2012 זה עכשיואמנות ועיצובבילוייםסביבה וקהילה

טקטוניה – לעבור דרך קירות

[מאת : רוביק פייגין]

לפני כמה ימיים ארזתי לי ערב חף ממחויבויות והלכתי לתיאטרון הידית, לצפות ב"טקטוניה – לעבור דרך קירות", המופע החדש של אנסמבל תיאטרון הידית. לומר את האמת המופעים של תיאטרון הידית יוצרים אצלי ובאופן די קבוע, רגשות אמביוולנטיים. מהצד האחד האומץ של שירי, הבמאית, בשילוב התעוזה של השחקנים, המותחים את דרכי ההבעה קצת מעבר לקצה השפיות, מבטיחים לי מבע אומנותי בלתי שיגרתי, מפתיע ומעניין על החיים של כולנו ומהצד האחר, אותה מתיחה עצמה יוצרת אצלי רצון עז לקום באמצע המופע, לעצור הכול ולבקש מהם להתחיל מחדש והפעם עם קצת יותר חמלה;

טקטוניה

גם הפעם, ועוד לפני שנפתחה דלת התיאטרון ויהודה לזרוביץ' המצוין, במבטו העגמומי ובן בריתו האקורדיון סימנו את תחילתו של המופע בשיר מריר מתוק, ידעתי שלא אטעה.

"דרך קירות נושבת הרוח
היש הוא האין הסגור הוא פתוח
פתח צר אל עבר האור
מי יישאר ומי יעבור?"

רבים מכם המגיעים לצפות במופעים של תיאטרון הידית (ומי שלא, הפסיד) יודע שבישוב המתמתח והמתפתח שלנו, עושים תיאטרון משובח שלא מתחנף ושדורש הקשבה ומשמעת, גם מהיוצרים וגם מהקהל ושגורם לנו, לא עלינו, טפו טפו טפו, לחשוב. אני מתאר לעצמי שאם הייתי מבקר תיאטרון או לפחות אינטלקטואל והייתי מנתח עבורכם את הרבדים השונים בהם המופע נוגע, הייתי מדבר אתכם על פירוקו של עולם ישן והרכבתו מחדש, פירוק שהוא גם נפשי וגם פיזי (ולראות כיצד התפאורה המדהימה שעיצבו יעלה אורן זליאט והנס פלדה, שגם משחקים במופע, מתפרקת בכל פעם ונבנית מחדש כשהיא יוצרת חללים שונים המבטאים רגשות שונים, זו חוויה בפי עצמה). והייתי מדבר אתכם על איבוד סמכויות ונטילת סמכויות והייתי מדבר על הצמצום, שהיודע לחיות בתוכו מגלה חופש אדיר ממדים וגם הייתי אומר לכם להתבונן שוב בשם של המופע ומסביר ש"הטקטוניה" היא השאלה מהלוחות הטקטוניים שתנועתם התת קרקעית, זעירה שלא תהייה, יכולה לחולל תנועה אדירה כל כך שתגרום לנו, בצוק העיתים, לעבור דרך קירות". אבל אני לא מבקר תיאטרון ולא אינטלקטואל והידע שלי על התכנים בהם המופע נוגע שאוב מהסקרנות האישית שלי ומקשריי האישיים עם הבמאית, איתה מיהרתי להיפגש כדי להעמיק את החוויה של הצפייה במופע החדש, "מופע", אם להשתמש במילים שלה, "שהתחיל כשצוות השחקנים ואני ניסנו לענות על השאלות: "מה התפקיד שלנו כאן? ומה באנו לעשות?", ומבלי לדעת לאן יובילו אותנו השאלות האלו יצאנו לחפש את התשובות."

"זוחל על הדרך בתוך האבק
ננטשתי לבד באדמת המרחק
רוקד האור בתוך השממה
קמים ונפלים והכול בשביל מה?"

אז אם בזמן הקרוב יש לכם איזה ערב פנויי למעט תרבות ואני יודע שהמופע עומד להציג אצלנו בישוב, לפחות עוד כמה ערבים לפני שיצא להציג גם במקומות אחרים בארץ, אני מאוד ממליץ לכם להצטרף למסע של שירי ושל נטליה ושל טלי ויהודה ודיצה המדהימה ושל הנס ויעלה, וביחד אתם לעבור דרך קירות.

טקטוניה

והאמת שאני חייב להודות שהפעם טעיתי, אמנם לא בעובדה ששוב שחקניה של שירי לקחו אותי קצת מעבר לקצה השפיות, אלא בעובדה שהפעם הם גילו גם חמלה:

"הרוח נושבת
פורעת סדרים
עולים ובאים
ימים אחרים."

*השיר הוא מתוך המופע וכתבה אותו שירי.


אנסמבל תיאטרון הידית מעבדתרבות פרדס חנה – כרכור מציגים: טקטוניה – לעבור דרך קירות.
10,12, 26,28 בינואר 2012 בשעה 20:30 בתיאטרון הידית, דרך השדה 1 פרדס חנה – כרכור.

