השימושון

מחרוזת פנינים

מאת: גלית שביב

ערב שלישי אחד, כמו כל שלישי בערב, חברתי האהובה ושותפתי נאוה הגיעה, אחרי יום של בית-ילדים-עבודה-מטבח-חוץ, יודעים איך זה הולך.
אנחנו מתכנסות ליד השולחן במטבח, מכינות משהו לשתות. נרגעות רגע מהיום.
הדוני שבחצר האחורית של ביתי מזמין אותנו. יש לילה יפה של יוני ואנחנו לוקחות את התה החוצה ומתיישבות על האדמה, בעניין של להדליק מדורה.
בחצר של השכנים של השכנים דולק אור בוהק וגבוה, הם יושבים סביב שולחן גדול ומדברים דיבורים של סוף יום, וכמה עולה, וככה היה. האדמה לחה כמעט רטובה והעצים ספוגים. אנחנו זורקות לבור העגלולי נייר בוער, שלא מצליח לפתות את הזרדים הכי דקים. מציתות מכאן, מנסות משם. מזיזות באי-ידענות את העצים בסידור כזה ואחר כך בסידור אחר. ככה עשרים דקות.
אני מרימה את העיניים לנאוה ושתינו נקרעות על עצמנו מצחוק. שתי פוסטמות, בחיי. מחזיקות מעצמן מפותחות אבל מה, אש לא נדלקת להן. איזה מין נשים מחוברות לידע אנחנו? וישר שתינו בסימבוליקה. מה זה אומר ככה ומה ככה. ומתאמצות ומגייסות קסם שפועל לשנייה ודועך, וסבלניות ועקשניות ורפויות ונושאות תפילה. והיא לא נדלקת.
אחרי חצי שעה אנחנו קמות מובסות, נסות אל הבית מהסנוורים והפטפוטים והקרב בזעיר אנפין שהתחולל בטבורה של החצר.

גלו ונאוה

גלו (מימין) ונאוה (בפורים שנה שעברה)

מדליקות מזגן יושבות למדיטציה. כמו כל שלישי בערב. רק מתיישבות אחת מול השנייה וכבר נעטפות באור גדול, אורו של החיבור עתיק היומין בין לבה ללבי. אורה של האהבה שמקיפה אותנו ועוטפת וממלאה מהכתר ועד לבסיס. כמה נעים נהייה החדר.
ובאותו שלישי בערב מתחילות לגלגל שוב את הרעיון של הסדנה: חיבור למדריכה מהשושלת המשפחתית. ולי ישר עולה כמה שאנחנו, ישראלים חדשים, מתבוננים אחורנית וגודעים רבים מן השורשים. פרס במקום פרסקי, שביב במקום לוי, עמיר במקום עמר. תדר של שם שננשא שנים רבות פתאום מתקצץ עם הישראליות החדשה. וכמה שאנחנו רוצים לשכוח מעברות, ושואה, ועוני, ובערות, ובורות, וסבל. אז חותכים.
ונאוה אומרת, בלי שורש אין צמיחה לגובה. כל ילד יודע את זה. ואני אומרת, רעיון יפה, אבל איך עושים את זה?

יום שלישי בערב, יושבות מדיטציה. היא על פינת הישיבה המוגבהת מעט מן הרצפה, אני על השטיח הכתום. ואז הן מגיעות, ככה בפשטות, בלי התראה. קודם סבתא אסתר.
הסבתא התימנית של נאוה גידלה איזה 11 ילדים, שישה שלה וחמישה של אחותה שנפטרה. סבתא אסתר מגיעה ומתחילה לדבר מגרונה של נאוה ואני רושמת כל מלה בקדחתנות. במלים רגועות ויפות היא מציגה את עצמה בממד שהיא שרויה בו, ופורשת לפנינו קווים לחייה, וביניהן שזורות הנחיות פשוטות ומדויקות לנכדה, כדי לסייע לה להתחבר למקום בו היא מרגישה רופפת. ואצל אחותי זה ללכת יחפה, לאפות לחם, להדליק אש. לעשות מלאכות פשוטות בשמחה (ואני אומרת, כשאשה נולדת כזו תותחית-רוחית, אפשר להבין למה היא קצת מעופפת… לא משנה. כל אחד עם העניינים שלו).
ארבעה-חמישה דפים רשמתי מפי סבתא אסתר. ואחר כך ישבנו קצת בשוק, רגילות לשוחח עם אזורים אחרים בדרך כלל, מעבדות את האינפורמציה בהתלהבות.

