כבר יום שישי לפי השעון.
לילה בהיר ואני ערה, חושבת על העכבר שפגשתי היום במקום בזמן. אני מכירה אותו, הוא קופץ לפעמים להגיד שלום. עכבר הכפר.
המפגש עם רענן פרומן על קדושת החיים היה מעניין ואינטימי, והיה בו חוט זהיר ומרפרף שהתפענח רק למי שהשכילה להקשיב היטב..
למפגש בגינה עד שיצאנו… אוהוהו. היה סביב אחר הצהריים אתמול מין ענן, כמו שעוברים ליד דידו סנטר עם האוטו והרדיו נהיה רעש לבן. אף אחד ממי שקבענו איתו לא היה יכול להגיע. מגד ישן. ינאי רטן. לא רוצה לבוא איתך יהיה לי שם משעמם. תנסה, לא רוצה לא רוצה, רוצה לבריכה עם החברים. אף אחד מהחברים לא היה זמין או פנוי. אפילו עמליה לא ענתה לי לטלפון ולא לסמסים. מגד האריך בשינה. הודות לתבונת ההתמקדות שאני רוכשת בימים אלה הצלחתי למצוא בינאי חלק שהסכים לבוא. התחלנו לבחור מזמרות. ההורים קפצו לבלת"מ. הלכו. מועקה. יצאנו אחרי שש.
ברגל, עם העגלה,
לתוך אור יפהפה של אחר צהריים בדרך מהוססת ביחד ברגל לכיוון צפון מזרח.
אני והבנים שלי.
עוד לא עברו שלושים מטר מהבית וכבר שקענו בפיטפוטון.
אהוב לבי פוטי, המתקשח.
עצרתי לצלם את הסיגליון שבחזית בניין קומות ברחוב המייסדים. חלק ממחשבה שמתקיימת בי, להזמין אנשים לצלם את מה שבהתחלה חשבתי שיקרא "הפואטיקה של השיכונים". יש לי פה על הבלגן שליד המקלדת פוסט בכתב יד בנושא, לא אפתח עכשיו סוגריים ארוכים – רק שהתייעצתי על זה עם אסנת בר אור, ואחרי שהיא הבינה שלא התכוונתי לצילומי אוירה מתנשאים של "האחר" בעודי מתגוררת ביופי של בית קרקע (אמנם בשכירות), היא הציעה לי לקרוא לזה "הפואטיקה של העיוּר". זה רעיון טוב. סיפרתי את זה לינאי והוא היה סבלנו כשצילמתי ושמר שאף מכונית לא תחזור עלינו רברס, כי עמדנו בחניה.
בדרך הבנים פנינו מזרחה. הסתכלנו דרך מטע הזיתים המגודר על הפרצופים של הבניינים שברחוב המושב.
בכיכר יין יאנג פנינו שמאלה, נכנסים לתוך האזור הלא סלול, שבו טיילנו ביחד כשהוא היה עוד בעגלה.
העגלה הצהובה שלי, כל כך אהבתי אותה. הוא נזכר.
משם לרחוב הגליל. מימין השדה היפהפה שבפינת המושב והגליל מצית בנו עוד צרור זכרונות.
אני מתעכבת לצלם את הלך הרוח: איטי.
בגליל עד הסוף עד הסוף וימינה, לכיוון הגינה. שם כבר בכלל לא סלול, רחוב שנושק למטע זיתים שנושק לגינה שנושקת לכפר פינס. נקודת קצה.
פתאום משמאל ערוגה ספירלית פורחת, נראית כמו פינת זיכרון. ובה אישה אחת עם גיטרה, שרה שיר לעצמה בלי קהל,
או שאולי אנחנו היינו הקהל, כי בדיוק הזדמנו לשם ברגע ההוא הפרטי.
הרגשתי הודיה ושמחה. חייכנו לב אל לב.
האינסטינקט שלי היה לעבור על פניה מהר ולהשאיר לה את הרגע האינטימי הזה. בטח לא לצלם. אולי זאת היה טעות כי זאת היתה תמונה יפה, בכל אופן –
מרחוק ראינו את עמליה יוצאת מהגינה ומיהרנו אליה, ינאי שרק כדי שהיא תחכה רגע –
השעה היתה שבע ועשרים.
