אינטרנטטכנולוגיהכלליכתיבה פרטית

מה שאת/ ה לא יודע/ת על קרינה – עלול להרוג אותך – חלק שני

מה זאת הקרינה הזאת? ואיך היא מזיקה

[מני בן-אריה]

 

(חלק ראשון: איך הגעתי בכלל לעסוק בקרינה?)

 

על איזה קרינה מדובר בעצם?

ככלל, בנושא הקרינה האלקטרומגנטית שאנו אמורים להיות מוטרדים ממנה בחיי היומיום שלנו, יש בעצם 4 תחומים:

1. קרינה בתדר גבוה (סלולרים, אנטנות סלולריות, ווייפיי, בלוטוס, טלפונים אלחוטיים וכדו' ). המאפיין של תחום זה הוא, שהקרינה (הגלים) משודרת למרחק, אבל מכשולים מפחיתים את עוצמתה. לדוגמה: קיר לבנים, יוריד בכ50% את הקרינה מאנטנות סלולריות. קיר מבטון – בכ90%. עצים וצמחייה – יספגו חלק גדול מאוד מהקרינה (לתשומת ליבם של כורתי העצים).

2. שדות מגנטיים (שנאים, מכשירי חשמל, קווי עליון). המאפיין של תחום זה הוא, שהשדות המגנטיים חודרים כמעט מבעד לכל תווך, כאילו היה אוויר. קשה לחסום אותם, אבל הם משפיעים לטווח קצר (ארון חשמל, בדרך כלל לכ-1 מטר, קוו מתח עליון לכ-15 מטר בקירוב.

3. שדות חשמליים (קווי מתח גבוה, מכשירי חשמל וחוטי חשמל ביתיים). המאפיין של תחום זה הוא, ששדות חשמליים בתוך הדירות נחסמים ברובם ע"י קירות, והשפעתם היא לכדי חצי מטר לערך (בקווי מתח עליון – ההשפעה מגיעה לעשרות מטרים.

4. חשמל מלוכלך, שידוע גם בשם "זיהום חשמלי" (שנוצר בעיקר מנורות חסכוניות, אבל גם ממכשירי אלקטרוניקה מסויימים). אם קיים חשמל מלולכך בנקודה מסויימת – הוא קיים בכל המעגל החשמלי שבו הוא שורר. בבתים קיימים מעגלים נפרדים בלוח החשמל לתאורה, כוח, לאזורים שונים בבית, וכדו'. המאפיין של תחום זה הוא, שההשפעה שלו מגיעה ל2 מטר מכל רכיב במעגל.

איך בעצם הקרינה מזיקה לנו?

ננסה להסביר כאן בצורה פשוטה, חלק מהדרכים העיקריות, שבהן הקרינה יוצרת נזקים בגוף האדם. המידע שלהלן מתייחס בעיקר לשני סוגי הקרינה הראשונים. לגבי השניים האחרונים – כמות המחקרים מוגבלת:

