עוגנים

מוזר ככל שזה עלול להישמע, החופשה בפריז היתה עלולה להפוך לנסיעה אומללה אם לא הייתי בוחר מראש לנער מעלי כל מחשבה שלילית שהיתה קשורה בה – הפסד של שבועיים בלימודים, הפסד של ימי עבודה, נסיעה לבד לעיר זרה ועוד. במקום זאת בחרתי לעצמי מראש מספר פעילויות שידעתי שמסבות לי הנאה והחלטתי להתמקד בהן לאורך החופשה כולה: שוטטות, קריאת ספרים, ביקור בשווקי פשפשים וצריכה מבוקרת (במרבית הזמן) של אלכוהול. פריז התגלתה כתפאורה מושלמת לארבעתן, וכך מצאתי את עצמי מדלג משוק פשפשים אחד לשני, משוטט שעות ארוכות ברחובות לא מוכרים, וקורא ספרים בבתי קפה ובגנים ציבוריים, וכל זאת תוך שאני שתוי לסירוגין.

פריז היא כמובן לא דוגמא מייצגת, אולם אם כל אחד מאיתנו ימצא לעצמו את אותן פעילויות שמסבות לו הנאה וסיפוק, הן יוכלו להוות בעבורו עוגנים של אופטימיות וחיוביות כמעט בכל סיטואציה אפשרית.

לנטרל את הפצצה

באותה מידה בה אנו יודעים מה עושה לנו טוב, אנו יכולים גם לדעת מה עושה לנו רע, וכל אחד יכול לאתר את הסיטואציות היומיומיות שמצליחות לסחוט ממנו את האגרסיות הקשות.

בעבורי למשל, מקור בלתי נדלה לרגשות שליליים ועצבים היה הזמן שהייתי מבלה במכונית. נהגים שחותכים את הנתיב, שצופרים בכל עת ובלי סיבה אמיתית וכמובן העמידה בפקקים – כל אלה יכולים גם היום להוציא אותי משלוותי, כך שאני בוחר לנטרל ככל האפשר את הסבירות להתרחשותן. בתוך העיר אני מתנייד רגלית או באמצעות אופניים, ובנסיעות ארוכות אני מבכר את התחבורה הציבורית. רק את הנסיעות לעבודה וחזרה אני עדיין מבצע ברכב הפרטי, וגם אז אני בוחר את הדרך הארוכה יותר, שעוברת בסמיכות לים ובכביש איטי יותר, ובזמן הנסיעה אני מאזין לשיעורים בגרמנית כך שאני לא חש שמדובר בבזבוז מוחלט של הזמן.

מוקשים אחרים יכולים להיות במקום העבודה, בקשרים הזוגיים או המשפחתיים, ביחסים עם חברים או אפילו באופן שבו אנחנו צורכים אקטואליה ומידע ברשתות החברתיות. אם ננהל רישום של הסיטואציות שמצליחות לעורר בנו רגשות שליליים נוכל עד מהרה לגדר אותן, ולאחר מכן לנסות לנטרל אותן – בין אם באמצעות הימנעות מוחלטת מהן ובין אם באמצעות שינוי האופן שבו אנו פועלים בתוכן – החל בהשתקת קבוצת הוואטסאפ המשפחתית וכלה בהסבה מקצועית.

לייצר מנטרה

אין לנו אפשרות לשלוט בכל הגורמים המשפיעים על מצב רוחנו, אולם יש לא מעט כלים שיכולים לסייע בידינו להתמודד גם עם הימים המבאסים שנקרים בדרכנו. פעולה פשוטה אחת שמצאתי אפקטיבית במיוחד היתה לייצר לעצמי מנטרה, אותה אני נוהג לשנן בכל עת בה אני מרגיש שאני עלול לשקוע לאחד מאותם התקפי דיכאון ישנים ורעים – “כל יום קדוש” – שלוש מילים שבעבורי מהוות תמצית מזוקקת של רוחניות חילונית, המאגדת מצד אחד את רעיון הזמניות של חיינו ומכאן שגם את חוסר חשיבותם או משמעותם, ומצד שני, ובאותה נשימה, גוזרת את ערכה האינסופי כמעט של כל יממה.

