השימושון

טרום מונדיאל

לפני איזה חודש פגשתי ברחוב ילדה.
בערך בת 8, או 9, שיער ארוך, קוקו, טישרט. משחקת כדורגל לבדה בבוקר חם.
ינאי ואני התקדמנו לכיוון האוטו, ראיתי אותה בועטת בכדור בצעדים מקצועניים. נזכרתי בסצנה הזאת מהבליפ, שסמנתה נכנסת למגרש כדורסל ההזוי ומקבלת שם שיעור בפיזיקה קוואנטית. דיגדגו לי הכפות רגליים.
היא קלטה אותי והרימה את הראש מהכדור, מוסרת לעברי מבט משועשע.
חייכתי חזרה והמשכתי להתקדם לאוטו, סואנת ויכוח פנימי.
היד מחפשת את המפתחות בתיק, בעוד הרגל מתחממת בשובבות.
ואז פתאום יצא לי מהפה: "אפשר?"
זיקוק נדלק לה בעיניים, "בטח!" והיא בעטה לעברי, בעדינות.
החזרתי בעיטה.
"יפה!" היא פירגנה ובעטה אלי שוב.
ינאי הצטרף למשחק והביא בומבות.
שיחקנו שלושתנו מסירות עם הרגליים וזה היה משחרר וכיפי וצחוקים. היא סיפרה שהיא בכלל לא מפה, מתארחת אצל הדודים. ומסרה לי שוב, ולרגע אחד ממש התמסרתי, עד שפתאום הגיחה מתוכי הרצינית ואמרה שיאללה, נזוז כבר. נפרדנו בניפנופים, ינאי ואני נכנסנו לאוטו והילדה התיישבה על הכדור שלה בצד הכביש. מאי שם הגיחה משאית והיא קמה כדי לעשות לה מקום ואז היה בום גדול והסתובבתי בבהלה וראיתי שהמשאית עלתה לה על הכדור ופיצצה אותו.
איזה אנטיקליימקס! איפה בליפ ואיפה כרכור,
משום מה הרגשתי אשמה מיידית.

היום פתאום פגשתי אותה שוב. כל כך שמחתי! סיפרתי לה שהצטערתי שהכדור שלה התפוצץ ושאלתי אם יש לה כדור חדש.
"הוא בכלל לא היה שלי" היא אמרה, עם העיניים היפות שלה, ודודה שלה התרגשה וברכה אותי בעיניים רכות וחכמות.

הראה עוד

6 thoughts on “טרום מונדיאל”

  1. כמה כייף להתחבר לילדה הפנימית שלנו לפעמים..
    אותי זה תפס לא מזמן , עשיתי הליכה על הבוקר והאזנתי לשירים שברוב עוונותי הורדתי מהרשת…
    בכל אופן – פתאום מירי מסיקה הענקית שרה לי באוזן את השיר הבא "ילדה שהתבגרה" :
    ילדה עייפה את מי את מחבקת
    במי את מתעטפת בלילות הכי קרים
    ילדה יחפה מי מושך אותך ללכת
    בדרך הקשה של זכוכיות ומסמרים

    ילדה עצובה במי את מנתחמת
    מי נוגע בגופך להעלים את הבדידות
    בוכה את כאבך אוסף בשקט את שברייך
    וחום אהבתו – מקלט של נצח וילדות

    אם תנסי לעוף, עוד תגלי כנפיים
    תתחילי בלחלום ואז פקחי לאט עיניים
    אם תנסי לעוף, עוד תגלי שמיים
    ומה הם מגלים, וכמה הם גדולים
    בינתיים…

    ילדה בודדה על מי את מסתכלת
    מבעד לזכוכית של החלון שבחדרך
    את מי את מחפשת כל לילה בידייך
    ללחוש לו את פחדייך, לבד על מיטתך

    אם תנסי לעוף…

    מיותר לציין שפרצתי בבכי…….. ?
    מתחברת לילדה הפנימית שלי, מחבקת אותה בכל הזדמנות, אוהבת אותה ואוהבת אותי.
    מאחלת לכולנו שנה של אהבה, של שפע, של יצירה והגשמה !
    מגדילה ומאחלת לכולנו חיים של שלום, שלווה, קסמים והתגשמות כל החלומות הטובים !
    אוהבתתתתתתתת
    נעמה.

  2. הרגעים הקטנים/ גדולים האלה המהלך היום, בדרך לאוטו, לגינה, לאנשהו….החיים יעברו סתם אם לא נביט ברגעים האלה ונחבק אותם, נאסוף אותם בכוח , נזרום לתוכם, אז מה אם יש תוכניות, תמיד יש תוכניות הן כאן אצלינו כדיי לחפות, להעסיק, לכסות…..עזבי אותך, רוצי, בעטי, שחקי כדורגל כמו ילדה, חופשייה עם ברכיים מכוסות יוד מפציעות קודמות, תני לפצע בברך להפתח זה בסדר, לכי עם זה עד שתתהי בינך לבין עצמך עם שאגת האושר ששמעת היתה שלך מגרונך , כמה זמן לא צעקת ככה?

    אולי נסחפתי….אבל את יודעת, החכמה היא לעצור ברגעים האלה ולמצות אותם עד תום, מה היית עושה לפני 20 שנה? לוקחת את הרגע. אז לחיי לקיחת הרגעים עד תום וזרימה לרגע הבא, באהבה, בלי מחשבה…..ולחיי עונת כדורגל מוצלחת.

כתיבת תגובה

Close