מחזיר אהבות קודמות

מאת אמתי מגד

רובנו איננו מטילים ספק במחשבה שאנחנו יודעים לאהוב. הבעיה שלנו, כך אנחנו מאמינים, היא רק שלא מצאנו את האדם המתאים. כלומר, אם אנחנו רווקים אנחנו חושבים שכנראה עדיין לא מצאנו את "מיסטר רייט", ואם אנחנו בזוגיות אנחנו מאמינים שהסיבה לכך שהאהבה אינה זורמת בינינו לבן זוגנו טמונה בבן הזוג. שהוא בעייתי מדי, לא מסוגל לתת אהבה או לא מסוגל לקבל אותה כפי שאנחנו היינו רוצים להעניק.

הטעות המרכזית של רובנו היא שאנחנו בטוחים שאת האהבה ההיא, המיתולוגית, ש"נפלה" עלינו, או שאנחנו" נפלנו" לתוכה, שהדליקה, הסעירה, הלהיבה והחייתה אותנו, אנחנו מסוגלים לשמר. זו אמונה בלתי בדוקה ואפילו בלתי מדווחת, אך עם זאת אמיתית מאוד עבורנו, שזה רק במקרה, או רק בגלל סיבות חיצוניות, שהאהבה הנפלאה הזו נעלמה מחיינו. אנחנו יודעים את כל מה שצריך לדעת על אהבה, אנחנו מאמינים, ואם רק נמצא את האדם הנכון, לא תהיה לנו בעיה להמשיך לאהוב לנצח.

"אלא שעד מהרה" כותב בן הדוד שלי, איל מגד, בפתח ספרו החדש והמדויק "זוג", על אהבתו הגדולה לזוגתו, "התברר שזאת המתיקות הכי מרה שאפשר לדמיין. את עם חוסר הביטחון שלך, אני עם חוסר האמון שלי. את מתק השפתיים מחקו האכזבות, והמריבות שנבעו מהן. הלם התנודות היה כה גדול, שלפרקים הרגשתי שאין זו הזמנה לאהבה, אלא הזמנה לגרדום".

אהבה אינה מספיקה

איך קורה שאהבה כל כך גדולה ומתוקה הופכת לשנאה, למריבות ולחשבונאות? איך ומדוע זה קורה? זה קורה, כך אני רוצה לטעון במאמר שלפניכם, כיוון שאין לנו לא את הידע הנדרש ולא את המשמעת כדי לשמר ולפתח את האהבה. כיוון שאיננו מבינים עם איזה חומרים אנחנו עוסקים. כיוון שאיננו יודעים כלל לעשות אבחנה בין המניעים השונים בתוכנו, בין האנרגיות השונות שמפעילות אותנו. אנחנו חושבים שאהבה היא פשוט אהבה. איננו מבינים שאהבה מהסוג שניתן לשמר ולפתח לאורך זמן היא אהבה שונה לגמרי. היא בנויה מחומרים שונים לגמרי מהאהבה ההיא, ש"נפלנו" אליה. היא מצריכה ידע מסוג שונה לחלוטין והיא מצריכה מאמצים מסוג שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים.

"אהבה אינה מספיקה" כותב לי לוזוויק בספרו המעולה "The alchemy of love and sex". "חייב להיות ידע. אם אנחנו פשוט אוהבים אבל איננו מקיימים את החוק אנחנו מתים. לאוהב המודע לא איכפת לתת בדיוק את מה שצריך לאהובו. ובאופן אידיאלי לאהוב ישנו גם ידע כך שהם יכולים להזין אחד את השני ולשחרר אחד את השני".

יש לי זוג שכנים, מאוקראינה, אני חושב, דוברי רוסית ואף מילה עברית. הם זקנים ואינם עובדים. והם אוהבים. רואים את זה עליהם. אהבה שקטה. לא דרמטית. הם צועדים לעתים יד ביד ברחוב. מתחשבים אחד בשני. מחייכים זה לזו. אינטימיים. רכים. יש בוודאי עוד מספר זוגות כאלה פה ושם. השד יודע איך הם למדו לעשות זאת. בדרך פלאית כלשהי הם למדו כמה סודות שמורים היטב והם מצליחים לשמר ואולי אף לפתח את אהבתם השקטה והיפה זה לזו. אך הם אינם הכלל. עבור רובנו זה לא עומד להתרחש, כך סתם מעצמו. רובנו, אם נרצה אי פעם באהבה שכזו, נצטרך ללמוד כיצד עושים אותה.

