2012 זה עכשיובילוייםגם וגםזוגיות ומשפחהיוזמות חופשיותילדיםסביבה וקהילהשיטוטים

חופש מהחופש

[ענת מגל]

נורא מקניט כל העניין של החופש הזה. השנה התארגנו מראש, תפרנו קייטנות ותעסוקה לכל יום ויום, יש לו"ז מסודר מתי עושים מה ובאיזה הקשר – אחלה חופש שבעולם!

לילדים. רק לילדים.

אני לא מתכוונת להתלונן פה על מחירי הקייטנות וגם לא על הדרישה לקיצור החופש, (זה באמת לא פייר) אבל כן מתכוונת להתלונן, ובגדול, על העלמו בטרם עת של החופש למבוגרים! כל המילים האלה שמתנגנות עכשיו בלי סוף 'החופש הגדול', 'החופש הגדול', 'החופש הגדול'.. רק מזכירות לי עד כמה החופש שלי נעשה קטן, קטנצ'יק, פיצ-פצפון.

קלנדרכי בזמן שחלף ונעשינו הורים כאלה, אנשים כאלה, מבוגרים, נעלם לי הזמן שהיה מתוייג – 'זמן חופש', ואני נקרעת מגעגועים! מתגעגעת לטעם של חופש לא נגמר, חופש אמיתי כמו לשבת בים, לעצום עיניים, בלי לחשוש שמישהו יטבע בינתיים, או יאכל חול, או סתם יעלם בין האנשים, מין חופש של עייפות שבאה משכרות, מלשתות כמה גינסים טובים, ולא כי מתעוררים בלילה להרגיע ילד מבוהל מחלום רע. מין חופש שלמילה בקבוק אין קונוטציה של חלב חמוץ, אלא יותר של בירה מרה, שחורה, חופש שאפשר להגיד מה שרוצים, בלי להיות אחראים והגיוניים כל הזמן, חופש של להיות בתל אביב קצת יותר מכמה שעות בין פגישות, עד לרכבת, חופש של לישון בחוץ בספונטניות בלי לארוז חצי בית ולתכנן מי מביא פיתות, ואז לשכב על האדמה ולשמוע שקט מוחלט או מקסימום את חיות הלילה הקטנות.

אבל המציאות מוציאה לי לשון. עם כל המודעות והרצון וחלוקת הקשב והתפקידים, בסוף אני מצליחה להיות בחופש רק לכמה דקות, רגעים ספורים. אין כאן תלונות על מעמד האישה המדרדר ,כי זה לא רק עניין של מטלות הבית והעבודה, זאת אומרת זה גם, אבל יש גם עניין של תחזוקה עצמית וסידורים: לצאת עם חברה, ללכת לפילאטיס, לבלות עם האיש, לאזן קצת עם לימודים ולראות כוכב נולד..(אני לא מושלמת), כל זה טוב וכיף ומשחרר, אבל הבעיה שקצוב בזמן של בד"כ דקות או במקרה הטוב – שעות ספורות, בין משימה אחת לשנייה, חלק מלו"ז שבועי מהונדס. זה חופש קצרצרצ'יק ולא הספקת להגיד 'אנציקלופדיה' ודי. נגמר.

אין פה פאנץ', או עתיד אוו תקווה, ככה זה עכשיו וזהו. הייתי רוצה להגיד שיום אחד הזמן שחלף עוד יחזור. אבל בדיוק קראתי כתבה על אנשים בדור השלישי (=זקנים, בעברית לא מנומסת) שיש להם המון זמן! וכן, הם יוצאים לכבוש את העולם, לטייל, לבזבז את הכסף שצברו. איפה הם לא היו, אירופה ברור, אמזונס חובה, אפילו אנטרקטיקה, הגיעו לסוף העולם, אחלה חופש לא? לא! הם מטיילים עם רופא צמוד. אורזים את הכדורים בתיק מיוחד. לא עולים יותר מידי מדרגות. אם יש תור מוותרים על המוזיאון – בקיצור זה לא זה. גם לא נראה לי שזה קורה באמת קודם, כי בתקופתנו שהילדים עוזבים את הבית בגיל 90, נראה לי שזה קצת מגביל. אז זה מה יש ועם זה ננצח.

