מחשבות על זמן

מחשבה מאוחרת על הפוסט הזה:
בדיוק לפני שלוש שנים כתבתי את הטקסט הזה. מחר לפני שלוש שנים. וכמה התרחקתי.
אני חושבת על הזמן שעשיתי באג'ל, על הטקספירימנט המפואר, שקיים את מה שהבטיח אבל בדרכים פתלתלות.

כמו במעלה ההר או בשיעור כושר, כדי לצבור תאוצה צריך להרים את התדר. חדרי הכושר של השיווק הרשתי, כמו חדרי הכושר של כל מסה קריטית של אנשים מתלהבים, הוא אפר רציני. uper, לא אפר במובן אפר."עד הפיסטין הבא".

התחלתי ללמוד בקורס המאמנים של אג'לאפקט. וואחד טירונות זה, אבל מעולה. אין מה לעשות, כלומר יש, אני רוצה פריצת דרך כלכלית ואג'ל מציעה לי אותה ובגדול. וכדי שזה יקרה אני צריכה עזרה בניהול המשמעת העצמית. וגם בזה אג'ל עוזרת לי בגדול. זה עבודה, כן, אבל מהנה ומאתגרת וחוץ מזה ארבע השנים הבאות יעברו בכל מקרה, ואני מעדיפה להציץ מעברן השני בידיעה שתפסתי את הרכבת הדוהרת ויצרתי לעצמי אינקאם מפואר לשארית חיי. שאוכל לקחת את הזמן בסבבה – ממש כמו עכשיו, רק שמתוך חירות כלכלית.

עם כל הכבוד למושבה חופשית – ויש כבוד – זה עסק קטן מאוד. מראה מדוייקת להרבה עסקים קטנים שקיימים באזורנו ונאבקים כדי לשרוד. גם אם אני אתייעל ואפציץ בבאנרים זה לא ידגדג את קצה הפונציאל הכלכלי הגלום באג'ל. אז לקח לי כמה חודשים של מלחמה עם האגו היצירתי הענק שלי, זה שמעדיף לטוות ביד את הפלטפורמה העסקית (להלן: local blog) ולרקום אותה ברקמה בדואית. אבל עכשיו, אחרי 9 חודשים של ג'יעג'וע באג'ל (באג שלי, יש אנשים שעושים בחודש אחד את מה שאני עשיתי בזמן הזה) הגיעה פריצת הדרך המיוחלת והצטרפו אלי אנשים כל כך אהובים ומצויינים והרשת שלי מתחילה להמריא.

לפי המאיה, יום ההולדת הגלקטי של אג'ל 22/10/05 הוא בסימן האדם. כלומר:

מסמל רגישות, שאפתנות, נדיבות ואת הביטוי האלוהי בכל. מאפשר לנו לאפשר לאחרים להיות מה שהם, ללא שפיטה. מלמד לשחרר את הגוף המנטלי, את השכל המניפולטיבי, לשחרר כעסים ולגלות את מה שעושה אותנו מאושרים. מיוצג ע"י צ'קרת הלב ומחובר לכוכב ארץ. (מתוך mayazone).

אני לא יודעת אם החבר'ה המורמונים שהקימו את אג'ל התייעצו עם שמאן מאיה אבל זה ממש מדוייק. עם כל הכבוד לכל הכבוד כולנו בני אדם, לכולנו יש 24 שעות ביממה, ללא הבדל דת, מין, ג'נדר או השכלה, ובסופו של יום כולנו צריכים להניח על השולחן לחם. לשמחתי ולמזלי הייתי מספיק פתוחה להבין את ההזדמנות שאג'ל מציעה לי – בכל הרמות – ולקבל אותה בשמחה!

