ח"י באהבה 3 – שיא החום. 16 באוגוסט 2012

[מאת: אייל כגן]

חם. הקיץ נותן השנה בראש כבר מיוני. מי מאיתנו שעובדים בחוץ – ולא נעים ממזגן למזגן מבועתים מגל החום שתוקף אותם בין לבין- יכולים לבחור בין שתי ברירות עיקריות: לקטר או להנות. אני בצד השני. אחרת לא הייתי מעלה על דעתי לצאת שוב לפרק השלישי של המסע הקסום בטרילוגיית "ח"י באהבה". אם אני זוכר טוב את שירת המקהלה בהצגה "טוביה החולב", בה לראשונה בחיי הייתי פרח קיר, בעוד מושיק בירמן גונב את הבמה לצידה של מירב גרובר (לימים אחת ה-שחקניות של הקאמרי), אז הפזמון היה "מסורת, מסורת". אני ממש עוד יכול לשמוע את המנגינה. וזו גם המגינה שמתנגנת לי כשאני חושב על "ח"י באהבה 3".

כמו כל דבר, זה התחיל מזרע קטן, ספונטאני, ששווק וויראלית וירטואלית והיו שותפים לו לא מעט אנשים שהרגישו מעין שותפי סוד. ואחרי זה הגיע "התקליט השני" שגם הוא היה מלווה בחששות, ותחושת "האין כח ולמה אני נכנס בואכה יולי אוגוסט" ובכל זאת שהגיע אלי –אני כבר לא זוכר מי- בשיא החגיגה שהתרחשה אצלנו במתחם ב"ח"י באהבה 2", ואמר לי "כגן, אתה חייב לראות את רחוב המושב, הוא נראה כמו יום העצמאות ". עברה בי צמרמורת. זו הצמרמורת שעוברת בך כשאתה יודע שחזון ויוזמה פוגשים את המציאות ויכולים לה. אתם יודעים מה , עזבו מילים גדולות, זו פשוט תחושה עילאית של אושר שמגיע אחרי חודש עבודה מאומץ שבו אתה רץ , ומדבר, ומתקשר ומתעצבן, ומחייך ומכיל ופוגש וחושב ושותק ומתלבט וקושר קשרים ופורם אותם, ומתמודד, וכובש ונסוג. בסופו של דבר, זה סוג של ניצחון.

זה לא סוד, שהתמהיל של התושבים בפרדס וחנה וכרכור השתנה בשנתיים האחרונות. השכונות החדשות הביאו איתן מאות משפחות חדשות עם סדרי עדיפויות כאלו ואחרים. יש כאן דור שלא ידע את דרכי העפר, הבורות והרזון הכלכלי. זה דור שבמובן מסויים הגיע אל המוכן, אל כבישים, אל תאורת רחוב, אל שפע בתי קפה ואל סצנה של עסקים מקומיים שמתקיימת ונראית מובנת מאליה. זה לא תמיד היה ככה. לפני שנתיים כמעט ולא היו בתי קפה אחד לרפואה (למעט אולי הגורן וסגאפרדו באלונית),  והיום אני יכול לספור כמעט על שתי ידים את בתי הקפה שצצו כפטריות בשדות האורבניים של המושבה ומתחמי הקניות החדשים.  יש כאן מעצבות בגדים וחנויות לייף סטייל ופיצריות, ומספרות ומתחמים ייחודיים כמו של החסידה, שיהר, האוסף, לבנדר, דורותיאה ודידי. יש הוצאות ספרים כמו פראג והוצאות לאור ובלוג כמו מושבה חופשית. יש כאן התרחשות ייחודית שאני גאה להיות חלק ממנה. יש כאן בעיקר המון אנשים שעומדים מאחורי העסקים שלהם ומזוהים איתם. במובנים מסויימים יש כאן לא מעט מפעלי חיים.

