יוזמות חופשיותסביבה וקהילה

מאבק האוהלים בפרדס חנה

"…זאת היתה יריית פתיחה סמלית למצב הדיפוזי של מחאת האוהלים, שאין לה ממש הנהגה, ובוודאי לא פתרונות קונקרטיים. ככל ששהיתי יותר זמן במחנה האוהלים, השתכנעתי שדווקא האלתור, הספונטניות הלא ממוקדת, מעידים על כך שמדובר במחאה רחבה הרבה יותר. בכעס שעוסק בחוסר היכולת של אזרחי ישראל לשאת בנטל. הרי האנשים ששוהים באוהלים האלה אינם בשום צורה השוליים של החברה הישראלית. רובם משכילים, רהוטים, מודעים לזכויותיהם ובעלי מקצועות מכניסים. הם פשוט כורעים תחת הנטל הכלכלי. במידה מסוימת, מחירי השכירות היו רק התירוץ להתפוצץ" [ ארי ליבסקר, מתוך כלכליסט]

אחרי כמה ימים של מיילים מכלמיני כיוונים, המבשרים את התפשטות מחאת האוהלים גם לפרדס חנה, ביום רביעי בערב צץ האוהל הראשון. מאוכלס בכמה צעירים וגם בעלי בתים. אלה נחנקים עם השכירות ואלה עם המשכנתא, וכולם ביחד עם יוקר המחיה ועם שלטון והון. מעט מילים מרחפות לאט מעל ההתחלה של המאהל ומצטרפות למין נמאס אחד כללי. החלומות באויר, הראש באדמה.

ממול, בבית יד לבנים התרחשות גדולה, שנראית כמו תפילה. מדיפה פרטיות ואנחנו נמנעים מלהציץ. למחרת בפייסבוק אני מגלה שזו היתה אזכרה לזכרו של שי כהן, במלאת 10 שנים לנפילתו. המילים האלה, שנכתבו לזכרו מציפות לי את הבוקר בדמעות על החיים במדינה הזאת, התובענית כל כך.

במורד הואדי מאבק אחר על הבית: מסתבר שגעש השכיל לשכור למלאכה חברה מומחית לגירוש אנפיות הבקר. זיקוקים אפרפרים נורים מכיוון הואדי ואנחנו עוזבים את המאהל ויורדים לראות מה קורה. הרבה ביצים מרוסקות על הרצפה. לא נעים. העונה הנכונה לטפל בזה היא עונת הקינון, לא עכשיו. אבל עכשיו יש דחיפות בגלל שישי בואדי. בשלושה וחצי החודשים האחרונים נוספו לעצים בואדי של השיקשוק כ- 500 קינים חדשים לגמרי והסירחון נישא למרחוק. אויויוי כמה שיש לי להגיד על הפרשיה הזו, וזה יקרה בפוסט נוסף, בינתיים קבלו הזמנה:

עיר האוהלים מול בנין מועצת פרדס חנה הולכת ומוקמת.
זה עדין אינו מתבטא במספר האוהלים בשטח אבל בהחלט במספר העצום של מאות אנשים שבאו לתמוך ולעודד.
הגיעו אנשים מכל הקשת האנושית של המושבה ומכל קצות בעית הדיור: שוכרי בתים ובעלי בתים, עשירים ועניים, צעירים ומבוגרים.
הביאו איתם שתיה ואוכל, כלי נגינה ומילות תמיכה.
מחר (היום!) יום שישי 22/7 חשוב שתבואו להיות איתנו. כולם מוזמנים לקבלת שבת בשעה 18:00.
השארו איתנו לשיר ולנגן, לאכול, לשתות ולשוחח.
[רני ליכטנר מתוך הדף של קואליציית צעירי המהפכה]

אז תבואו, בדיוק עכשיו.

תגיות
הראה עוד

17 thoughts on “מאבק האוהלים בפרדס חנה”

  1. תושבי פרדס חנה כרכור שלום , שלום, שלום!
    במאהל המחאה זקוקים להמון ציוד כדי להמשיך את המאבק. דבר ראשון זקוקים למים ואוכל שהוא לא עוגות אלא אוכל אמיתי. חוץ מזה דרושים: חומרים להכנת שלטים, ציליות, מחצלות, גנרטור, חבלים, אזיקונים, מוצרי היגיינה, סבונים , דליים, מטליות, כלים להכנת אוכל, גזיות, קאבל מאריך, מוזיקה, כלי נגינה , תמיכה ושימחה, אנשים שרוצים להעביר סדנאות.
    ניתן לתאם עם שתי בנות מדהימות שנמצאות במאהל ועושות עבודה מדהימה: תאיר 0524616011
    או הדסה: 0524739382
    בואו לתמוך , בואו לבלות לילה, קחו את הילדים שלכם לשיעור על דמוקרטיה, לשיעור באזרחות!
    בואו נתאחד כמושבה, כאזרחים. אני גרה כרגע כסטודנטית בבאר שבע ופה אנחנו יושבים סטודנטים עם אזרחים, שמאלנים עם ימנים, יהודים עם בדואים וערבים, משפחות ורווקים, אשכנזים ומזרחיים, דתיים וחילוניים. אין הבדל בין אדם לאדם! כולם צריכים בית!
    עזרו למאהל בפרדס חנה כרכור, תראו שגם לפריפרייה יש מה להגיד
    צאו מהבתים צאו מהבועה ותשפיעו