***

הנושא של אתמול היה אינטגריטי: הקשר שבין המילה לכוונה לפעולה.
חשבתי על הצהרות "אני מפסיקה לעשן" שאני משחררת ושוכחת,
על כל הטלפונים שאני לא מחזירה,
על זה שלפעמים אני משאירה קצוות פתוחים ולא בדיוק ברור לי אם זה מרוב קשב קוסמי או שאני סתם דחיינית. כי לפעמים אני מרגישה שהפרסום שאנשים מבקשים להעלות במושבה חופשית הוא לא מדוייק, שהמסר או הרצון או הדבר צריך לעבור עוד איזו פאזה – ואז, מפרספקטיבה של זמן, באמת מסתבר שככה יצא.

(…דיברנו שם גם על תירוצים…)

אחרי הפסקת הצהריים השמשית והנעימה על הדשא של גני התערוכה נכנסנו פנימה, ובתיזמון מושלם התחיל לרדת גשם אדירים. התכרבלתי בסווטשירט שלי והבטתי בו דרך החלונות הגדולים. בהפסקה הבאה שוב היה יפה בחוץ, ובלילה, כשחזרתי, קרה לי נס.
עצרתי בפיצוציה בפרדס חנה לקנות סיגריות ושמה, בתוך סל, הבחנתי – בספלאש אחד – במטריה אדומה עם נקודות לבנות.

פשיואו!

כל חיי הבוגרים (אמרתי למוכר 20 אבל עכשיו זה נראה לי יותר כמו 30) אני מפנטזת על מטריה אדומה עם נקודות לבנות.
זה בגלל הספר "המטריה של רותי" שכל כך אהבתי בילדות.
אני זוכרת משם בעיקר את התמונות, תיאטרון בובות שכזה, תמימות מלאכת יד של זקנה בקיבוץ.
זוכרת את הקול של אמא שלי מספרת,
ואז את עצמי מדפדפת בו,ילדה ממש קטנה, זה בטח היה אחד הספרים הראשונים שקראתי לבד ובגלל זה הוא כל כך אהוב.

המטריה של רותי היתה באדום אדמומי, מעוטרת בנקודות לבנות גדולות ובחרוז אדום בקצה הידית. הנקודות של המטריה מהפיצוציה יותר קטנות, היא מאוד מבריקה, יש לה אימרה מנקודות זעירות וידית סגולה. היא ייצוג, או אולי התבגרות שובבה, של המטריה של רותי.

במקום להזמין את הילדה שהייתי לצלילה מחודשת בספר ממרחבי האינזמן, הלכתי לגוגל.
היה מעניין לקרוא על המחברת, דינה דז'טלובסקי, וגם מצאתי שהספר קיים בסטימצקי! ועוד בזיל הזול, אז מייד ביצעתי רכישה מקוונת.
אולי אני אבוא איתו לניגונים איזה יום, איתו ועם המטריה החדשה, ואספר לילדים את הסיפור.
ביום שישי האחרון סיפרתי להם מהמדריך המלא לפיות ולשדונים של ארתור ספיידרוויק. היה ממש כיף, כמו שרציתי ביריד האביב אבל לא יצא. באמת היתה לי תחושבה (רציתי לכתוב תחושה אבל יצא יפה – כמו תחושה ומחשבה ביחד) שזה ספר למעגל קטן יותר ותוך כדי חיבוקים ובניגונים זה התאפשר, במרפסת של הקטנים, בין הכריות והפופים.
עוד דבר שהשתנה מאז יריד האביב זה שלמדתי לעמוד מול קהל. זה לא יאומן איך שאני, שעומדת פה באתר מול אלפי גולשים בחודש עם הסיפורים האישיים שלי, נאלמתי כשזה הגיע להופעה בלייב. עד לפני חודשיים כשהייתי עומדת לפני יותר מארבעה אנשים בחדר הייתי חוטפת בלקאאוט ודמעות. הודות לאג'ל פרצתי את הגבול הזה.

ובמקביל – אם הייתי עם אינטגריטי ומפסיקה לעשן כל פעם שהצהרתי אז לא הייתי מוצאת את המטריה האדומה..

עכשיו רק נשאר לי למצוא את האיזון בין כל שכבות הזמן שבהן אני מתנהלת: זמן ארצי מתוכנן, זמן מאיה, שני ניוזלטרים בחודש ומחזור חודשי. נראה לי שזה אפשרי.