מחשבות איטיות (*)

הגב שלי תפוס. לראשונה בחיי. אבל תפוס תפוס. אני הולכת בזוית ברווזית ועוצרת כל כמה צעדים, להישען.
לא מצליחה לשחזר את הרגע המדוייק שבו זה קרה. לשים אצבע על הגלישה העדינה מכאב-קל-שתכף-יעבור לאיך שזה עכשיו.
הכאב והאיטיות מטרידים ומעוררים הרבה מחשבות.

*
אחר הצהריים בבריכה עם פוטי וחבר טוב שלו מקדמת דנא.
ברוך הבא חופש גדול!
הילדים במים ואני נטועה בצלו של עץ גדול. טבילה אולי יכולה לעזור אבל אני מוותרת על זה להיום. מרגישה חשופה גם ככה בגלל ההילוך הכפוף, אז עוד עם בגד ים ושני עיגולי נחיתה של כוסות רוח על הגב.. לא. לא היום.
שותה קפה מהתרמוס, אוכלת שוקולד, קוראת את מסע הפיל של סרמאגו, שכולו איטיות אלגנטית.
עד שהבריכה נסגרת.
היום העליה לחניה היא אתגר מפרך.
"את כמו סבא! כמו סבא!" ינאי משתאה מהדמיון בין ההילוך החדש שלי להילוכו של אבי,
שביומיים האחרונים אני מבינה אותו כמו שלא הבנתי מעולם.

*
פתאום אני נזכרת –
היום בדרך מבית הספר חוצה את הכביש אדם גבוה וזקוף עם כובע ומשקפי שמש, בפיו סיגריה לא דלוקה. הוא הולך לאט מאוד, ממש באופן חריג. והוא לא מבוגר מי יודע מה, וכאילו "אין לו סיבות"..
אנחנו עוצרים לו במעבר חציה ומ ס ת כ ל י ם.
בימים כתיקונם הייתי רואה באיטיות שלו התרסה, או שאננות, או התעלמות מהסביבה הממהרת..
היום, עם גב תפוס, אני בעיקר מבינה שאין לי מושג בקשר לאיך שאנשים מתנהלים.
שום מושג.

*
למרות הכלור והשמש והמחשב בערב ("מותר לנו! אין מחר בית ספר!") לוקח זמן עד שהם מתחילים לפהק.
מקריאה את "איפה הייתי לפני שנולדתי" הנפלא של דני לסרי. הקצב האיטי שלו מפיל תרדמה על כולנו.
אני נרדמת על הצד – התנוחה היחידה שאפשרי לי ממש לנוח בה – וחולמת חלום לא נעים, אימה אפורה כמו הצפה בהילוך איטי. מנסה להתעורר אבל סקרנית לפענח, להמשיך אותו, רגע ~ מה זה היה – לא מצליחה להתפקס כדי לזכור.
איוושוש קל משמאל. החבר מתיישב במיטה בעיניים עצומות; רגע ארוך; השן הקדמית המתנדנדת שלו מבצבצת בחמודיות. הוא מתנודד בעדינות כמו קשוב לדופק של מגנט, ואז נשכב עם הראש לכיוון צפון, כמו במיטה שלו בבית.
לאט לאט אני מקיצה. משתחררת מקורי החלום.
מודה לו בלבי. משתאה מהחיבור.

קמה.
עושה סיבוב בחלונות שבמחשב.
חוזרת לישון, על הצד.

לילה טוב.

***

(*) מחשבות איטיות – ביטוי מתוך ספרו של דני לסרי "איפה הייתי לפני שנולדתי". פילוסופיה לילדים. שיחות ומעשיות. כתר הוצאה לאור. ספר חזק ואמיץ. (תודה, מור)