  2. היה נהדר להיות בהפגנה, לקוות שנצליח להחזיר את הסולידריות שהייתה פה פעם (שבגללה או בזכותה ההורים שלי החליטו לעלות לארץ ), התחושה שאנחנו יחד, הקושי משותף ולא בלעדי לכל אחד. נכון שהיו שלטים שמשכו לכל מיני כיוונים ולא היה מסר אחד ברור, אבל הסיבה היא שיש הרבה דברים שבסוף נקשרים יחד ואחד השלטים שאמר "כשהממשלה נגד האזרחים, האזרחים נגד המדינה", ביטא את הקשר בין הנושאים השונים וכשאחת הדוברות אמרה "מבקשים מאיתנו פתרונות ואנחנו אומרים – בשביל זה יש נבחרי ציבור – לספק את הפתרונות". הם שם למען כולנו ואנחנו אחראים להזכיר להם את זה שוב ושוב ושוב…

  3. שלום לכולם ברצוננו לידע כי קיים דף אוהדים בפייסבוק בשם – "ב'- זה אוהל פרדס-חנה כרכור", לשם תמיכה והעברת מסרים מיידיים

    http://www.facebook.com/pages/%D7%91-%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%95%D7%94%D7%9C-%D7%9E%D7%97%D7%90%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A1-%D7%97%D7%A0%D7%94-%D7%9B%D7%A8%
    D7%9B%D7%95%D7%A8/224965137542593

    שבוע טוב

  4. לא הייתי בהפגנה אתמול בת"א. שמחתי והתרגשתי לראות שהגיעו עשרות אלפי אנשים (20? 30?) העם מתעורר. הנה שלוש תמונות:

    אחת מכגן: (בזכות התמונה הזאת שמתי סרט חדש בספריה הקוסמית. אסוציאציה).
    אורות

    אחת מרוביק פייגין (לא יודעת אם מההפגנה, אבל המסר נכון גם בעוד מובן)
    ליד השוקת

    ואחת מאילנקה, שצילמה שלט מוצלח במיוחד:
    מה שנכון

  5. הם צריכים הרבה סיוע לוגיסטי. אחת הבעיות המרכזיות שעדיין לא נפתרה היא נגישות לשירותים.יש כבר התארגנות ראשונית על אספקת חשמל ומים. כמו כן חסרים להם – ציליות, חבלים, מים, גנרטור, כלי עבודה, חוט ברזל, אזיקונים, פחי אשפה, דליים גזיות, כבל מאריך, מחצלות, סירים, וכל דבר נוסף יתקבל בברכה.

    חמי בר אור העלה פוסט על המאהל בפרדס חנה, עם רעיונות איך אפשר לעזור.

  6. עד עכשיו הפגננו את היותנו אזרחים טובים, הפגננו אחריות, שילמנו מיסים, הלכנו לקלפי, למילואים, למדנו, ייצרנו, תרמנו לתרבות, תרמנו מזמננו וכשרוננו, שינינו מציאויות שינקין- פרדס חנה כרכור אבל כל אותו זמן, עשו לנו אצבע משולשת מהגבע בירושלים. ושתקנו, ובעיקר שתקו ילדנו שהם כבר דור שני לנתמכי הורים. נתמכי ההורים שלי שדפקו שעון כל חייהם אבל קיבלו משכרת 13, פנסיה , הבראה וחסכו לדירה לבנות. ועד היום אנו נתמכים מהם.

    כולנו ילדי שמנת לא רוצים יותר. רוצים רק מדינת צדק לכל אזרחיה. עכשיו

  7. זה עמוק,כלומר השבר בחברה הישראלית.

    אני לא יודע אם כיכר הבימה (ואוי למפלצת שבנו שם בכספי משלם המיסים הישראלי), תהפוך לכיכר תחריר. אבל אין ספק שאחרי מחאת הקוטג' הגיע העת ל"דבר האמיתי", למלחמה על הבית. תרתי משמע.

    אם הילדים האלו בני ה-25 לא רואים עתיד אז יש תקווה. חם ביולי אוגוסט וכיף לצאת מהבית ולהסתובב בשדרת "לו הייתי רוטשילד" בתל אביב. התחשוה היא שזה המקום הכי חם בתל אביב, הכי טרנדי, הכי בון טוני מה גם שאפשר לתגבר את המחאה בבירה חצי ליטר ב-10 ש"ח, ובפיצה מעולה מטוני ווספה. ועדיין , יש שם אנשם רציניים. צעירים אמנם באופן יחסי אבל כאלו שיכולים איכשהו להזיז דברים.