הקביעה ש”כל יום קדוש” מאפשרת לי לקבל את הדברים השליליים ולהכיל אותם במסגרת התייחסות שאינה מעצימה אותם ואינה מעלימה אותם, אלא פשוט רואה אותם כחלק בלתי נפרד של החיים. כזה שאינו מצריך דרמות מיוחדות, מעניק את האפשרות המעצימה של ההתגברות, ומאפשר להמשיך ולהתרכז בצדדים החיוביים של החיים.

מנטרות יכולות להגיע מכל מקום, שורה של שיר, משפט מספר, פסוק מכתב יד רוחני, כל דבר שיסייע לכם לקבל את הסיטואציה שנקרתה בדרככם, ולעשות זאת בצורה הטובה ביותר.

לחרוג מעצמנו

אמירת כן, מציאת עוגנים, נטרול פצצות ומנטרות כאלה ואחרות הן כולן דרכים טובות להתחיל את המסע אל עבר האופטימיות הקוסמית שממתינה לנו מעבר לפינה, אולם הדרך הטובה ביותר שמצאתי עד כה לחיים מלאים וחיוביים היא ככל הנראה לרתום את עצמנו למשהו שחורג מהעיסוק המיידי בחיינו.

כתבתי על כך את הפוסט “ההיסטוריה המקוצרת של האינדיבידואל ומושג הקהילה כאפשרות של ההאטה“, ואם לתמצת אותו לכלל משפט אחד – האושר הפרטי שלנו אינו יכול להיות מנותק מהאושר של הקהילה האנושית בה אנחנו חיים, ויותר מכך, הוא מותנה בה. מכאן גם שהדרך הטובה ביותר לתחושה של אושר וסיפוק, היא לאתר את המקום בו נוכל לתרום בצורה הטובה ביותר לאושר המרבי.

אם אני לוקח את הרעיון לקיצוניות שלו אני יכול לטעון בלב שלם כי הקנאה אינה רגש שלילי כי אם תחושה המתעוררת בנו בסיטואציה בה אנו מבינים כי אין לנו דבר שנוכל לתרום לאותו אדם כלפיו היא מופנית, ושמחה לאיד אינה אלא ביטוי כנה של אושר לנוכח מצב המצריך את סיוענו המיידי. אבל אתם כמובן שלא חייבים להסכים עם המשחק המחשבתי הזה, מספיק שתנסו בעצמכם – עובדתית, אנחנו הכי מאושרים כשאנחנו נותנים מעצמנו לזולת.

***

הרשימה הקצרה הזאת כמובן אינה ממצה, וישנן עוד אינספור המלצות, חלקן קלישאתיות יותר וחלקן פחות, שיכולות לסייע לנו לבחור בגישה חיובית לחיים. בחרתי להעלות על הכתב רק את אלה שעבדו בצורה הטובה ביותר בעבורי, ומי שמעוניין יכול להוסיף לה עוד רבות אחרות.

וודי אלן כתב פעם כי עדיף להיות עשיר מאשר עני ולו מסיבות כלכליות, ואני מאמץ את המשפט באדפטציה מתאימה: עדיף להיות אופטימי מאשר פסימי, ולו מסיבות חיוביות. החיים פשוט קצרים מידי מכדי להעביר אותם במרמור בלתי פוסק, ועשייה אופטימית תמיד נעימה יותר מפסימיות נרגנית.

עשו מה שאתם רואים לנכון כדי להיות מאושרים, אבל עשו זאת מבלי לוותר מראש על האפשרות שתצליחו בטעות.

———————————————————————————

פורסם במקור באתר "Slow"

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close