יצירה ובימוי: שירי ג'ורנו | אנסמבל יוצרים ושחקנים: דיצה משולם, טלי הרשפלד, יהודה לזרוביץ, נטליה סעייד | עיצוב חזותי, יוצרים שותפים ומשתתפים: יעלה אורן זלאיט, הנס פלדה | דרמטורגיה ועיבוד טקסטים: ניצן כהן | מוסיקה מקורית: מאי לב | עיצוב תלבושות: אורין לינדר | עיצוב תאורה וסאונד: תומר שלום.

כרטיסים: 60 ש"ח. להזמנות: 0547-604065 / hayadit@gmail.com


[צילומים: אילנה פלדה]

הראה עוד

12 thoughts on “טקטוניה – לעבור דרך קירות”

  1. תודה איל , הרבה פעמים ניסיתי לאורך התהליך לראות את ההצגה דרך העינים שלך – מטאפורית… הכתיבה של רוביק ושלך מביאה את אצבעותי לקצה המקלדת לכתוב מ"בפנים- מבחוץ" להתכבת על העבודה, על טקטוניה. אבל הביינג והדויינג קצת מעכבים או אולי עדיין לא הצטברה מסה קריטית מספקת כדי שאתחיל לרוץ בעניין הזה באצבעותי על המקלדת… זה רגע שדורש ! ואני שמחה שאתה הצלחת בשבילינו לעשות את זה בהמשך ,עם ובנפרד מרוביק המדוייק.

  2. ראובן, עכשיו אחרי שהייתי ב"מופע" – כי קודם לא רציתי לקרוא אותך לאור הרצון שלי להגיע טאבולה ראסה- אני רוצה קודם כל להגיד לך שכתבת נהדר. לא רק שכתבת נהדר- לא כתבת כלום על המופע – במובן הזה שלא פיזרת אף ספויילר ןעלעומת זאת כתבת בדיוק רב את ההרגשה שי לגבי מה שקורה בידית.

    גם אני יצאתי עם מטקטוניה עם הצורך לחשוב. העברתי לי תמונות בראש במהלך הלילה. כמוני כמוך גם אני חיפשתי את החמלה ואף מצאתי אותה (אם כי במנות קטנות). כמוני כמוך יצאתי עם התחושה של "וואו". יש פה חבורה של משוגעים ומשוגעות לדבר שעובדים ועושים, אמנם עסוקים ב-being אבל בהחלט לא מוותרים על ה-doing. חבורה של אנשים שאמנם פועלת במגרש הביתי שלה (וותגיע גם תגיע לבמות אחרות), מול הקהל הביתי שלה (שגם הוא צריך להיות משוגע כדי לצאת בימי חורף אלו כדי לצפות בטקטוניה -קטטוניה), ועדיין חבורה פורצת דרך, נועזת, חסרת גבולות (לכאורה ולא לכאורה) שמדברת בשפת הידית (אמנם נשענת על כתפיהם של קודמיה כמו פבלו זלצמן ונטע פלוצקר וכמובן דודי מעיין) אבל בהחלט מפתחת פרשנויות משלה בעזרתה של שירי ג'ורנו והאנסמבל שבו לכל אחד יש קול שווה והוא מביא אותו.

    השילוב בין היצירה החזותית של הנס ויעלה, למשחק של דיצה , טלי, נטליה יהודה ושוב הנס ויעלה (הקלילים יותר במובן של light), ולבימוי של שירי (זה הרי לא לגמרי בימוי אלא יותר ניצוח על הקקפוניה הרגשית של המשתתפים בתהליך היצירה עצמו), הוא מעבדה פורה ליצירת עולם משני לעולם החיצוני ויחד עם זאת שיקוף מאוד אותנטי (גם אם לעיתים קיצוני ומוקצן) של אותו עולם.

    טקטוניה גורמת לא רק לעבור דרך קירות, אלא גם להיכנס בקירות , מתוך ידיעה ברורה שאחרי הקיר יגיע היום הגדול (או הים הגדול) או שלא (כמו שאומר דודי מעיין,ש נהנה לא פעם ולא פעמיים להציג את האלטרנטיבה והיפוכה באותו משפט , ומי מאיתנו לא?).

    לא נותר אלא לסיים במשפטו האלמותי של אחד מגיבורי הערב "בשביל מה" ולומר בקול חזק , ברור ורם. שיש, יש בשביל מה לבוא לידית.

  3. דוווקא חשבתי לדלג הפעם.. (לרוב אני קהל קבוע של שירי, האנסמבל וכל השאר) , אבל אחרי שקראתי את רובקין המצוין אין ברירה אלא ללכת לראות..

    אגב פתאום עלה לי שתיאטרון ג'ורנו הוא משו כמו חנוך לוין של "הניו אייג"" בוטה, כנה , נועז,מסתכל בעיניים, פורץ גבולות… ויחד עם זה- אופטימי ומתוק..

  4. הקשר בין תנועת הלוחות לאמנות הבניה :
    טֶקְטוֹנִיקָת הלוחות (מיוונית: τέκτων, טֶקְטוֹן – "בונה"; tektonike – אוּמנות הבנייה) היא תאוריה גאולוגית המסבירה את התנועות המתחוללות בליתוספירה.
    מקור התנועה של הלוחות הטקטוניים הוא מהתפשטות קרקעית האוקיינוסים.

כתיבת תגובה

Close