אני חושב שלפחות אחד מבני הזוג, לרוב הגבר, יהיה חייב ללמוד, פשוטו כמשמעו, את הידע הנסתר הזה של אהבה מודעת. לפחות אחד מבני הזוג, לרוב הגבר, יהיה חייב להתאמן, לא פחות, באהבה הזאת שאינה מתרחשת במקרה. שיש צורך לטפח אותה, להפרות אותה וללמוד אותה לאורך שנים רבות כדי שתתקיים ותפרח.

אני כותב שלרוב זה יהיה הגבר שיצטרך ללמוד ולהתאמן, כיוון שלנשים, באופן טבעי, כך אני מאמין, הידע הזה של אהבה יותר נגיש. או נכון יותר לומר, נשים עשויות מהחומר הזה של אהבה. אלא שגם האהבה שלה לא תשרוד אם לא יעמוד מולה גבר שיודע מה שהוא עושה. כלומר, גבר שאין לו את הידע ואת המשמעת הנדרשים לאהבה מודעת יחסום, במעשיו, ברגשותיו ובאמירותיו, אפילו את האהבה הטהורה ביותר שזוגתו תביא.

בלעדייך אני חצי בנאדם

אז מהו הידע שאנחנו זקוקים לו כדי להוליד את האפשרות של אהבה מודעת בתוכנו? זהו ים של ידע. את רובו נצטרך ללמוד בכוחות עצמנו, דרך הניסיון. אבל כדי שנוכל ללמוד אותו מהניסיון נהיה חייבים קודם כל לעשות מספר אבחנות חשובות מאוד. אבחנות שיסייעו לנו להכניס את החוויות, הרגשות, המחשבות והתחושות שלנו לתוך מבנה מסודר. מבנה שעימו נוכל לעבוד.

האבחנה הראשונה והחשובה ביותר שיהיה עלינו לעשות היא בין ארבעה סוגים של אהבה. אם לא נכיר בכך שאנחנו משתמשים בשם, הקדוש יש לומר, אהבה, עבור דברים שונים בתכלית, לא נוכל לדעת לעולם מה מתוך כל אלו ניתן לשמר ולטפח ומה לא.

בגדול ישנם ארבעה סוגים של אהבה. אהבה גופנית או כימית, אהבה רגשית, אהבה שכלית (שלא באמת בטוח שניתן לקרוא לה אהבה) ואהבה מודעת.

אהבה גופנית מושתתת על כימיה. בלשון רגילה אפשר לקרוא לה פשוט תשוקה. גוף נמשך לגוף. גוף כמה להתאחד עם גוף. והחוקים המנהלים את המשיכה הזאת הם כימיים או פיזיקאליים לחלוטין. מה שמנהל את המשיכה הזאת הוא חוק הקוטביות. שונות ואחרות הן מושגי מפתח. ככל שהאחר שונה ממני, ככל שהוא מוכר פחות ומסתורי יותר, כך הוא מושך יותר. כך תשוקתי אליו גוברת. ככל שאני נשית יותר, אני נמשכת, גופנית, כימית, אל מי שגברי יותר. ככל שאני גברי יותר, אני נמשך אל זאת המגלמת נשיות.

אורך ימייה של האהבה הגופנית הוא הקצר ביותר. עבור הטבע, הביולוגיה, אין כלל צורך במונוגמיה, ביחסים קבועים. מטרתה היא להרבות את הגזע ולהשביח אותו על ידי יצירת צירופים חדשים, שונים וכמה שיותר מגוונים.

מי ש"התאהב" באהובתו באופן כימי ישקר לה אם יבטיח לה מונוגמיה. אין שום סיכוי שהוא יוכל לעמוד בכך. הטבע שהביא אותו אליה, יביא אותו לאחרת תוך זמן קצר.

אהבה רגשית ארוכת ימים מעט יותר. עליה נכתבו כל השירים, והספרים והסרטים. "בלעדייך אני חצי בן אדם", כך חש זה שאוהב אהבה רגשית. אנשים טועים לחשוב שאהבה רגשית היא "הדבר האמיתי". כל מי שאינו מכיר, ורובנו איננו מכירים, אהבה מודעת, משוכנע שאהבה רגשית היא פסגת האושר עלי אדמות. היא אכן פסגת האושר אך גם פסגת השנאה, האימה והאיבה. אהבה רגשית הופכת, תוך שניות לשנאה. מה שמאפיין אותה הם המעברים התכופים בין אהבה לאיבה. אהבה רגשית מולידה, בהכרח, את חרדת הנטישה ואת הבדידות ואת הכאב ואת הסבל. מדוע? כיוון שהיא פועלת על פי חוקים הפוכים לחלוטין מאלו של אהבה גופנית, כימית.