נסתפק בזמנים הקטנים האלה שבאים פתאום, מתנגשים חזיתית בתכנונים, זורקים את התוכניות לשבוע אחר ביומן, ומאפשרים לשמוח, ליהנות, גם מכמה שעות או דקות, מה שבא. זה באמת נותן כח, רק צריך ערב חופשי מלא בריגושים והנה יש לנו יש ערב כזה, ממש פה, בביג מושבה שלנו, לילה לבן, ח"י האהבה, בדאון טאון פרדס חנה –כרכור! או-יה!

והנה הגענו לתכל'ס, כי אני אומרת שצריך לעשות ולא רק להתלונן, למרות שלהתלונן זה גם טוב, כי הלילה הלבן נולד מתלונות אינטרנטיות! הכל התחיל מהפוסט הזה, של אייל כגן, וזריקות העידוד שנכתבו בתגובות, הולידו את הלילה הזה שיתקיים השבוע בחמישי. וזה ממש ממש מגניב בעיניי. יושבת פה חבורה של אנשים מול המחשב שלהם, שלא בטוח שכולם מכירים ממש אחד ת'שני, חלק יושבים בסלון, חלק במיטה או בגינה ומתקתקים אחד לשני תלונות על שלטים, ומזה נוצר איחוד של אנשים שמרגישים שצריך לעשות פה משהו, כולם שותפים לאותה הרגשת מיני- זיפת (כי לא באמת נורא), ומחליטים לעשות עשייה אמיתית, חיובית, בונה! ויש התרגשות, והיא מדבקת ועוברת ברשת בצינורות הפייסבוק, ובמפות של גוגל, ובמיילים אחד לשני ('אתה שומע, יש אצלנו ערב מגניב') ועוברת גם לאנשים הלא וירטואלים שמצטרפים לחגיגה, וכמו במשחק ההוא, אחד מעביר לשני באוזן, אבל עם טוויסט כי כאן כולם יודעים את אותו הדבר בדיוק, ו'מאנציקלופדיה' לא יוצא 'אני לא יודע', כי כולם קוראים את הפרטים בערוצים הדיגטיאלים למיניהם.

אז לכל מי שצריך קצת אוויר, בארבע שתו קפה חזק, בשמונה איזה כוסית ויאללה החוצה, צאו ללילה הזה, יש מלא מלא דברים מעניינים, ובכלל הזדמנות מצוינת לצאת מהמזגנים לתוך האוויר של הלילה.

נעבור את הלילה ונראה.

שיהיה מוצלח ואז נראה מה עוד אנחנו יכולים לקדם בזכות התקתוקים אלה שלנו.

תגיות
הראה עוד

7 thoughts on “חופש מהחופש”

  1. נדמה לי שגבי גזית אמר את זה אתמול

    חופש זה כשאישה נוסעת לבד לשבוע ומשאירה את הבעל עם הילדים

    אחכ הבעל נוסע לשבוע והאישה עם הילדים

    אחכ כל המשפחה נוסעת יחד לחופש

    ואחכ רק הבעל והאישה נוסעים לחופש

    האמת נשמע הגיוני

    ומאד מציאותי..

  2. רצה הגורל או המזל או שמישהו שם שמע את התלונות ואירגן לי חופשה בדירת שותפים, בעיר אחרת עם חיי יום ולילה תוססים. כבר יומיים שאני פתאום פה, לבד. עוברת ממקום למקום. אתמול יצאנו בעשר בלילה, וכבר הייתי עייפה, במקום יין הזמנתי תה ואפילו זה עלה לי לראש..וקצת לפני חצות כבר רציתי לחזור, הגענו לדירה מלאת פוטנציאל ואנשים, ניסיתי לתפוס פינה ורק לנוח. היה קשה, היה רעש של אנשים שנמצאים בחופש..תמידי.
    הבוקר כשניסיתי לסחוט את שאריות המשחת שיניים, ושמעתי את הזמזום הרועש של המקרר, נזכרתי בסוג הזה של החופש, שרק לפני כמה ימים עורר בי געגועים ורק התחשק לי לחזור הביתה, לפינה שלי, עם בני בייתי המוכרים ואהובים…תקראו לזה פיצול, אבל אני בעד לעשות חופש בתוך החיים האמיתיים, חוזרת עם הבנה שחופש כמו שהיה פעם, לא יכול להתקיים היום..וטוב שכך! הזכרונות שלנו מתוקים, המציאות יותר מורכבת..