1. קרינה יוצרת בתוך דקות ספורות, כמות רבה של רדיקלים חופשיים:
רדיקלים חופשיים משבשים את הפקודות החשמליות שבעזרתם מתבצעים תהליכים כימיים בתאים. הם מחמצנים את מרכיבי התאים, (חלבונים, פחמימות, שומנים וחומצות הגרעין), והורסים את את קרומי התאים. (חימצון = שם התהליך שבו הרדיקל גונב אלקטרון למולקולה אחרת)
כתוצאה מתקיפת הרדיקלים החופשיים, קרומי התאים נקרעים או מחוררים, ותהליך הכנסת המזון ופינוי הפסולת משתבש.
רדיקלים חופשיים גורמים גם לשינויים ושברים בבסיסי ה- DNA, שמתבטאים בהכנסת שגיאות בסדר הבסיסים (=מוטציות), כמו בקרינה מייננת.
הרדיקלים גורמים גם להפעלה של גנים קדם מסרטנים (הקשורים בחלוקה נורמלית של תאים), וביטויים לעיתים גדל, עד שגורמים לחלוקות תאים בלתי נשלטות, דהיינו לסרטן. השפעה זו נמדדה תוך דקות ספורות מתחילת פגיעת הקרינה.
רדיקלים חופשיים תוקפים את המעטפת השומנית של קצות העצבים, ובכך מאיצים בטרם עת מחלות עצבים (טרשת נפוצה, ALS, ועוד).
הרדיקלים מדכאים את תאי מערכת החיסון.
הרדיקלים החופשיים מחמצנים את שומני הדם ואת הכולסטרול, ובכך מאיצים התפתחות טרשת עורקים המעלה את לחץ הדם, ומקדמת את מחלות הלב. הכולסטרול שעבר חימצון – אינו מוכר יותר על ידי הגוף, ולכן הוא נבלע על ידי התאים של מערכת החיסון, והם "מתישבים" על הדפנות הפנימיות של העורקים. נפח העורקים קטן, ולחץ הדם עולה. הלב – צריך להתאמץ כדי לדחוף את הדם, ושריר הלב מתעבה. נוצרים הפרעות קצב, ומתפתחות מחלות לב וכלי דם, כלומר; דפנות העורקים נפגעות, ונוצר פקיק (התעבות שחוסמת כלי דם) הגורם להתקף לב, או תסחיף (חלק מהעורקים נפרד, ומשייט בזרם הדם), שעלול לגרום לסתימת כלי דם קטנים וליצור שבץ הגורם לחוסר תפקוד, שיתוק, עיוורון ואפילו מוות, או לשטפי דם. אם קורה שטף דם במוח – מצטבר שם דם, שלוחץ על המוח, וגורם לחוסר תפקוד, שיתוק, ואפילו מוות.
הרדיקלים מחמצנים ותוקפים את הכליות, וגורמים להם מחלות שונות.

לסיכום: רדיקלים גורמים ומקדמים תחלואים משמעותיים, היכולים להתבטא בהכרה מעורפלת, פגיעות מוטוריות, פגיעה בתפקוד העצבים והשרירים, ניוון רשתית וקרנית העיניים, קטרקט, פגיעות במפרקים, ובמערכות גוף רבות אחרות, בפרט במערכת החיסון (מחלות כשל חיסוני), עד להתפתחות מחלות תלויות-גיל שונות, כולל מחלות סרטן (מסוגים רבים), אלצהיימר ופרקינסון, מחלות עצבים, מחלות לב וכלי דם, וסוכרת. כל אלו, גורמים לחוסר תפקוד ונכות, ומלווים בסבל רב, טיפולים קשים, הוצאות ענק, ומוות בטרם עת.
הקרינה גם מייצבת חלק מהרדיקלים החופשיים, ומאריכה בכך את זמן פעולתם ואת נזקיהם.

אגב, בנוגע לסרטן – קיים בגוף מנגנון המשמיד תאים טרום סרטניים, אולם הרדיקלים החופשיים משבשים מנגנון זה.
כמו כן, רדיקלים מוציאים יונים של סידן מהתאים, ופוגעים בהם, ולעומת זאת – מוסיפים יונים של סידן לתאים הטרום סרטניים, ומחזקים אותם. (יונים = אטומים או מולקולות, הנושאים מטען חשמלי).

2. קרינה מפעילה תוך דקות, גנים שלא לצורך:
הקרינה מפעילה למשל, גנים קדם-מסרטנים, וכן גנים המיועדים להפעיל חלבונים למצבי הלם וחום, (שמטרתם לעזור ולתמוך בחלבונים רגילים לתפקד במצבים לא רגילים של חום, קרינה, או חדירת מזהמים כימיים או ביולוגיים). כשחלבוני הלם חום אלו נמצאים בפעולה ממושכת, הם מאפשרים לתאים שה DNA שלהם נפגע (ועלולים לעבור התמרה סרטנית) להמשיך ולהתחלק, ולהתחמק ממסלול של 'מוות מתוכנן' על ידי הגוף, וכך, יכול תא סרטני המתרבה עם הזמן, ליצור גידול סרטני.