אהבה רגשית היא סיוט מתמשך

באהבה גופנית ככל שהאחד חושק, משתוקק ונמשך יותר אל האחר, כך גם השני חושק, משתוקק ונמשך יותר אליו. באהבה רגשית ככל שהאחד משתוקק יותר אל האחר, כך האחר נדחה, נאטם ומסתגר יותר בתוך עצמו. מכירים? כן, ככה זה. זהו חוק טבע. אתם יכולים להתווכח עם החוק הזה ככל שתחפצו. זה עדיין יהיה חוק טבע. אם מה שמנהל את האהבה שלכם אלה הם רגשותיכם, ההתאהבות שלכם תעורר, ברוב המקרים, בדיוק את ההפך אצל מושא אהבתכם.

לרגעים ספורים בלבד ייפגשו האוהבים, יתבוננו האחד בשני בעיניים ויחושו את ההתעלות המדהימה הזאת שרובנו קוראים לה אהבה. אך הם יוכלו לחוש אותה לאורך זמן רק אם יפרידו ביניהם ולא יתנו להם להיפגש. תחושת האהבה המדהימה הזו מאריכה ימים רק אצל יוליה המופרדת מרומיאו ורק אצל אלו שאהובם או אהובתם מתו או נעלמו מעבר לים. כשהמציאות מרשה לשני האוהבים לממש את אהבתם לאורך זמן היא מולידה, מתוך עצמה, את היפוכה. האחד כמה לשני ואצל השני מתעוררת סלידה. ואז האוהב מרגיש נטוש, בודד, נעזב. עולמו חרב עליו. הוא מיואש, מדוכא, חדל אישים. והוא אינו מסוגל "להוציא את אהובתו מראשו". אז "בלעדייך אני חצי בן אדם" מתחלף עם"Unchain my heart cause you don’t love me anymore". וחוזר חלילה.

החיים של זוגות מאוהבים רגשית הם סיוט מתמשך. הם באמת אינם מסוגלים להיות אחד עם השני ואינם מסוגלים גם להיפרד. אט אט הם הורסים אחד את השני. החוויה היא של התמכרות. הם עוברים מתהומות של התרגשות לתהומות של דיכאון, עם כמעט שום דבר באמצע. והם אינם מסוגלים כמעט לתפקד.

אהבה שכלית: פוטנציאל הצלחה גבוה

ואז מגיעה האהבה השכלית. זו שייכת לכל אותם שהתייאשו מחוסר הביטחון הנוראי הקיים באהבה הגופנית ובאהבה הרגשית. התנודות הקיצוניות במצבי הרוח, חילופי הפרטנרים, חוסר ההמשכיות, העלבונות, חוסר הוודאות, כל אלה מרגישים פתאום תפלים. ואם אתה אדם עם מרכז שכלי חזק, המנוהל על ידי המחשבות שלך, תהיה מסוגל לעבור לאהבה השכלית. אם אתה מנוהל על ידי הגוף או על ידי הרגשות, תישאר תמיד ברכבת ההרים ההיא.

"האם היא תהיה אימא טובה לילדי?" שואל האוהב שכלית. "האם הוא יסתדר עם אבא שלי?" שואלת האוהבת שכלית. אהבה שכלית אינה באמת אהבה. זהו סידור. סידור הגון. סידור בטוח. האוהבים שכלית בוחרים את מושא אהבתם משיקולים חשובים למדי: איך יסתדרו ביחד, התאמה למעמד חברתי, תדמית, שפה משותפת, ערכים משותפים וכדומה. הבחירה הזאת יכולה, אכן, להחזיק שנים רבות. היא יוצרת ביטחון. היא יוצרת ודאות. היא מאפשרת שיתוף פעולה, מידה מסוימת של כבוד, לעיתים אף חברות. אך אין בה כל חיוניות, חושניות, להט והתרגשות.

השותפים לחוזה הזה "מצליחים", לרוב יותר מאחרים, להחזיק מעמד בתוך חיי הנישואין שנים רבות, עם יחסית מעט עליות ומורדות ועם הצלחות מדידות בגידול הילדים, בקריירה וכדומה. הם מתפקדים יפה. אך בו זמנית הם ממיתים לחלוטין את האש בזוגיות. יחסי המין אצל רובם מתים מייד לאחר הולדת הילד הראשון ולעתים לעולם לא משתקמים.

כמעט כל הזוגות שאתם מכירים, כולל אתם, נופלים תחת אחת הקטגוריות שלמעלה וישנם גם זוגות "מעורבים". אלו האפשרויות, כל עוד איננו מכירים ואיננו יוצרים אהבה מודעת בחיינו.

