כתיבה פרטית

ומבפנים –

העכבר שלי השתגע,
לא רוצה לתפוס את השורות. כל לינק זה איזה 7 נסיונות לתפוס ויותר,
רומז בריקוד שאין לו כוח לקופי פייסטינג.
גם לי.
אני רוצה להתרסק על הספה ולחלום צהריים.

יום שני של המחזור, קורא לי לשוטט במרחבי סוואנה פנימית, לבושה בסוודר קליל עם פנים גלויים לרוח. זה מקום בלי חמסין, בלי זמן, מושפע מ"סוד הגן הנעלם" שאנחנו קוראים כרגע.
(שמעתי לא מזמן על קבוצת נשים שמתכנסות ביחד ליד האלון הבודד לאוהל אדום.
מעניין אם זה עדיין קורה.)

לא עזר ריפרוש וריסטרט. העכבר לא מסכים.
אני שומעת את הציפורים בחוץ מרננות , טריקת פלדלת, טריקת דלת של אוטו, ועוד ציפורים, ועוד,

במקום לקום, אספתי את עצמי (?) בדקתי אימיילים ושקעתי לסשן על המחשב.

***

בימים כאלה בבית הישן היתה צצה באיזשהו שלב גלו ושואלת: "מה אכלת היום?"
פישפוש קצר בזיכרון –
יוגורט עם גרנולה ותפוח והרבה קפה,
והיא היתה מדליקה אש מתחת למחבת העמוקה ומקפיצה איזה קוסקוס וצועקת עלי לא לחטוף שעועיות מהסיר ולא להיסתם משטויות.

אני כותבת ושמה לב שהעכבר חזר לתפקד.
כן,
יודהיודה צודק, מחשב זה יחסים אישיים.
והמחשב שלי שובב ויודע לחטוף אותי לסיבובים.

איכשהו עם כל העניינים היום הזה יצא יעיל בכל זאת. יעילות מוזרה.
דברים הצליחו להתחבר, להתרכז למרות הפיזור והאלף משימות.
השיחה הפנימית שלי נהיית טו-דו ליסט, אני אומרת לרות בבוקר, גם שלה, ואנחנו מנסות לעשות כמה דברים פרקטיים (לקול קריאת העורב השחור).

כשאני עושה תיקונים על הוורדפרס היא יוצאת ובאה וגם אני, ברגעים של המתנה לטעינת מסכים שולחת עצמי לתוך שיר על הטיוטא בצד. יש לה בבית עוזרת, נעה חרישית בין החדרים ולתנועותיה יש מוזיקה מרגיעה, כמו שהייתי ילדה קטנה בחורף ונשארתי חולה בבית, מדמדמת הזיות חום, סביבי אמא מנקה את הבית, מיישרת כרים, מעבירה סמרטוט בתנועה איטית ובוטחת, ובבית ריח של פנטסטיק ואחר כך ריח של אורז וגם של פרחים.

[צילום מהבוקר: ינאי ג'י]

הראה עוד

9 thoughts on “ומבפנים –”

  1. ואצלי מהבוקר האינטרנט עבד לאט ורנדומלי עד שחדל כליל. בשמונה וחצי כבר הייתי בבית קפה, וגם שם האינטרנט הבריז. כתבתי עם עט על דף! בסוף הלכתי לאילנקה ועבדתי משם.
    והנה עכשיו פתאום שוב מחוברת. כמה סמיכה ככה שבירה הרשת הזאת.

  2. מבפנים-

    נסיתי לדמיין כל היום מה מרגישים הכורים האלו שהיו שם בפנים 69 יום ועוד צריכים לעבור 700 מטר של חושך במעלית שרוחבה 54 ס"מ כדי לראות את האור.כמובן שזה בלתי ניתן לתפיסה. 33 גברים בחדר של 50 מטר רבוע, 30 מעלות חום , 90 אחוזי לחות. גברים, גברים ,אחד אחד שירדו למעמקי האדמה כדי להביא כסף הביתה. יש מי שמשווה את האירוע להליכה על הירח.עולם שלם עוצר את נשימתו, מדינה שלמה אחוזת טירוף וילד אחד בוכה. רוצה את אבא. להרגיש את החום. ויוה צ'ילה.

    וסליחה רונית, פשוט ניצלתי את הכותרת כדי להביע את רחשי ליבי. לא רק פרדס חנה וכרכור אלא כדור שלם שצופה משתאה בחילוץ הירואי של גיבורים בשר ודם.

כתיבת תגובה

Close