התפתחות האתרטורים אישייםכתיבה פרטיתסביבה וקהילהשיטוטים

מחשבות של צפירה

את הצפירה של היום בבוקר הזדמן לי להעביר ליד דיזנגוף סנטר בת"א. מימיני דוכן גלידה רועש ומשמאלי ישראלי רעב, מחזיק ביד אחת מנת שווארמה מותחלת וביד השניה בקבוק ספרייט. עמדתי שם בין המוני האנשים, המכוניות, האוטובוסים, הטוסטוסים ואפילו 2 כלבים שלא הבינו למה כולם עצרו מלכת. פתאום נזכרתי איך רק לפני שבוע, בצפירת יום השואה, עמדתי ליד מקום בזמן כשלמולי אדם אחד בלבד, שלמה החביב, שצריך להיות בשנות ה-80 לחייו וגילם עבורי את כל אלו שבטח היו בשואה.

והפעם, במרכז הלב הפועם של המדינה, מוקף בכ"כ הרבה אנשים שונים ודומים, חשבתי שהם מייצגים את יום הזכרון הזה. "מיליון איש יפקדו את בתי הקברות" כתבו. אחד מכל 7 אנשים, חשבתי לעצמי. ואז החלו רגשות האשם שאנחנו לא חלק מהם. מחשבה אחת חלפה ואחרת באה (אף פעם לא הייתי טוב במדיטציה), מלווה בכעס על ההוא שבתחילת הצפירה ממקם את המצלמה שלו לצלם את כולם ולא עומד זקוף. ואז חשבתי שגם אני מצלם עכשיו בעיני את כולם… טיפה נזלה מהשווארמה של ההוא שלפני והוא זרק מבט רעב לעבר הפיתה, שהייתה כ"כ קרובה, אבל לא זמינה במשך 2 דקות. הכלב מימין התיישב לו בצל.
בינתיים נזכרתי, איך לפני 21 שנה, בהופעת הסיום של המחזור שלי בי"ב בתיכון אורט מעלות, היה לנו קטע על צפירה. יותם עמד לו לבד ועל רקע קול של צפירה הושמעו מחשבות שלו על כל נושא הצפירה (בין השאר – שהוא לא מרגיש עצוב, שהוא לא תמיד מבין, שהוא רעב וכו')). עוד טיפה זלגה מהפיתה וגם מעיני כי נזכרתי בכל הסיפורים שראינו אתמול בטלויזיה ובכינו עד שכאב הראש. ענן מחשבות חדש נזכר במשחק של ברצלונה-צ'לסי שהעזתי לראות את המחצית השניה שלו אתמול, מלווה כמובן ברגש אשם וגרעינים. והצפירה נמשכת. 2 דקות של זכרון, של עצב, של חשבון נפש וגם של כעס. כן, כעס על היום ההוא בסוף מלחמת לבנון השניה, שכבר הודיעו שיש הפסקת אש, אבל יצאנו בכל זאת למבצע אחרון, בו נהרגו לשווא עשרות חיילים וביניהם גם הבן של דוד גרוסמן שלא ברח מהבשורה. מישהו נתן את הדין? ומה עם החייל שרק לפני שבוע התייבש ונפטר באמצע גיבוש (בטח יש ועדת חקירה). מסביבי כמעט ולא היו ילדים ובכל זאת חיפשתי את הילד שיצעק שהמלך לפעמים הוא גם עירום.
הכלב התרומם מהצל וזרק מבט לכיוון הפיתה אבל ההוא לא פראייר והרים אותה קצת. האוטובוס משמאל נאנח והרהרתי לעצמי אם האנשים מהאוטובוס יצאו לעמוד בחוץ או שעומדים בתוכו והגבוהים (כמוני) עומדים מכופפים. חשבתי עוד על ההבדל בין יום השואה שנראה שמתרחק מאיתנו כל שנה, ליום הזכרון שמסרב להתרחק ורק מתעדכן לו שבוע שבוע בצער חדש. ובן מחשבות עצבות לגוף היפייפה של זאת במעבר החצייה, נגמרה לפתע הצפירה וכאילו שאלוהים לחץ על כפתור הפליי וכולם נעו מהפאוזה שלהם והמשיכו בחייהם. המעבר הזה כ"כ הזכיר לי וידאו שאפילו התגנב חיוך לפרצופי (ואיתו כמובן רגשון אשם).
ומייד כולנו המשכנו לנוע לאן שהיינו בדרך, כאילו "מילאנו את חובתנו"… ההוא סיים את השווארמה שלו שקצת התקררה והכלב סיים את הטיול שלו ועוד מעט כולם יוצאים לחגוג. ואני יושב וכותב ומתפלל שבעוד כמה שנים, נזכור ביום הזה, שערך החיים קודם לכל ושהבן שלי, שהוא רק בן שנה, ילך לצבא רק אם ירצה…

תגיות
הראה עוד

2 thoughts on “מחשבות של צפירה”

  1. ורציתי גם לומר משהו ליהודית מן המתנ"ס שהציגה את יום הזכרון באופן פשטני ביותר כ"הגדת לבנך" עם דילוג על כל הפרובלמטיקה שהתגלעה בדברים שנאמרו באותו ערב:
    הגדת לבנך מה?
    הלא זוהי בדיוק השאלה, מה אומרים לדור הצעיר שמסיים את בית הספר. האם אומרים לו שצריך להגן על המדינה ולא אומרים לו שהמדינה לא כוללת את הכיבוש בגדה המערבית?

    וכדאי להיזכר שגם ליל הסדר עצמו מעלה שאלות קשות לגבי דם ואש ותמרות עשן ונקמנות בעמלק שתמיד ימצא. והשאלות האלה נשאלות, ומדברים ומדברים ושואלים ולא פוסקים מלשאול ולחפש את הדרך ההומנית, כדי שלא נהיה משועבדים לזכרון של דם ואש אלא אדוניו

  2. וכהמשך לערב הזכרון האלטרנטיבי שנערך בויצו

    Sylvie Keshet
    אתמול
    גויים מצחיקים הם הבריטים. יש להם יום זכרון לכל הנופלים בכל מלחמותיהם לדורותיהם. באותו ים הם עונדים את פרח הפרג על דשם יש תהלוכה טקסית נהדרת אל האנדרטה לזכר הנופלים. עם הסקוטים בתזמורת חמת החללים עם הווטראנים שברובם מוסעים בכסאות גלגלים. עם המלכה ההולכת בראש, וממשלתה .. היא מניחה זר מלכותי על האנדרטה. החצוצרן משמיע את מנגינת האשכבה קורעת הלב.
    דומייה. שום נאומים מתלהמי במעמד.! שום כמרים עם פסוקי השטנה . כמובן שנישאות תפילות בכנסיות. זהו.
    לבריטים המצחיקים אין גם חג לאומי. הם חוגגים ,בקטנה ,את חג ג'ורג' הקדוש ,פטרונם. אפילו התאריך לא קבוע. הוא באפריל והוא מוזז כדי שלא יתנגש עם הפסחא.
    ועוד משהו איום ונורא. אין להם אפילו חוקה. הכל מבוסס על תקדימים. והשופטים הם לא המאפיה מרחביה

כתיבת תגובה

Close