בוא אלי פסוק נחמד / דרשה לפרשות קֹרַח מאת באֵרי צימרמן
הופיעה לראשונה ביום ה' 26.6.08 ב"הדף הירוק" בעריכת אורית פראג
כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה. [במדבר, י"ח, 14]
דרך ארוכה עבר המושג "חרם" בישראל מאז שהשתמשו בו בתקופת המקרא ועד שימושו בלשוננו היום, אך מובנו המילולי הבסיסי לא השתנה: ה"חרם", או מה ש"הוחרם", הוא רכוש חומרי (בית, בהמה) או אנושי (בני אדם) האסור בנגיעה או בשימוש. בימינו אנו עשוי ה"מוחרם" החומרי לעבור לרשות בית המשפט והמדינה וה"מוחרם" האנושי עלול לחוות בידוד חברתי; בתקופת המקרא ה"מוחרם" החומרי הוגדר כשייך בלעדית לאל, וכדי למנוע נתינתו ביד אדם הוא הועלה באש או נותץ לרסיסים. ה"מוחרם" האנושי הוגדר באותו אופן, וכדי למנוע אי הבנות מצערות הועבר אף הוא תהליך רדיקלי של ביטול שמישות, כלומר, הוצא להורג.
כאן, בפסוקנו הנחמד, מרגיע ריבונו את אחינו אהרון (אחרי הטראומה של מרד קורח ועדתו, שעל שמם קרויה הפרשה), ובין שאר הנחיות ובונוסים מודיע לו חד משמעית שמעתה ואילך כל רכוש מכל סוג, שיופקע מידי בעליו כ"חרם" או יוכרז על ידי בעליו כ"חרם", יועבר לרשות משפחות הכהונה. אכן, הבטחת הכנסה לקופה הקטנה.
דורות רבים מאד אחרי שהובטחו פירותיו של ה"חרם בישראל" לאהרון ובניו אחריו, בא לעולם, באמצע המאה השבע עשרה, חרם נזעם, אותו אני מביא לפניכם כאן, בקיצורים מתבקשים, על פי תרגומו של ירמיהו יובל (בספרו 'שפינוזה וכופרים אחרים'):
' – – – מאחר שמזה זמן נמסר על השקפותיו ומעשיו הרעים של ברוך דה אספינוזה, והם [ = פרנסי הקהילה היהודית] ניסו בדרכים ובהבטחות שונות להשיבו מדרכיו הרעים, אך לא עלה בידם לתקנו, ואדרבה, כל יום הגיעו לידיעתם ידיעות נוספות על כפירות נוראות שעשה ולימד – – – לכן נמנו וגמרו על דעתם של אלה כי אספינוזה הנ"ל יוחרם וינודה מעדת ישראל, והרי הם מטילים עליו את החרם דלהלן – – – ארור יהיה ביום וארור בלילה – – – ואנו מזהירים שאיש אינו רשאי להתקשר עמו בעל-פה או בכתב, ולא לעשות לו שום טובה, ולא לשהות עמו תחת קורת גג אחת – – – ולא לקרוא שום חיבור שעשה או שכתב.'
שפינוזה בן העשרים וארבע העז להעמיד את יהודיותו על בסיס שונה מזה של אבותיו ועל כך חטף. קהילת יהודי אמשטרדם לא היתה יכולה להכיל בתוכה את עצמאותו ועוצמתו הרוחנית.
מאז המאה השבעה עשרה, במהלך המתמשך של כינון תרבות יהודית מתחדשת, הוחרמו ונודו על ידי פרנסים מתחלפים עוד רבים וטובים. לא קלה היתה דרכם של אמותינו ואבותינו אל עצמאות רוחנית וקוממיות לאומית. היום, ברוך השם, קשה לנדותנו. אנחנו, יורשיו של שפינוזה המוחרם, רבים מדי, חזקים מדי, משפיעים מדי, ואם בכל זאת יהין מישהו להניף מולנו את הנשק החלוד של הנידוי, בניסיון לקבוע מה נחשוב וכיצד נחיה, נחזיר לו מנה אחת אפיים בלשונו העתיקה של פסוקנו: "כל חרם בישראל לך יהיה".
—-
(*) בארי צימרמן מגיש סיוע למי שרוצים לקיים את מנהגי עמנו בביתם או בקהילתם וזקוקים לידע ותרגול בתחומים כגון: עיצוב קבלת-שבת, עריכת טקסי-חג, הכנה וביצוע של טקסי בת-בר-מצווה (כולל "עליה לתורה"), ועוד. לאתר קֶשֶׁר >>