  3. התחלת את הפוסט בתיאור הבעייה עצמה- התכוננת והתארגנת ותפרת קייטנות ועיסוקים וכו. כבר לא חופש! איך אפשר להרגיש חופש עם כל כך הרבה עיסוקים?
    כשאני מוצאת את עצמי מארגנת את הילדים, מפעילה אותם, מייצרת פעילות ( ואנחנו עוד בחצי חינוך ביתי)- אני יודעת שהפרזתי עכשו בגדול. ומהר מאוד החיים מגבים אותי בכל מיני סיטואציות ומצבים שמתחרבשים. אבל תכננתי הכל איך מתחרבש לי?
    אמר החיפושית לנון שהחיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים אותם….
    החופש הכי גדול, זה לא לתכנן, לארגן, להפיק, לייצר משהו כדדי שיהיה חופש.
    חופש בא כשלא עושים כלום, כשאת מרשה לעצמך לא לעשות כלום, שאת יודעת שאת לא צריכה להצדיק את הקיום שלך בעולם על ידי עשייה, אלא פשוט לנוח.בעיקר לנוח ממחשבות.
    זה אנחנו שנותנים לעצמינו חופש.
    עצה שלי- פשוט עזבי הכל, את כל התוכניות, תני לילדים להשתולל, לזלול ממתקים בלי הכרה ( בספטמבר תתחילי איתם דיאטה ביחד) ולפרוץ כל גבול אפשרי. מה אכפת לך? את הצד השני את כבר מכירה…..
    חופש נעים.

  4. טוב, באתי לנוח ולהרגע קצת בפוסט שלך בצל המחשבות על חופש מהחופש.

    המציאות לא רק מוציאה לשון היא גם מוציאה את המיץ ,בטח בין השעות 11 -18.00 (שזו דרך אגב אולי הסיבה העקרית לרצון להעביר את הדברים ללילה, פשוט אפשר לנשום).

    כתבתי פעם פוסט שעניינו הסינכרוניזציה בין הזמן הפנימי לחיצוני (את מוזמנת לקרוא), אם לתמצת אותו למשפט אחד אז (שזה משהו שאני נהנה לעשות בזמן האחרון, במסגרת עיקרון הציצמום )אז הוא מדבר על היכולת להיות בחופש בתוך העשייה/חיים משנובע מההבנה וההכרה העמוקה שאין סתירה בין השניים.

    מכל מקום, את, כמה שזכור לי היית לא מזמן בכרתים השכנה והאהובה , כך שלך אין על מה להתלונן:), אני אספר לך בסוד שהתמונה של הים שנלותה לפוסט עשתה לי את זה (אבל זה די קל) ואני אספר לך עוד סוד קטן שהכי בא לי בלילה הלבן זה פשוט להתסובב בין כל המקומות, (מה לעשות וצוותו אותי לתפקיד הכרוז במכירה הפומבית ביחד עם חברי/יקירי רוביניו). אגב, ביוון כמו ברוב ארצות הים התיכון החיים מתחילים ב-9 בערב, ואם הסתכלת מסביב אז המשפחות יושבות סביב שולחן והילדים מתרוצצים לפעמים גם עד 3 בלילה.

    אני מצטרף לקריאה שלך, לצאת , לחייך, להנות, להוריד איזו בירה טובה, אבטיח גבינה בולגרית, זיתים ממולאים, קטנה, ולצאת לנשום אוויר . ואם זה לא חופש אז אני לא יודע חופש מהו.

כתיבת תגובה

Close