סיכום ביניים:
היו ארבעה או חמישה אנשים שבאו לעבוד.
שורה תחתונה – עמליה רצתה לפנות את השטח וזה מה שקרה.
אלו לא היו אנשים מהקבועים שעובדים בגינה, אלא כאלה שהגיעו במטרה לעזור לפנות את השטח.
לא היה הפנינג ולא עניינים ולא מדורה.
נפרדנו לשלום בשלווה והמשכנו בטיול.
ירח מלא של חודש מאי התחיל להסתמן מעל הילדים המתכוננים לל"ג בעומר במגרש הסמוך.
בדרך חזרה דיברנו על כסף ועל עבודה.
ינאי חוזר ואומר גם הפעם: תמצאי עבודה אחרת.
אני מסבירה לו את עמדתי.
הוא נחוש בדעתו להמציא המצאה סוחפת שתהפוך אותנו לעשירים, ומתחיל להפעיל את הגלגלים כל הדרך הביתה בהמצאות חמודות שמגלות לי עוד מעולמו הפנימי. הוא ממשיך עם זה גם אחרי שאנחנו מגיעים הביתה (אחרי פיצה) ועד שהוא הולך לישון, הראש היפה שלו ממשיך לקדוח מחשבות על המצאות, עד שהוא נרדם והפעם ביחד. ביום שכזה חגיגי גם זה מתאפשר.
איכשהו, עם כל המורכבות של החיים, ביום הזה נושב גם חסד.
—
היום במקום בזמן מפגש עם שי ואביטל גויטיין. אוצר של ידע וזה מרתק, עוד ועוד, איך אדם בונה לעצמו את המנהרה החוצה, אל חיים של ספיד ותחקיר אוצרות מהיר ומקיים.
פשוט מרתק להבין את הדרך, המנגנון שמאחורי הקלעים של המהלך הגוייטייני המעופף.
חזרתי הביתה נרגשת מזה שהם באו ושיתפו ומזה שהיו מי שבאו והקשיבו. ושאולי נזרע בהם או הושקה בהם משהו שיום אחד יפרח להיות כמו שיח ורדים.
תודה תודה תודה.
—
מחר, כלומר היום, יום שישי, מכירת חצר של רואי וגיל ומפגש משפחות במסע. מתחילים ב 14:00.
ובשבת – טיול ברגל עם אילנקה והאדריכל ליאור ויתקון במרכז המושבה, בשוק הישן. מקום קטן וקלאסי, קצת מוזנח, כמעט נחבא אל מול הקניונים הקמים כפטריות ענק. מעניין אם הוא עוד מיועד לשימוש מסחרי או שהוא הופך להיות מין מוזיאון לצרכנות ישנה.
זה בדיוק שעה, בין 6 ל- 7. אחר כך תלכו למדורות ל"ג בעומר, קודם בואו להתחמם..
ובשבוע הבא – פול עניינים!
בראשון סדנת קלפים עם רות שר שלום ומיד אחרי כן מפגש o-share. שני האירועים אצל מאשה דולב בבית. לסדנא של רות צריך להירשם ואני ממליצה עליה מאוד.
בשני ניל יאנג ורולינג סטונס בחסידה.
בשלישי מפגש על החיים ועל המוות עם הלה אשחר, במקום בזמן.
ברביעי שעת סיפור למבוגרים באוסף…
בחמישי חגית ספנסר פותחת את בית אלה למפגש של פינוי מרחב.
סיפורים מהשבוע הבא .. בשבוע הבא.
הרושם הכללי – לאט, כמו פרפר. לא במסות. בלי הייפ. עמוק ומכוון. שלוות עולמים.
גם בתוכי.
שבת שלום.
היה סיור מעולה בשוק הישן! תודה תודה תודה, לאילנקה שהרימה את הכפפה ותיקתקה את העניינים, לליאור ויתקון שהנחה את הסיור באופן מעניין ומעמיק, לאילן שריף, שהעין המצלמת שלו מרגשת אותי שוב ושוב ולכל מי שפשוט בא!
לאלבום שאילן צילם בסיור >
יש