כללי

זיכרון תאי

נשמות יורדות לכדור הארץ קבוצות קבוצות.
בתוך השינה של הערות לפעמים מבליח אשכול קישורים, הקשרים, על איך שההוא הכיר את ההוא באקראי או שלא באקראי ודבר הוביל לדבר. לפעמים אני רוצה לדעת מה עשינו בחיים קודמים, כמו באיימיש, שהם מזהים אחד את השני דרך העיניים. הרבה זמן התעסקתי עם זה ובסוף מישהו – לא זוכרת מי – אה, אולי המורֶה ההולנדי לתרפיית גילגולים שפגשתי פעם בעין הוד – קרא לזה "תיירות גילגולים" ואמר שאם זה רק לצורכי רכילות/סקרנות אז אין בזה טעם. אולי זה נכון, האמת זה נכון, החוויה היא מה שמשנה, הרגש שעולה מתוך הזיכרון התאי ומופיע בתמונה, שאפשר לעבוד איתה.
תמונה ברורה, חיה, כמו בחלום, שמטפלים טובים יכולים לעזור לה להתייצב או להתפורר לכדי תובנה מרפאת.

ובכל זאת, כשנתקלים באוסף קישורים וצירופי מקרים שמפגישים בין אנשים זה תמיד מעניין (אותי) לדעת מי זה מי. בעיקרון כולם כבר פגשו את כולם, אבל יש מדרגות קרובות יותר של שיתוף פעולה, קשרים צפופים יותר קרמטית. משפחות שונות – בלי קשר דם – שחולקות גנטיקה משותפת או נראטיב כפפתי. קהילת דם ורוח, כמו שכותבת יעל.

אם מסתכלים על פנים של אדם (כל אדם) מספיק זמן אז הם מתחילים להתחלף.
בתחושה שלי, בפרדס חנה כרכור יש סוד שכזה, שיכול להתפענח. משהו שקשור באמנות ואמונה.

(כתבתי את הטיוטא לקטע הזה לפני חודש ורק עכשיו אני משחררת אותו, בגלל טלפון מעניין שקיבלתי הבוקר….. פרטים בהמשך!)

הראה עוד
Close