    הבעיה היא כמו תמיד האגואים והכיוונים. כשהאגואים מתחילים להשתולל אז קשה יותר למשוך את העגלה ואז גם הכיוון הולך לאיבוד. הבעיה היותר גדולה זה הממסד, השיטה. והבעיה הכי גדולה זה מי עומד בראשה. ביבי נתניהו הוא בובה. ברק הוא עוד בובה. שניהם רוקדים לצלילם של בעלי ההון. לצלילי מחול המזומנים של שלדון אדלסון ורון לאודר והאחים עופר. הם נעדרי כל חוט שדרה.איתם לא יזוז כלום. צמד ולא חמד שזקנתם מביישת את אביב נעוריהם.

    האם הילדים בני ה-25 האלו , יצליחו להתגבר על כל הבעיות האלו?

    האם ויקי כנפו לא הפכה להיות פרסומת מהלכת למגה, האם הסטודנטים שובתי הרעב לא אכלו פיצות אצל הגב' ביביהו ששברה אותם ואת השביתה, האם טל זילברשטיין מדור שלם דורש שלום לא הפך לספינולוג הראשי של מדינת ישראל תוך שהוא נוסע בלנדקורזר מהודר או ג'יפ אחר. בפרספקטיבה של עשור, עשור וחצי, כל ניסיון שהתחיל נקבר בסופו של דבר.ואני בכלל לא נכנס למקומות כמו הקשת המזרחית הדמוקרטית (ניצחו בבג"צ אבל הפסידו במערכה) והפנתרים השחורים (שלא ניצחו בשום דבר לצערם) ואפילו ש"ס שנשאו את דגל המהפיכה הספרדית התורנית וקהל המצביעים שלהם נמצא שלושים שנה אחרי באותו מקום ואולי אפילו במקום יותר גרוע.

    אבל יש גם הצלחות: ארבע אמהות הוציאו את צה"ל מלבנון (גדול הישגיו של ברק) ובסופו של דבר יש גם מריפואנה בישראל(הגם שבועז וכטל ושלומי סנדק לא הצליחו להיכנס לכנסת עם עלה ירוק), ועדייו רבים רבים החוליים.

    אני יכול לעבור מערכת מערכת ולהצביע על רקבונה. מערכת הפנים (משטרה, רווחה), מערכת הבריאות, מערכת החינוך, איכות סביבה (מספיק להסתכל על ים המלח הגוסס), תשתיות והגולם הגדול מכולם שקם על יוצריו מערכת הביטחון שנשענת במדינת ישראל על פרנויה בסיסית שהיא היא הבסיס לגדול חטאי ישראל בעת החדשה: הכיבוש.

    האם הילדים האלו יוכלו לשאת על גבם את כל המשימות ההרקוליאניות שמדינת ישראל מעמידה לפתחם. אני לא יודע וזה גם לא חשוב. עובדה שהם יצאו לרחובות כי באמת נמאס להם. הילדים האלו יוכלו לנצח במאבק הזה רק אם אנחנו – בני הדור שקדם להם שקצת מרגישים מובסים ושחוקים- ניתן להם את הגב. הגב השחוח מעט מכמות המכות שניחתות עליו בצורה של מיסים, שכר דירה, ביטוח לאומי, ארנונה, חינוך לילדים, העדר פנסיה , העדר זכויות כמו הבראה חופשה אבטלה (אני מדבר על העצמאים) והעדר מרחב נשימה.

    פעם קראתי טוקבק שאמר את הדברים הבאים: " ההורים שלנו הביאו אותנו לעולם מתוך תקווה שהם מביאים אותנו למקום טוב יותר. אנחנו מביאים את הילדים שלנו לעולם, מתוך ידיעה שאנחנו מביאים אותם למקום גרוע יותר". זה מאוד עצוב ומפחיד ואולי במקום הזה צריך לפנות לר' נחמן שסבור "שאין יאוש בעולם".

    אני מצידי מוכן להתגייס ולהיות חייל של המהפיכה. חייל ותיק של המהפיכה, כי הגיעה העת, כי אם לא עכשיו אז יהיה רק יותר גרוע. אמנם חם שם בחוץ, אבל אין ברירה. לא לנו, לא לדתיים, לא לערבים. כולנו באותה סירה, והיא לא שטה לשום מקום.רק שוקעת . לאט לאט.בתוך הבוץ . ועדיין ואם יהיר לפיד כבר קורץ לכיוון הפרולטריון אז תאמינו לי שיש תקווה.

    שבת שלום.

כתיבת תגובה

Close