3. פגיעה במחסום דם-מוח:
בהמשך לאמור לעיל, הגנים המפעילים את חלבוני הלם חום, פוגעים במחסום דם-מוח (BBB), המפריד בין הדם למוח. מחסום זה, בנוי מתאים (אנדותל) המצפים את דופן כלי הדם, הממוקמים ברקמת המוח בצורה צפופה יותר, לעומת שאר הגוף. מחסום זה מייצב את הנוזלים המקיפים את המוח, ומונע בצורה סלקטיבית מחומרים רעילים, תרופות וחלבונים בזרם הדם, מלהגיע אל המוח. הפגיעה נגרמת על ידי כך, שקירות התאים בכלי הדם, אשר יוצרים את המחסום – מתכווצים, והמעבר בנימים גדל. הפלאזמה (נוזל הדם) יוצאת מהנימים, ומצטברת בחללי המוח, וכך נחשף המוח לחדירת מזהמים, ועולה הסיכון להתפתחות סרטן במוח. כשפריצה זו משמעותית, היא גורמת לכאבי ראש אצל האדם. פריצת המחסום BBB יכולה להסביר את ריבוי המקרים של שבץ מוחי באנשים צעירים יחסית, באזורים של צבר סרטני (מקרי סרטן רבים מסביב למיקום של אנטנות סלולריות), כמו למשל בצבר הסרטני שנמצא בכפר עוספיא.

3. שינויים בגלי המוח:
המסרים של גלי המוח הנעשים באמצעות יונים (=אטומים הטעונים מטען חשמלי), ולא בשידור אלקטרונים כמו במערכות חשמל מעשה ידי אדם. כתוצאה מספיגת קרינה חיצונית, משתבשים גלי המוח, ונגרמים סימפטומים המוכרים של עייפות ("מהעבודה"), כאבי ראש, דיכאון בילבול, חוסר התמצאות, אובדן זיכרון, הפרעות שינה, הפרעות ראייה, טיניטוס ("צילצולים" באוזניים), ועוד.
מדענים ספרדים גילו, כי שיחה בת 2 דקות בטלפון סלולרי, יכולה לשנות את הפעילות החשמלית הטבעית של ילד למשך 4 שעות אחרי השיחה.

4. שיבוש בתיפקודם של יוני הסידן:
ליונים (אטומים בעלי מטען חשמלי) של סידן יש חשיבות רבה בוויסות פעילויות רבות בתאים. החשיפה לקרינה, פוגעת בתעלות שבהן זורמים יונים אלו, וכמו כן, משבשת את הכמות, הפעולה והתפקוד שלהם. המוח למשל, מאבד יונים של סידן תוך דקות ספורות מתחילת החשיפה לקרינה.
יוני סידן הכרחיים בין היתר, לפעילות העצבים, להתכווצות שרירים (כולל שריר הלב), לחלוקת התא, להתפתחות ביצית, בהפעלת הפריה, ביצירת חלב-אם, בהתגרמות (בניה) העצמות, ובעוד פעילויות רבות. חשיפה לקרינה מגבירה את המסרים שמעבירים יוני סידן מחוץ לתא אל תוכו, ומפריעה לזרימת יוני הסידן דרך קרומי התאים. ההפרעה לזרימה, עלולה לגרום לחלוקות תאים בלתי נשלטות, המתפתחות לסרטן, ולהקטין את כושר תאי החיסון ללחום בסרטן.
ליוני הסידן, יש תפקיד חשוב בייצוב וחיזוק פני השטח של קרומי התאים, (עובי הקרומים הוא בסך הכל 2 מולקולות), וכשהם מתמעטים בהשפעת הקרינה – הקרומים נחלשים, ומתרחשת בהם דליפה פנימה. (בפנים התא – כמות יוני הסידן היא פי אלפים נמוכה מזו שקיימת מחוץ לתא). בזמן שמתרחשת דליפה – כמות בלתי נשלטת של יוני סידן חודרת פנימה – ובמצב זה – משתבשים בצורה דרמטית (!) תהליכים ביוכימיים רבים בתפקוד התא, ובחילוף החומרים (מטבוליזם).