ואז מגיע הרגע שנאוה מאתגרת אותי. וכאן צריך גילוי נאות. אחותי אמנם מתקשרת בליגת אולימפיאדת היקום מבחינתי, אבל אני, אני באתי לכאן עם מיינד עקשן וסרבני, מסבירני וידעני, וקשה, קשה אני. זה שיש לה סבלנות לפורר את הסלע הזה כל-כך הרבה שנים, על זה אני מודה לה כל יום.
אני מתחילה: איפה, אני לא יכולה לעשות את זה. והיא לא מסירה את העיניים השחורות שלה ממני ואומרת, נסי. תתחברי לרגע. נראה מה קורה. מקסימום אני אעזור לך. אני וההדרכה שלנו שנמצאת איתנו כל הזמן, בעיקר בימי שלישי בערב.
ואז זה מתחיל לנבוע. אני נדהמת אבל מתמסרת. סבתא רבקה מתקנת אותי לקרוא לה רבֵּקה. רבקה, המיילדת המוכשרת, האוטודידקטית, הצדקת, האומללה בחייה ובגופה. והיא מזכירה לי צמתים בחיי ומעירה בתוכי את שימת הלב לנוכחותה, לעזרתה, לידע שהיא יצקה אל תוכי. לליווי בתהליך הפרידה שלי. לידע העתיק במאה לידות. לעזרה שהושיטה לי מן העבר השני.
שתינו דמעות של שמחה ושל התרגשות ושל השתתפות. ושתינו בהודיה גדולה כי פתאום את מרגישה גב. את לא מתביישת יותר. את רוצה את הידע המנחה, את הניסיון, שהרי אנחנו משחזרות דפוסים והתנהגויות. את רוצה את השקט שבידיעה שאת צומחת על שורשים ארוכים ומתפתלים וחזקים.
וידיעה חזקה אחרת מגיחה: הריפוי בהווה מהדהד אל העבר, קוטע שרשרת של סבל, משחרר אנחת רווחה מכל הסבתות והדודות מעצם הידיעה שדפוס של הקטנה עצמית, למשל, לא יעבור מכאן והלאה לילדים.

כמה הזוי שזה נשמע, חודש אחר כך אנחנו משיקות את הפיילוט בבית הנהדר של חמוטל. עשר נשים ועוד שתיים, תמונות ושמות, קצת תבשילים מהבית, אוכל טעים והרבה אוויר. מחרוזת פנינים, עלה לו השם. כל אחת פנינה יקרה ומיוחדת, נוצרת מחול וברק, חבויה וגלויה, מתנוצצת.
מה שהלך שם אני יכולה לספר בעשרה פוסטים, ואני לא אעשה את זה. אני רק אגיד שלרוב הנשים לא היה כמעט ניסיון בתקשור. חלק לא מכירות מדיטציה. ולא מכירות האחת את השנייה. היה אינטנסיבי. ישבנו, שתקנו, דיברנו, בכינו, זזנו, נגענו, אכלנו, ישנו, לא נחנו מספיק, זה נכון. אבל בשבת בצהריים כולן, למעט אחת, החזיקו בידן או בפיהן מסר ברור, עדכני, גבוה וטהור מאחת מנשות משפחתה.
לא היה קל. רוב הנשים יצאו ומשימה בידיהן. חלק עם בשורה ועם נחמה. חלק עם אזור חשוף שיש לחבוש ולרפא. והיה טעים. ומקרב. ומרגש. ומשמח. ומלא חיבור ותחושת נוכחות של כל אחת בגופה ובחייה.
אני יכולה להגיד עוד שנאוה, מבין שתינו, אמונה על המסרים וההדרכה מלמעלה, ועל יכולת רחומה ומכילה  יוצאת מגדר הרגיל. אני, לעומת זאת, פוקחת חושים עליונים ותחתונים, להשגיח ולקלוט צורך של מישהי, ולשים שם יד ולב. לניואנסים ולתקשורת הקלה.

ובעוד חודש בערך, בשישבת של ה-12/13 בספטמבר, מחרוזת פנינים יוצאת שוב מתיבת התכשיטים המשפחתית ורוצה להיחשף לשמש. זה יקרה בקיבוץ חקוק שבגליל התחתון, מרחק שעה וקצת מפרדס חנה, במרכז ליבה החדש שנפתח שם עכשיו על-ידי שני אנשים טובים, אחד מהם מיודענו אלעד רפפורט  יוצא אזורנו, מ"בדמיון".
מקום חמים ומקסים, על גבעת רוחות מלטפות. ויהיה אוכל טעים ומקום לישון ובעיקר, עבודה של שזירה מעודנת ובהירה של הידע המשפחתי של המדריכות מהשושלת. זו תהיה קבוצה קטנה, של עד 15 נשים, והעבודה תהיה גם אינטימית וגם שיתופית, גם כל אחת עם עצמה וביחד עם המעגל של הידע הנשי הרחב.

פינת התשובות לשאלות האוטומטיות:
1. לא צריך ניסיון קודם בכלום. רק רצון להיות בזה.
2. כן, לכולן יש מדריכות. רק צריך ליצור איתן קשר.
3. לא, לא תמיד זו הסבתא או הדודה שחשבנו. יש הפתעות!
4. כן, כולן מסוגלות ומי שמתקשה מקבלת מאיתנו עזרה.
5. כן, כן, כן. יהיה מאד כיף.

הדף של הסדנה עם הפרטים ישלח באימייל למעוניינות
מחכות לכן בהתרגשות ובציפייה,
נאוה וגלו.

הראה עוד

9 thoughts on “מחרוזת פנינים”

  1. הי
    אגב סבתות, הפולניה שלי שאהבתי במיוחד, בחייה לא הבינה כשביקשתי שתהייה בקשר משם, היום העבירה מסר שהיא תבוא לדבר רק אם אני אבוא קודם, או במילים שלה – עברתי דירה ולא באת לבקר ( אני לא פוקדת את הקבר).
    פתאום ראיתי אותך פה ולא רואה אותך בשום מקום אחר וזו הזדמנות לאותת, פוגשת את הבנות המקסימות לעיתים, ואת מוזמנת.(הפכתי את הבישול לעסק מוזמנת לטעום).

כתיבת תגובה

Close