בין בעלי עסקים יש סוג של קשר, של מרקם עדין שהוא סמוי מן העין עבור הקהל הרחב. זוהי רשת חברתית ובמובנים מסויימים זו גם רשת ביטחון. אם עסק נופל זה כמו נפילת אבן מהחומה. זו כמו פרימה של הרשת. יצא המקרה, שהגיעה אלי שמועה שהתבררה כלא נכונה, ש"קפה המושב" סגר את שעריו. מתוך כאב אמיתי, פרסמתי בעניין, סטטוס בפייסבוק שעניינו הצורך בתמיכת התושבים המקומיים בעסקים המקומיים. כמות התמיכה והפרגון חיממו לי –ואני מניח שגם לאסנת הבעלים- את הלב, מבין השורות והתגובות ניתן היה למצוא גם דעות אחרות שגורסות "כן לקניתי מקומי, אבל לא בכל מחיר", וגם זה בסדר. כל אחד בוחר לצייר את הקו הכלכלי שלו במקום שנוח לו בכיס. זה לגיטימי וגם צודק. האופטימיות בצבצה בשל אופי הדיון. הוא היה ענייני, לא היה בו רוע בניגוד למקומות אחרים ברשת שם חוגגת השמחה לאיד. בשורה התחתונה, הרגשתי שהטעות שלי – טעות של טירון, שעליה התנצלתי- עשתה רק טוב. היא נפלה על אוזניים קשובות ועוררה את המודעות וההבנה שתמיכה בעסקים המקומיים היא נכונה כלכלית (מועסקים מקומיים, כסף שעובר לאנשים כמוני וכמוכם ולא למטות הרשתות ולטייקונים), נכונה חברתית (שומרת על הצביון המקומי ועל התמהיל של תושבי המקום שעובדים ביישוב ומכירים את תושביו) ונכונה "אקולוגית" (עדיף לתמוך במכולת של אסולין מאשר בנוחי דנקנר על שלל חברותיו). כל הנחות היסוד שאיתן יצאנו ל"ח"י באהבה" הראשון.

חם השנה, ולמרות החום, אנחנו יוצאים שוב למסע.
הוא יתפרש על כל יולי ויגיעו לשיאו באוגוסט. שיא החום.
"ח"י באהבה 3 – לילה לבן בפרדס חנה כרכור", יוצא לדרך. זה יקרה ביום חמישי , כ"ח באב תשע"ב, ה-16/8/12. עבורי זה תאריך רב משמעות. זה יקרה בדיוק חודש מהיום, מה שמצריך התארגנות די מהירה.
. בדומה למתכונת שאפיינה אותנו בשנים הקודמות, זו ה-חגיגה של העסקים המקומיים (עם דגש על אלו שעובדים כל השנה), בשיתוף אירועי אמנות, תרבות, ואולי גם טיפולים.

כחלק מהרוח החופשית של המקום הזה, בעלי ובעלות העסקים מוזמנים לצרף למתחמים שלהם, משוררים, זמרים, יוצרים, אמנים, ציירות, קוראות בקפה, אקרובטיות וכו' כיד הדימיון הטובה עליהם. היזמות היא אישית, ומה שכל אחד מבשל הוא גם יקבל. אנחנו ננסה לכוון את התנועה. כל ההתרחשויות ירוכזו כאן במושבה החופשית, תחת הבאנר של ח"י באהבה 3.

כן, זה גם יעלה כסף. 250 ₪ +מע"מ לבית עסק. הכסף הולך להפקה, לפרסום, גרפיקה, יחסי ציבור, הדפסות, תוכניה וכו' וכו', מוכרים שיבקשו להצטרף למתחמים ישלמו 100 ש"ח+מע"מ, מטפלים ישלמו 75 ₪ + מע"מ. התקשורת תהיה כאן , בדף האירוע בפייסבוק  ודרך המייל llphc2012@gmail.com (ראשי תיבות של לילה לבן פרדס חנה כרכור 2012).
השנה יש לנו מפיקה: טלי עמנואל הנהדרת. בכל רעיון ושאלה אתם מוזמנים גם לדבר איתה ישירות: 054-4274452

הדד ליין להצטרפות (נוכח הצורך בסגירת תכניה ועלייה בשלטי חוצות) הוא ה-25/7/12. עם לא מעט אנשים כבר נפגשתי ובישלתי את הלילה הלבן. כל פגישה כזו נותנת לי כוח. יש כאן אנשים נפלאים ויצירתיים וקהילה שהיא כמובן לא רק עסקית שאני גאה ואוהב להימנות עליה.

נותרה לי רק בקשה אחת: "חי באהבה" והקודמים לו נוצרו באמת מתוך רצון אמיתי להנות. בשיא החום, באמצע אוגוסט, בערב, יש הזדמנות לצאת, לעשות סיבוב, לשתות בירה, לקנות, לפגוש אנשים ולחייך. זו חגיגה של כ-ו-ל-נ-ו. "קניתי וביליתי מקומי" זה win-win, ולחיות באהבה זה סוג של ניצחון. ה-ניצחון.

—

לאיוונט הרשמי >

יש מפת גוגל , תשתמשו בה:
http://goo.gl/ugkeS

פתחנו דף שירכז את כל מה שקורה בלילה המופלא הזה
שיהיה גם לעוד שנים רבות של יוזמה ועשייה קהילתית
מבורכת, תנו בלייק!

כל עסק ואמן שלוקח חלק מוזמן בחום
לעלות לקיר של הדף
ולשים תמונה או קישור שמפרט מה קורה במתחם.

—

[עיצוב לוגו: אילנה פלדה]