יוני סידן והשפעתם על מערכת העצבים:
תיפקודי המוח תלויים בהעברה סדירה של סיגנלים (אותות עצביים) דרך מסה של כ- 100 מיליארד תאי עצב (נאורונים). האותות מועברים על ידי מוליכים עיצביים דוגמת סרוטונין, אצטיל כולין, ודופאמין. בזמן חשיפה לקרינה, כמות גדולה מדי של יוני סידן דולפת פנימה אל תוך תא העצב, וגורמת לו לשחרור מוקדם מדי של המעבירים העצביים, ולשיבושם: (תיזמון לקוי, מסרים מיותרים או מזוייפים, מידע מוטעה המשוגר למוח, ועוד.
השפעת הקרינה על יוני סידן (+Ca2) בתאי העצבים, גורמת בזמן קצר ביותר, (תוך דקות ספורות) לירידה תלולה (!) ברמת המעבירים העצביים , כגון אצטילכולין סרוטונין, דופאמין ואחרים, ובכך, גורמים קשיים להעברת הסיגנל החשמלי בין תאי העצבים, לשיבושים בתיפקוד העצבים – ובפרט המוח, (וזה מתבטא בעיקר בילדים בירידת זיכרון וכושר למידה, ובדיכאון), ולירידה ביצירת הורמונים, כולל מלטונין (הורמון השינה), ותירוקסין (אחד מהורמוני בלוטת התריס, המסייע בוויסות חילוף החומרים).

וכעת נסביר, מהן ההשלכות כתוצאה מירידה ברמת המעבירים העצביים.

– מחלות הקשורות לחוסר ב- אצטיל כולין (אצטיל כולין הוא שומר הלחות הטבעי של הגוף, וכשהוא חסר – הגוף מאבד לחות ומתייבש):

א. דלקת מפרקים: כשהמוח "מתייבש" – הוא לא מסוגל עוד לווסת כראוי את פעילות המערכת החיסונית. כתוצאה מכך, גם המפרקים מתייבשים בטרם עת. הגוף מאבד את יכולת הסיכה, וכשהמפרקים לא "משומנים", נוצרת דלקת מפרקים.
ב. דלדול עצם (אוסטאופורוזיס): פגיעה (שכיחה) זו בשלד, מתפתחת במהלך שנים, והיא מכאיבה ומתישה, ויכולה לגרום בגילאים מבוגרים לסבל רב, ולמוות בטרם עת.
ג. טרשת נפוצה: טרשת נפוצה מתפרצת על פי רוב בקרב בני 20-40, ופגעת בעצבי הראיה, בחוט השדרה ובמוח, והם כוללים דיכאון, וירידה ביכולת הזיכרון, הקשב והתפישה.
ד. אלצהיימר: אלצהיימר היא מחלה חשוכת מרפא. הנפגע הראשון במחלה הוא המוח, לאחר שאזורים שלמים בו מתנוונים ומתים, ומשאירים את החולה ללא תאי העצב המאפשרים לבני אדם למידה ותפקוד קוגניטיבי. בדרגות חומרה קשות של המחלה, אדם עלול שלא לזכור מיהם בני משפחתו, והיכן הוא מתגורר. המחלה מחייבת מעורבות גדולה של כל בני המשפחה. בשבדיה למשל, גילו חולי אלצהיימר בקרב משתמשי סלולרי כבדים, בגילאים צעירים.

