השימושון

מי מפחד מלמידה טבעית?

מאת: מיכל טל *

מיום צאתנו מבטן אימנו אנו לומדים. כפי שהדג בוקע ומתחיל בשחייה, כפי שהעגל נולד ועומד על רגליו כך בני האדם נולדים לתוך הלמידה.
במסגרות החינוך הממלכתיות ההנחה הנה כי המערכת יודעת מה הילד צריך לדעת מתי ואיך.
אנו הולכים לטיפת חלב שם מודדים את היקף ראשו של ילדינו, מנפנפים בפעמון לבדוק אם הוא כבר תופס את הפעמון. כבר בטיפת חלב מתחילים למעשה להכניס את הילד לתוך הגרף,"לתוך הילד "בסדר" ,"לא בסדר" ,"אולי יהיה בסדר". ספור הגרף מלווה אותנו לאורך חיינו, המערכת מחליטה אילו תכנים נלמד, ומי לא מכיר את הפחד של ילד גן חובה אשר לא קורא וכותב רגע לפני שנכנס לכתה א'. הטענה של מערכת החינוך כי ילד יכול ללמוד רק כשהמבוגר יגיד לו מה איך ומתי,היא הטענה אותה אני מבקשת להחליף ברעיון ללמידה אחרת.
קהילת החינוך הביתי רואה בלמידה טבעית כרציונאל המוביל את חיי המשפחה. מה אומר הרציונל ? אנסה להסביר במאמר זה .
בכל רגע נתון ילדים לומדים אין סוף דברים חדשים. הדרך המקובלת והמוכרת ללמידה הנה משחק משחק ומשחק. כל הילדים אוהבים לשחק, המשחק יכול להיות שדה פתוח,ערימת גלגלים או חדר מלא צעצועים. בכל מקום הילדים בוחרים באופן טבעי למצוא להם את כלי המשחק שלהם. בכל אחד מהמקומות הללו ייחשף הילד לחוויה חדשה ומלמדת. גילויים חדשים מחכים לילד בכל מקום אליו הוא נחשף. החושים כולם פועלים והמוח קולט מידע חדש. הלמידה הנה ספונטאנית ואנחנו המבוגרים צריכים לאפשר אותה על ידי יצירת מרחבים שונים.למידה הנה דבר מהנה ומפרה, כל אחד יכול ללמוד בקצב שלו ומתוך העניין שלו. כל אחד יכול ללמוד לספור, כל אחד לומד לספור מתוך החוויה האישית שלו. לדוגמא: ילד אחד יכול לברר עם אמו כמה קרונות יש לו ברכבת ותוך כדי ספירה משותפת ילמד לספור.ילדה אחרת יכולה ללמוד לספור על ידי שמיעת שיר או סיפור המתאר ספירת מספרים. וילד אחר יכול ללכת אם אביו למכולת ולספור יחד את העודף.

למידה טבעית

הדרכים ללמידת המספרים נמצאים באין סוף אפשרויות, הרצון ללמוד לספור הוא טבעי, המפגש מתאפשר במקרים שונים. אנחנו המבוגרים מלווים את ילדינו ומנחים אותם באותן נקודת מפגש בהם הידע שלנו יכול לאפשר להם למידה.
מלבד למידה טבעית ישנה גם למידה חקר. כשאנו מבקשים להסביר למידת חקר אנו יכולים לדמיין מעבדה. הילד מעלה שאלה ,משהו מסקרן אותו.


לדוגמא, יכול להיות שילד יבחר לבדו לחקור את האבן שמצא. יבחן אותה בזריקה על האדמה,יבדוק אם היא רכה או קשה ,יטעם אותה. זהו מחקר ראשוני שאנו מכירים כבר אצל פעוטות. אנו יכולים להוסיף לילדים שאלות נוספות המאפשרות למידה. אנו יכולים להציע נגישות למידע נוסף. בספרים באינטרנט, אפשר לפגוש אדם המתמחה באבנים,אפשר לטייל ולחפש עוד סוגי אבנים. הרעיון הוא לחקור וכך לעודד את הסקרנות הטבעית ללמידה.

כיצד אנו משלבים עקרונות אלו בתוך הגן? בגן שלווה אנו מאפשרים את שני סוגי הלמידה.
אנו מניחים כי כל הילדים לומדים כל העת, תפקידנו הוא לא לפגוע בלמידה זאת. לתת לה להתקיים כל הזמן. ילדי הגן מתוודעים לחוויות למידה מתוך משחק עם עצמם, או עם ילדים נוספים. מתוודעים ללמידה מתוך חיי הקהילה המשותפים לקבוצת הילדים והמבוגרים. אנו ממנפים את הלמידה הטבעית בכל פעם שנראה לנו נכון מנקודת המבט הבוגרת.