היו ראויים להיותכם מאוהבים

אהבה מודעת, זאת מהסוג הרביעי, זאת מהסוג היחידי שבאמת כדאי לשאוף אליו, היא התוצר של עבודה פנימית אמיתית. היא התוצר של למידה וידע. "עד שחכמתכם ועוצמתכם" כותב אוראז', אחד מתלמידיו הבכירים של גורדייף, בספרו העמוק "על האהבה", "ישתוו במידתן לאהבתכם, בושו לכם בניי ובנותיי מלהצהיר שאתם מאוהבים. או, מאחר ואינכם יכולים להסתיר זאת, אהבו בענווה ולימדו להיות חכמים וחזקים. שימו לכם למטרה להיות ראויים להיותכם מאוהבים".

אחד הדברים שמייחדים את האהבה המודעת הוא שהיא כוללת בתוכה את הידע של שלושת האהבות הראשונות ומתעלה מעליהן. כל אחת משלוש האהבות הראשונות, הבלתי מודעות, המקריות, עובדת על פי חוקיות אחרת ומשתמשת באנרגיות אחרות. על האוהב המודע להכיר את החוקיות ואת האנרגיות הללו היטב. הוא חייב להכיר אותם קודם כל כדי שלא ליפול בפחים שהם טומנים. אך יותר מכך, הוא חייב להכירם כדי להשתמש בהם במודעות. מתוך בחירה. ולשם המטרות הנכונות.

מהם המטרות הנכונות? ישנה מטרה אחת נכונה. "משמעותה של אהבה מודעת היא לעשות את מה שטוב ביותר עבור אהובך, אפילו כשזה בניגוד גמור למה שהאגו שלך רוצה במיוחד עבור עצמו" כותב לוזוויק. האוהב המודע עסוק בלהעניק לבן זוגו את שבן זוגו זקוק ורוצה. הוא עושה זאת דרך הידע שיש לו על כיצד עובדים רגשות ותשוקות. הוא משתמש ברגשות ובתשוקות מתוך בחירה על מנת לתת לבן זוגו את מתנתו.

"מהי נתינה?" שואל אריך פרום, הפסיכואנליטיקן הנודע, בספרו "אומנות האהבה", "האי הבנה הנפוצה ביותר היא זו המניחה כי הנותן "מוותר" על משהו, מונע מעצמו משהו, "מקריב" אך "בעיניו של בעל האופי היצרני, לנתינה יש משמעות שונה לגמרי. הנתינה היא הביטוי הנעלה ביותר ליכולת, לכוח. בעצם מעשה הנתינה אני חש את כוחי, את עושרי ואת עוצמתי. חוויה זו של חיוניות ויכולת מוגברת ממלאת אותי שמחה. אני חווה את עצמי כשופע וגדוש, כמעניק, כחי ולפיכך כמלא שמחה. הנתינה משמחת יותר מהקבלה, לא משום שיש בה קיפוח, אלא משום שבמעשה הנתינה נמצא הביטוי לחיוניות שלי".

"לעיתים", כותב לוזוויק, "הטוב ביותר עבור אהובך יהיה כואב ביותר עבורו או עבורה. לעתים אהובך צריך להשיג משהו במחיר של הזעת דם, והם יתנגדו לכך עד לקצה. אם יש לך את הכוח לאפשר לאהובך להשיג את מה שהוא או היא צריכים להשיג עבור עצמם, אתה חייב לעשות זאת, גם אם המשמעות של זה היא המון מתח מצידך, וגם אם הם עומדים להילחם בכך לאורך כל הדרך".
אבל, מוסיף לוזוויק, "אינך יכול להיות אוהב מודע במובן שאני מתאר אם אלוהים אינו נמצא בליבם של היחסים הזוגיים שלך".

כן, כך, פשוט. אנחנו, כלומר מי שאנחנו מזוהים עימו כאנחנו, כלומר האגו שלנו, אין לו כל מושג אמיתי על מה שטוב ולא טוב עבור אהוב ליבנו. רק לאלוהים שבתוכנו יש. ואנחנו חייבים לדעת להאזין לאלוהים הזה כדי להיות בטוחים שאנחנו אכן מעניקים לבן זוגנו בדיוק את מה שהוא זקוק וצריך יותר מכל. אנחנו חייבים לדעת להאזין לאלוהים שבתוכנו כדי לאהוב. וזאת בהחלט מחשבה שיכולה להביא ענווה לחיינו.

שיהיה בהצלחה לכולנו.

***
בסופשבוע הקרוב 9-10/5 תתקיים בטבעון סדנת תיבת נוח לזוגות, בהנחיית אמתי מגד ואהובתו שולי. אתם מוזמנים לצלצל לשולי לפרטים נוספים והרשמה: 052-6332912.

(הכתבה התפרסמה לראשונה אצל גליה)