– מחלות הקשורות לחוסר בסרוטונין:

א. הפרעות שינה, מצבי רוח, דיכאון. (בישראל יש כ-400 מתאבדים מידי שנה, וכ-6,000 ניסיונות להתאבד. כ-60% מהם נובעים מדיכאון).
ב. השתוקקות לסוכר, וסכרת מסוג 2.
ג. אנורקסיה, בולימיה, והתמכרות למגע מיני.

– מחלות הקשורות לחוסר בדופמין:

א.הפרעות קשב, אובדן שליטה, התמכרות (השתוקקות לחומרים שונים, המבטאת את תגובתו האוטומטית של הגוף להקלה זמנית).
ב. עליה במשקל, שכרוך בסיכון לחלות בסוכרת, בעיות בלב, יתר לחץ דם (הרוצח השקט), חוסר תפקוד מיני, ודיכאון. בעודף משקל הפרשת האינסולין גדלה. רמה גבוהה של אינסולין, הופכת ביעילות את הקלוריות שאנו צורכים לשומן, ונוצר מעגל קסמים של עליה גוברת והולכת במשקל. עודף משקל, קשור בקשר ישיר למחסור בויטמין D (כיוון שהוא מסיס בשומן), וחוסר בויטמין חשוב זה, כרוך במחלות רבות.
בעודף משקל הפרשת האינסולין גדלה פי 2-5. רמה גבוהה של אינסולין, הופכת ביעילות את הקלוריות שאנו צורכים לשומן, ונוצר מעגל קסמים של עליה גוברת והולכת במשקל. עודף משקל, קשור בקשר ישיר למחסור בויטמין די, (היות והוא מסיס במים), וחוסר בויטמין חשוב זה, כרוך במחלות רבות.
ג. פרקינסון: פרקינסון, זה לא רק רעידות בידיים. מלבד ההפרעה התפקודית הקשה של המערכת המוטורית, פרקינסון גורם נזק מבני בלתי הפיך למוח. אם זכרוני לא מטעה אותי, יו"ר עמותת חולי הפרקינסון בארץ, הגדיר את המחלה, כ"קשה ממוות". בישראל יש כ-20,000 חולים. התרופות עולות אלפי שקלים בחודש, והמחלה חשוכת מרפא.

– מצבים הנגרמים כתוצאה ממחסור במלטונין:

מלטונין הוא הורמון השינה (שיא ההפרשה שלו, היא בשעה 2 בלילה), המיוצר על ידי בלוטת האיצטרובל בתחתית המוח, ומווסת תהליכים חשובים מאוד. הוא משחרר את הגוף ממצב של מתח, מווסת את הפרשת הורמוני המין (מה שיכול להסביר את התופעה של עקרות, כתוצאה מחשיפה לקרינה), ומווסת את מערכת החיסון. מלטונין הוא גם נוגד חימצון וצייד מעולה של רדיקלים חופשיים, הפועל כנוגד טבעי לסרטן. (חיות מעבדה שהיו חשופות לקרינה, וקיבלו מלטונין – כמעט שלא נפגעו). חשיפה לקרינה גורמת ירידה של עשרות אחוזים ביצור המלטונין, ובעיכוב פעולתו בתאים. ירידת רמות מלטונין קשורה גם בדיכאון, וכנראה גם בהפלות. בדיכאון והתאבדויות.

***

מני בן אריה – הנדסאי, מתגורר ב-13 השנים האחרונות עם משפחתו בפרדס חנה, רגיש לקרינה, חבר ופעיל בעמותת "רגישות לקרינה ישראל". מרכז את המאמרים החשובים בבלוג "קורא בקרינה". העיסוק בנושא הכריח אותי לגלות מידע רב ערך, ואני משתדל לחלוק אותו עם אחרים.

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close