לדוגמא – כאשר אנו כותבים את שם הילד על בקבוק המים. אפשר לספר לו אלו אותיות בשם שלו, במפגש עם מילה כתובה אפשר לשאול אותו האם הוא רואה את האותיות מהשם שלו. מפעם לפעם ילמד הילד לקרוא אותיות שקשורות אליו ומרגשות אותו. בכל פעילות שבה מתוספת מילה אפשר להוסיף מילה ואות חדשה. כל זאת נעשה מתוך הקשבה לילד, אם יביע חוסר עניין כמובן שלא נכריח.
דוגמא נוספת – בטיול אל השדה נפגשים בלבלוב העלים. אפשר להזמין את הילדים להביט אל העץ לראות מה מתחדש בעץ. להסביר מדוע העץ מלבלב ומה זה מסמן עבורנו. ללמוד דרך הטבע ולא בתוך כותלי הגן. הלמידה הכי משמעותית היא זאת שנוצרת מתוך משחק וטיול, מתוך עשייה ולא מתוך ישיבה סביב שולחן.
דוגמא אחרונה – בארוחות הבוקר אורי ציין כי ראה את אוטו הדואר ברחוב. השיחה התפתחה מרגע זה לאיך שולחים מכתב, מי מביא אותו ומי מקבל. הצענו לילדים ללמוד יחד עוד על הדואר תוך כדי עשייה. ציירנו ציורים שמנו אותם במעטפות כל ילד בחר למי לשלוח, רשמנו אתם את הכתובת הדבקנו בול. יצאנו לטיול את סניף הדואר הגדול. שם הכרנו את עובדי הדואר, את תיבת הדואר . כשיגיעו הביתה בעוד כמה ימים יגלו בתיבת הדואר שלהם מכתב מוכר.
אז מדוע הורים חוששים כשאין תכנים מוגדרים ומסודרים מראש? מדוע אני שומעת לא פעם הורה שמציין כי בגיל שלוש צריך להתחיל ללמוד ממש ?
במילים אחרות מדוע הורים ממהרים לסרס את הסקרנות הטבעית של ילדיהם?
מדוע הם מסיקים כי מגיל 3 ומעלה הילד כבר לא לומד בלי שמישהו יחליט עבורו מה ללמוד מתי ואיך.
אני מניחה שהתשובה טמונה כמובן בתוך המסגרת אליה רובנו שייכים. רובינו גדלנו בתוך מערכת חינוך שידעה עבורנו ועבור הורינו מה נכון לנו לדעת. כפי שהורגלנו אנו כי ילד חייב לדעת כך וכך ידע עד גיל מסוים אנו מניחים מבלי מחשבה מוקדמת שכך נכון וכך צריך להיות.
אך האם אכן המציאות מחייבת אותנו בלמידה מיושנת ואנכרוניסטית שכזו?
בעיני התשובה כמובן היא הניחו לילדכם, תנו להם לצמוח מתוך הסקרנות הטבעית שלהם. תנו להם לשאול שאלות, תנו להם להביע עצמם במחשבות חדשות רעיונות אחרים.
אל תדאגו, כולם גם הילדים שלכם ילמדו לקרוא ולכתוב לחשב ולמדוד בדיוק כמו כל אחד אחר. השאלה היחידה היא האם יעשו זאת במבט כבוי ומוטרד, או בשמחת חיים ועניין.
אנחנו בגן שלווה מאפשרים לשמחת החיים וסקרנות הילד להוביל אותנו לתוך למידה מתוך אהבה הקשבה ורצון לשיח טבעי.

גן שלווה, רח' המלאכה פרדס חנה | טלפון 054-7695556 | אימייל | אתר

(*) מיכל טל נולדה וגדלה בפרדס חנה. אוהבת לשחק עם ילדים ולשוחח עמם על מיני דברים מעניינים. מנהלת את גן שלווה בפרדס חנה משנת 2007. בעלת תואר ראשון בחנוך דמוקרטי ופילוסופיה מטעם מכללת תל חי .

הראה עוד

3 thoughts on “מי מפחד מלמידה טבעית?”

כתיבת תגובה

Close